7
עריכות
אין תקציר עריכה
DaViDHsikum (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{דרושה הרחבה}} | '''טקסט מודגש'''{{דרושה הרחבה}} | ||
<center> | <center> | ||
<blockquote style="border:3px solid blue; padding:0em;"> | <blockquote style="border:3px solid blue; padding:0em;"> | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
</center> | </center> | ||
'' | בית א' מדבר על תהליך קשה, תהליך אותו עוברת המשוררת בעת כתיבת השיר. תהליך זה בא לידי השלמה רק במפגש עם הקורא, המתואר בבית ב'. | ||
ניתן למצוא בשיר: | |||
1. '''מצלול''': אותיות צ', ר', ח'- אותיות צורמות, המתארות את תחושותיה של רחל. אווירה קשה. ["צריחות שצרחתי", "מצוקה"] | |||
המצלול הופך לרך ב-2 השורות הבאות- אותיות ל,' ב'. ["מילים", "מלבבת", "לבן"] | |||
2. על ידי המצלול נוצר '''ניגוד'''- בין תחושותיה הקשות של רחל ובין מחרוזת המילים הנעימה הנוצרת בעקבותיהן. | |||
3. '''מטאפורה'''- "מחרוזת מילים מלבבת" נוצרת מחרוזת של מילים. | |||
4. קשר בין המשורר לקורא: המשורר חווה חוויות קשות, לא נעימות, ומוציא אותם החוצה אל הקוראים. במפגש זה- החוויות הן כבר לא אותן החוויות הקשות, אלא נוצר מהן דבר מזוכך, פחות קשה, כפי שרחל כותבת "ספר שירי ה ל ב ן" לבן מסמל טוהר, הזדככות. | |||
5. בבית השני כותבת המשוררת "נגלו חביונות". הצריחות שלה למעשה חשפו את חביונותיה. בתהליך כתיבת השיר המשורר מוציא מתוכו את הגיגי נפשו. | |||
6. "בעת תוגתו של הלב הכורע". יש כאן האנשה: לב כורע. | |||
7. "יד כל במנוחה תמשש". את כאבה של המשוררת ומצוקתה הקוראים אינם חשים, הם אף "ממששים" אותה במנוחה. המישוש בא לבטא את ההבנה המוחשית של הקורא. הוא לא מסוגל להבין את כאבה בצורה מופשטת. | |||
8. "יד כל". יש '''ארמז''' המדבר על ישמעאל ועשיו עליהם נאמר "יד כל בו"- ושוב, שניהם חומריים, וזה מדגיש את החומריות של הקורא. | |||
9. משקל, לשיר יש קצב, אם קוראים אותו בקול אפשר לשמוע ממש שההברות בשיר ספורות ומעוצבות בצורה כזו שיוצרת לשיר קצב שמח ומהיר, דבר העומד בניגוד מוחלט לתוכנו של השיר, באיזה שהוא מקום בין הקצב לתוכן יש אירוניה! | |||
[[קטגוריה:ספרות]] | [[קטגוריה:ספרות]] | ||