6
עריכות
←אני שומע משהו נופל / נתן זך
| שורה 34: | שורה 34: | ||
'''''אני שומע משהו נופל''''' | |||
*שיר זה מדגים היטב את המהפכה והמרד של נתן זך נגד דפוסי השירה הקלאסיים-המודרניסטיים של אלתרמן ובני דורו. | *שיר זה מדגים היטב את המהפכה והמרד של נתן זך נגד דפוסי השירה הקלאסיים-המודרניסטיים של אלתרמן ובני דורו. | ||
| שורה 44: | שורה 45: | ||
*''' ובבית החמישי –''' לא ברור מדוע דווקא הרוח ששמט את התפוח הוא שיודע , שלבן לעולם לא יהיה מנחם. הרבה שאלות, הרבה תהיות. | *''' ובבית החמישי –''' לא ברור מדוע דווקא הרוח ששמט את התפוח הוא שיודע , שלבן לעולם לא יהיה מנחם. הרבה שאלות, הרבה תהיות. | ||
זך אוהב מאוד ברבים משיריו להמיר סיטואציה שלמה או מסגרת הקשר כלשהי באוסף של פרטים "סתמיים" ופתוחים להבנות שונות, הוא אינו מספק כותרת שתצביע על טיב הסיטואציה וכן מחסיר פרטי מפתח של הסיטואציה, וכך מקשה על הקורא את הבנת הסיטואציה. בשיר נותרים פערים רבים שעל הקורא למלא. מילוי הפערים אצל זך קשה יותר מאשר אצל משוררים שקדמו לו, משום שהוא מספק פחות אלמנטים של התמונה המלאה, וגם אלה שהוא מספק – קשה לזהות בהם מיד את השלם שממנו נלקחו. בשיר שלפנינו הדבר בולט באופן מיוחד. השיר בנוי כקולאז' ( תמונה העשויה מעשה הדבקה של חלקים שונים ), העשוי משברי סיטואציות. קולאז' זה מעמיד עולם, הנדמה כאבסורדי, וקשה מאוד למצוא את הקשר בין שברי הסיטואציות, וכן קשה להבין, כאמור, את שברי הסיטואציות כשלעצמם. | '''''אני שומע משהו נופל''''' | ||
זך אוהב מאוד ברבים משיריו להמיר סיטואציה שלמה או מסגרת הקשר כלשהי באוסף של פרטים "סתמיים" ופתוחים להבנות שונות, הוא אינו מספק כותרת שתצביע על טיב הסיטואציה וכן מחסיר פרטי מפתח של הסיטואציה, וכך מקשה על הקורא את הבנת הסיטואציה. בשיר נותרים פערים רבים שעל הקורא למלא. מילוי הפערים אצל זך קשה יותר מאשר אצל משוררים שקדמו לו, משום שהוא מספק פחות אלמנטים של התמונה המלאה, וגם אלה שהוא מספק – קשה לזהות בהם מיד את השלם שממנו נלקחו. בשיר שלפנינו הדבר בולט באופן מיוחד. השיר בנוי כקולאז' ( תמונה העשויה מעשה הדבקה של חלקים שונים ), העשוי משברי סיטואציות. קולאז' זה מעמיד עולם, הנדמה כאבסורדי, וקשה מאוד למצוא את הקשר בין שברי הסיטואציות, וכן קשה להבין, כאמור, את שברי הסיטואציות כשלעצמם. | |||
אנחנו ננסה, בכל זאת, על ידי צירוף של מכלול האלמנטים להבין הן את הסיטואציה והן את יחסו של הכותב אליה. | אנחנו ננסה, בכל זאת, על ידי צירוף של מכלול האלמנטים להבין הן את הסיטואציה והן את יחסו של הכותב אליה. | ||
| שורה 55: | שורה 57: | ||
בפיהם לומר אלה דברים בנאליים, קלישאות שאינן אומרות בעצם דבר. | בפיהם לומר אלה דברים בנאליים, קלישאות שאינן אומרות בעצם דבר. | ||
* | |||
השופט מאשים הן את הנאשם והן את האחר, וזו דרכו לומר שיש מידה רבה של שרירותיות בגורלו של האדם, ככה זה בחיים, אסונות קורים, וקשה למצוא צדק כשקורים אסונות. ואולי יש פה ניסיון לומר שכולם אשמים – גם זו מין אמירה קלישאית, כפי שמקובל בציבור לא פעם, כשקורא אסון שניתן היה אולי למנוע אותו, שנוהגים לומר "כולנו אשמים", גם אם זה לגמרי לא נכון או לא מדויק. ובעצם, כשאומרים שכולם אשמים – אין שום הטלת אשם או אחריות על אף אחד. | '''''אני שומע משהו נופל''''' | ||
'''''''*עמדתו של כל משתתף:''''' | |||
''השופט מאשים הן את הנאשם והן את האחר, וזו דרכו לומר שיש מידה רבה של שרירותיות בגורלו של האדם, ככה זה בחיים, אסונות קורים, וקשה למצוא צדק כשקורים אסונות. ואולי יש פה ניסיון לומר שכולם אשמים – גם זו מין אמירה קלישאית, כפי שמקובל בציבור לא פעם, כשקורא אסון שניתן היה אולי למנוע אותו, שנוהגים לומר "כולנו אשמים", גם אם זה לגמרי לא נכון או לא מדויק. ובעצם, כשאומרים שכולם אשמים – אין שום הטלת אשם או אחריות על אף אחד. | |||
הרופא מנסה לומר משהו על מוגבלותו של האדם ועל אוזלת ידו – האדם אינו יכול | הרופא מנסה לומר משהו על מוגבלותו של האדם ועל אוזלת ידו – האדם אינו יכול | ||
לשלוט בחייו, אין הוא יכול להתחמק מן המוות, ויש מצבים שהאדם מתגלה בהם | לשלוט בחייו, אין הוא יכול להתחמק מן המוות, ויש מצבים שהאדם מתגלה בהם | ||
| שורה 63: | שורה 67: | ||
הקיומית שאתה מתמודד הנער – למה זה קרה. מתוך כל הניסיונות להשיב על כך עולה – שאין תשובה. ובעיקר – אין נחמה. | הקיומית שאתה מתמודד הנער – למה זה קרה. מתוך כל הניסיונות להשיב על כך עולה – שאין תשובה. ובעיקר – אין נחמה. | ||
=== מהי עמדת הדובר בשיר?=== | '''''=== מהי עמדת הדובר בשיר?===''''' | ||
אף על פי שזהו שיר לירי, שכן הוא עוסק במצוקה קיומית-אישית, אין הוא כתוב בגוף ראשון מפי דובר שהוא גיבורה של ההתרחשות או זה שמתייחס אליה, אלא יש פה מעין "מספר כל-יודע" המוסר בגוף שלישי את האינפורמציה. עמדתו של המוסר היא אפוא נייטרלית, לא מתערבת. הוא מגביל את עצמו למסירת דבריהן או מחשבותיהן של הדמויות המוזכרות בשיר, כלשונן, ללא כל פרשנות או הערכה מצדו. אבל בסיום ניכרת בכל זאת עמדה משתמעת של הדובר – מתוך התייחסות לעמדת הרוח הזוכר שלעולם, לעולם לא יהיה לנער מנחם. החזרה פעמיים על המלה "לעולם" יוצרת תחושה של הזדהות, אמפתיה, רחמים - כלפי הנער. נראה שפה אפוא טמונה עמדתו של הדובר כלפי הדברים. | אף על פי שזהו שיר לירי, שכן הוא עוסק במצוקה קיומית-אישית, אין הוא כתוב בגוף ראשון מפי דובר שהוא גיבורה של ההתרחשות או זה שמתייחס אליה, אלא יש פה מעין "מספר כל-יודע" המוסר בגוף שלישי את האינפורמציה. עמדתו של המוסר היא אפוא נייטרלית, לא מתערבת. הוא מגביל את עצמו למסירת דבריהן או מחשבותיהן של הדמויות המוזכרות בשיר, כלשונן, ללא כל פרשנות או הערכה מצדו. אבל בסיום ניכרת בכל זאת עמדה משתמעת של הדובר – מתוך התייחסות לעמדת הרוח הזוכר שלעולם, לעולם לא יהיה לנער מנחם. החזרה פעמיים על המלה "לעולם" יוצרת תחושה של הזדהות, אמפתיה, רחמים - כלפי הנער. נראה שפה אפוא טמונה עמדתו של הדובר כלפי הדברים. | ||
====על איזו תפיסה או התייחסות כלפי המציאות מעידה עמדה זאת? ==== | ''===='''על איזו תפיסה או התייחסות כלפי המציאות מעידה עמדה זאת?''''' ==== | ||
עמדה זו מעידה על התייחסות פסימית כלפי החיים וכלפי המציאות. אין צדק בעולם, דברים מתרחשים באופן שרירותי, בני אדם מוגבלים, חסרי אונים ביחס למה שקורה להם ואינם מסוגלים לשלוט באירועים, וכשקורה אסון שמשאיר אותנו מתוסכלים ומלאי שאלות – "למה?" – אין מי שישיב לנו עליהן, וגם אין מי שינחם אותנו, אין לנו נחמה. | עמדה זו מעידה על התייחסות פסימית כלפי החיים וכלפי המציאות. אין צדק בעולם, דברים מתרחשים באופן שרירותי, בני אדם מוגבלים, חסרי אונים ביחס למה שקורה להם ואינם מסוגלים לשלוט באירועים, וכשקורה אסון שמשאיר אותנו מתוסכלים ומלאי שאלות – "למה?" – אין מי שישיב לנו עליהן, וגם אין מי שינחם אותנו, אין לנו נחמה. | ||
הערה: תמונת עולמו הלירי של נתן זך היא פסימית מעיקרה בחלק הארי של שירתו. | הערה: תמונת עולמו הלירי של נתן זך היא פסימית מעיקרה בחלק הארי של שירתו. | ||
====באיזו נימה כתובים הדברים?==== | |||
בשורה האחרונה – שולטת נימה של עצב. אבל ברוב חלקי השיר בולטת האירוניה, עד כדי הלעגה. אירוניה זו מאפקת את הפאתוס, גורמת למבוכה, מרחיקה את הקורא מן ההרגשה הטרגית שעולה מן השיר, מסירה מן הדברים העצובים והטרגיים של החיים כפי שהם באים לידי ביטוי בשיר את ההילה של הרצינות וההוד. ההרגשה הנוצרת בחשבון הסופי היא אמביוולנטית, שכן בשיר זה ( כמו בשירים רבים אחרים של זך ) יש ניגוד בין קטבים: עצב מול הלעגה, אמפתיה מול העדר אמפתיה, רגש מול רציונליות קרירה. | '''''אני שומע משהו נופל''''' | ||
'''''====באיזו נימה כתובים הדברים?===='''''בשורה האחרונה – שולטת נימה של עצב. אבל ברוב חלקי השיר בולטת האירוניה, עד כדי הלעגה. אירוניה זו מאפקת את הפאתוס, גורמת למבוכה, מרחיקה את הקורא מן ההרגשה הטרגית שעולה מן השיר, מסירה מן הדברים העצובים והטרגיים של החיים כפי שהם באים לידי ביטוי בשיר את ההילה של הרצינות וההוד. ההרגשה הנוצרת בחשבון הסופי היא אמביוולנטית, שכן בשיר זה ( כמו בשירים רבים אחרים של זך ) יש ניגוד בין קטבים: עצב מול הלעגה, אמפתיה מול העדר אמפתיה, רגש מול רציונליות קרירה. | |||
====כיצד נוצרת האירוניה הזאת בפועל?==== | ====כיצד נוצרת האירוניה הזאת בפועל?==== | ||
| שורה 100: | שורה 105: | ||
תחושה אבסורדית עולה מן השיר, הן כמכלול והן מכל אחד ממרכיביו. המשתמע מן התחושה הזאת - העולם הוא אבסורדי, חסר משמעות. אין משמעות לסבל, אין אפשרות להסביר את האסון, ואין גם טעם לנסות להסביר. אין נחמה על אסון שקורה, ואין גם טעם לנסות ולנחם. ועל כן יש פה בעצם מיזוג בין תוכן לצורה: בעולם אבסורדי המשורר יכול להביע את עצמו רק באמצעות אמירות אבסורדיות. | תחושה אבסורדית עולה מן השיר, הן כמכלול והן מכל אחד ממרכיביו. המשתמע מן התחושה הזאת - העולם הוא אבסורדי, חסר משמעות. אין משמעות לסבל, אין אפשרות להסביר את האסון, ואין גם טעם לנסות להסביר. אין נחמה על אסון שקורה, ואין גם טעם לנסות ולנחם. ועל כן יש פה בעצם מיזוג בין תוכן לצורה: בעולם אבסורדי המשורר יכול להביע את עצמו רק באמצעות אמירות אבסורדיות. | ||
===לשונו של השיר=== | '''''===לשונו של השיר===''''' | ||
אוצר המילים של השיר הזה ( כמו גם של שירים רבים אחרים של זך, ובעיקר שירי הקובץ "שירים שונים", שממנו השיר הזה לקוח ) שאוב מלשון הדיבור הרווח בזמנו של המשורר. המילים והצירופים לא זו בלבד שהם לקוחים מלשון הדיבור – הם צירופים שחוקים ונדושים: שום דבר, זה רק הרוח; גם אתה אשם וגם הוא אשם; אדם הוא רק אדם, וכו'. | אוצר המילים של השיר הזה ( כמו גם של שירים רבים אחרים של זך, ובעיקר שירי הקובץ "שירים שונים", שממנו השיר הזה לקוח ) שאוב מלשון הדיבור הרווח בזמנו של המשורר. המילים והצירופים לא זו בלבד שהם לקוחים מלשון הדיבור – הם צירופים שחוקים ונדושים: שום דבר, זה רק הרוח; גם אתה אשם וגם הוא אשם; אדם הוא רק אדם, וכו'. | ||