יש ילדים זיג זג / דויד גרוסמן: הבדלים בין גרסאות בדף

→ העריכה הקודמת

יש ילדים זיג זג / דויד גרוסמן (הצגת מקור)

גרסה מ־16:41, 20 בנובמבר 2007

הוסרו 5,244 בתים , 20 בנובמבר 2007

מ

אין תקציר עריכה

Omersz

עריכה אחת

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-====סיום הרומן====
-מבחינת העלילה- מסתיים הרומן בחדר הכספות בבנק. נונו נמצא בשיאו של הקונפליקט (פנימי וחיצוני) חמוש באקדח של זוהרה, המכוון כלפי אביו. יעקב דורש ממנו להסגיר את פליקס. נונו מבין שאם יעשה זאת, הו יאלץ לוותר על הקשר המיסטי שיצר עם דמותה של זוהרה אמו, ועל הצדדים החדשים שגילה באישיותו שלו. הוא מסרב בעקשנות, ואז מסתיים הרומן בתהליך של פשרה: פליקס ימלט, בעוד שנונו ויעקב ישארו "קשורים זה לזה"- תרתי משמע.
-הרומן מסתיים בסיום תהליך גיבוש הזהות העצמית של נונו. נונו מגיע למודעות עצמית. הוא יודע את כל הפרטים על החלק שהוסתר ממנו במשך כל חייו. כך הבין טוב יותר את עמנו, את מניעיו, נטיותיו.( כמו לדוג' את המשיכה שלו אל מעבר לחוק). הרומן מתאר לכל אורכו תהליך של התפתחות. לאחר שהתחכך עם הדמויות שהיו משמעותיות עבורו, (אימו , סבו וסבתו), הוא יכול לבחור מכלל רפרטואר הדמויות את הדמות המועדפת. הוא בוחר לחיות עם אביו ועם גבי. לאחר המסע הוא שלם יותר עם עצמו, יש תחושת הקלה. התמונה הושלמה. מערך הקונפליקטים התייצב. גבי השיגה את שתי מטרותיה: כלפי נונו וכלפי יעקב. כלפי נונו- כעת נונו יכול להשיב לשאלה "מי אני?" נונו הוא "ילד זיג זג" (88),כפי שטענה גבי, והוא "ילד סלט" כפי שאמר פליקס (295). נונו גילה במסע שזהותו כוללת מרכיבים שונים ומנוגדים: גבריות ונשיות, חוק ופשע, רציונליות ואמוציונליות. גלוי והשלמה אלה מאפשרים גיבוש של זהות שלמה.
-לגבי יעקב- סצינת הסיום במסעדה מלמדת שגם יעקב גילה שיש בו צדדים אחרים. הוא מוותר על עבודתו במשטרה, ומציע (סוף סוף) נישואין לגבי. בכך חדל יעקב לזהות את עצמו עם העבודה הגברית והנוקשה שלו. הטא מציב את המשפחה בראש סדר העדיפויות שלו. משלים עם מותה של זוהרה, לאחר שהשלים את תהליך עיבוד האבל שלו עליה. ובכך, מפנה מקום לגבי. הוא מרשה לעצמו לבטא רגש ולגלות את חולשותיו.
-===שם הרומן- "יש ילדים זיג זג"===
+===דמות המספר===
-'''שם הרומן מבטא את אחד ממסריו'''. כשגבי אמרה למורה של נונו ש"יש ילדים זיג זג" היא מבקשת להעביר לנונו מסר שיש לו לגיטימציה להיות מי שהוא באמת: זיג גג". וזה לא רק לגיטימי. בעיניה שב יתרון. הכוונה היא למורכבות שיש בדמותו. נונו לא בא ממשפחה קונבנציונלית, שגרתית. משפחות המוצא שלו מנוגדות מאוד. משפחת האם- מייצגת את האיד- יצריות, החלפת זהויות, אי שמירה על חוק וסדר. משפחת האב מייצגת את הסופר אגו-ח וק, גבולות, חינוך. (ד"ר שילהב). גם גבי מייצגת יציבות ואיזון נפשי. בנונו חבויים שני העולמות המנוגדים הללו. בתהליך פיצוח הכספת (שהוא רגע שיא מבחינת החיבור בין נונו לזוהרה), מתחברים לוגיקה ואינטואיציה: חלקים מאבא השקיול, המפענח, וחלקים מאמא- האינטואיטיבית. בתת מודע האמין נונו שהוא יפענח. מספרי הצופן היו תאריך לידת נונו- הרגע הכי אנטימי שבין אמא לבן הוא הרגע שבו מנתקים ביניהם- רגע הלידה. לאחר שנונו שמע על אימו, ולבש את בגדיה- הרגיש שהיא בתוכו. (255- פשטתי את הבגדים של זוהרה...לא הייתי זקוק עוד לשלה. היא כבר היתה בי...")
+נונו, גיבור הרומן, מספר את הרומן בגוף ראשון. נונו המספר הוא בן 40, הוא מספר את סיפור ילדותו מנקודת מבט של מבוגר, 27 שנים לאחר התרחשותו. 33- "כשהסיפור הזה התרחש, לפני 27 שנים בדיוק, היתי בן 13 פחות כמה ימים". מכאן שנונו לא ממש מחוץ להתרחשות, ולא ממש בתוכה: הוא משקיף על ילדותו בפלאש-בק, ומספר את קורותיו. גרוסמן יצר סוג מיוחד ומורכב של מספר. בו זמנית, מעורבבים ומשולבים בסיפור מספר ילד- שהוא גיבור הסיפור, ומספר בוגר, שמתאר בעיני מבוגר מה קרה בהיותו ילד. כלומר, לעיתים יש מבע משולב של מספר ילד ומספר בוגר. דוגמאה: לאחר משחק השוטר והאסיר ברכבת, אומר נונו 22: "האסיר הביט בי...כמבקש ממני לשמור בסוד את מה שראיתי כאן. וזהו. זה היה רגע קשה. גם כעת, ממרחק של שלושים שנה כמעט, כשאני נזכר בו, לא קל לי, ואני מרגיש צורך לפרק את המועקה שלי ולומר שהחל מהפרק הבא אני מתכוון להכניס חידוש קטן בסיפור: לתת לכל פרק שם קטן. שם שיהיה בו רמז לדברים שיסופרו". החלק הראשון של המשפט- נאמר ע"י נונו הנער בן ה-13, שלא ידע מה צפוי לו. החלק השני- (שכתוב באלכסון) נאמר ע"י נונו הבוגר, בן ה-40, שבניגוד לנונו הילד, תפקד כמספר כל יודע.
-עולה מסר שיש דמויות שנתפסות כאחרות ע"י החברה. אילו הן דמויות מורכבות. בעצם, בכל אחד מאיתנו יש מורכבות. כולנו מזוגזגים ע"י מיזוג של אב ואם שבאים בדר"כ ממשפחות מוצא שונות. הצירוף יוצר ילד מורכב, שהוא מיזוג של ניגודים. המסר הוא שאדם שמורכב מניגודים וקונפליקטים, הוא לגיטימי, ואף יש לו יתרון. מה שהחשוב לפי הרומן הוא שהאדם יכיר היטב ממה הוא מורכב, ידע אילו יסודות יש בו, מהיכן בא, מה כוחותיו ומה חולשותיו, ושיחליט כיצד הוא רוצה לטפל בהם.
+דוגמה למספר כל יודע, בפרספקטיבת זמן- 110 "בתקופה ההיא הייתי עדין בחבורה קטנה של ילדים...אולי אני צריך להדגיש שבימים הקדומים ההם היו הילדים משחקים זה עם זה ממש, לא רק דרך מודם". ודוגמה נוספת- 273 "אני כותב כעת משהו שאינני בטוח בו לגמרי. אני יכול רק לנחש, על פי מה שסיפרה לי לולה..."
+המספר הוא מספר גיבור- משום שהוא מדווח בלשון "אני" (גוף ראשון), הוא סוביקטיבי, ומעורב רגשית. כילד שהוא גיבור הסיפור, הוא אינו מודע לעצמו, ואינו יודע את כל הפרטים. ולכן מבחינה זו הוא אינו מספר כל יודע. אך כמספר בפרספקטיבה (מרחק זמן) של 27 שנים, ניתן להגדירו כמספר כל יודע. משום שמנקודת תצפיתו כבוגר, הוא כבר הבין יותר את המניעים של כל דמות, את מחשבות הדמויות, והיתה לו מודעות לעצמו ולמה שנעשה- בדיעבד.
+מה תורם סוג מספר כזה לסיפור?- מצד אחד אותנטיות- כי הגיבור עצמו מספר מזווית עיניו, בסובייקטיביות, ללא גורם מקשר. השפה הילדית משווה לסיפור תמימות, ואמינות. זה מביא להזדהות עם הילד הזה שמהיותו ילד, מספר אמת צרופה ותמימה. כמו כן, הקורא יודע רק מה שנונו ראה ושמע, והוא נאלץ לבלוש יחד איתו. זה יוצר הזדהות עם נונו, עניין ומתח. מצד שני- העובדה שמספר זאת מבוגר כבן 40, תורמת להבנה של המסר, המניעים, של הסיפור. מסירת הדברים כבר מעובדת. המספר עבר תהליך של עיבוד הדברים, הוא ניתח את הנתונים, והגיע לתובנה מסויימת אותה הוא מעוניין למסור לקוראיו. בדרך עקיפה, הקורא מבין גם הוא את המניעים של הדמויות ומגיע לתובנה שאליה מכוון אותו המספר הבוגר.
 ====דמויות המשנה====
@@ שורה 35: / שורה 33: @@
 ניתן לראות בגבי דמות "מנצחת" ברומן. היא היחידה שהשיגה את מטרתה: סללה לעצמה את הדרך לחיות עם משפחה בריאה ואוהבת. זוהרה הפסידה: יופייה ויחודה לא עזרו לה. הרומן עסק בהתגבשות אישיותו של נונו. הוא נפתח בחוויה קצרה אך חזקה, בזעזוע שהתבטא במסע. מסע זה טלטל את דמות הילד , והוליך אותו לעבר בחירה של זהות מועדפת שאיתה יחיה, וזהות עצמית ברורה ומגובשת יותר לעצמו.
-===דמות המספר===
-נונו, גיבור הרומן, מספר את הרומן בגוף ראשון. נונו המספר הוא בן 40, הוא מספר את סיפור ילדותו מנקודת מבט של מבוגר, 27 שנים לאחר התרחשותו. 33- "כשהסיפור הזה התרחש, לפני 27 שנים בדיוק, היתי בן 13 פחות כמה ימים". מכאן שנונו לא ממש מחוץ להתרחשות, ולא ממש בתוכה: הוא משקיף על ילדותו בפלאש-בק, ומספר את קורותיו. גרוסמן יצר סוג מיוחד ומורכב של מספר. בו זמנית, מעורבבים ומשולבים בסיפור מספר ילד- שהוא גיבור הסיפור, ומספר בוגר, שמתאר בעיני מבוגר מה קרה בהיותו ילד. כלומר, לעיתים יש מבע משולב של מספר ילד ומספר בוגר. דוגמאה: לאחר משחק השוטר והאסיר ברכבת, אומר נונו 22: "האסיר הביט בי...כמבקש ממני לשמור בסוד את מה שראיתי כאן. וזהו. זה היה רגע קשה. גם כעת, ממרחק של שלושים שנה כמעט, כשאני נזכר בו, לא קל לי, ואני מרגיש צורך לפרק את המועקה שלי ולומר שהחל מהפרק הבא אני מתכוון להכניס חידוש קטן בסיפור: לתת לכל פרק שם קטן. שם שיהיה בו רמז לדברים שיסופרו". החלק הראשון של המשפט- נאמר ע"י נונו הנער בן ה-13, שלא ידע מה צפוי לו. החלק השני- (שכתוב באלכסון) נאמר ע"י נונו הבוגר, בן ה-40, שבניגוד לנונו הילד, תפקד כמספר כל יודע.
-דוגמה למספר כל יודע, בפרספקטיבת זמן- 110 "בתקופה ההיא הייתי עדין בחבורה קטנה של ילדים...אולי אני צריך להדגיש שבימים הקדומים ההם היו הילדים משחקים זה עם זה ממש, לא רק דרך מודם". ודוגמה נוספת- 273 "אני כותב כעת משהו שאינני בטוח בו לגמרי. אני יכול רק לנחש, על פי מה שסיפרה לי לולה..."
-המספר הוא מספר גיבור- משום שהוא מדווח בלשון "אני" (גוף ראשון), הוא סוביקטיבי, ומעורב רגשית. כילד שהוא גיבור הסיפור, הוא אינו מודע לעצמו, ואינו יודע את כל הפרטים. ולכן מבחינה זו הוא אינו מספר כל יודע. אך כמספר בפרספקטיבה (מרחק זמן) של 27 שנים, ניתן להגדירו כמספר כל יודע. משום שמנקודת תצפיתו כבוגר, הוא כבר הבין יותר את המניעים של כל דמות, את מחשבות הדמויות, והיתה לו מודעות לעצמו ולמה שנעשה- בדיעבד.
-מה תורם סוג מספר כזה לסיפור?- מצד אחד אותנטיות- כי הגיבור עצמו מספר מזווית עיניו, בסובייקטיביות, ללא גורם מקשר. השפה הילדית משווה לסיפור תמימות, ואמינות. זה מביא להזדהות עם הילד הזה שמהיותו ילד, מספר אמת צרופה ותמימה. כמו כן, הקורא יודע רק מה שנונו ראה ושמע, והוא נאלץ לבלוש יחד איתו. זה יוצר הזדהות עם נונו, עניין ומתח. מצד שני- העובדה שמספר זאת מבוגר כבן 40, תורמת להבנה של המסר, המניעים, של הסיפור. מסירת הדברים כבר מעובדת. המספר עבר תהליך של עיבוד הדברים, הוא ניתח את הנתונים, והגיע לתובנה מסויימת אותה הוא מעוניין למסור לקוראיו. בדרך עקיפה, הקורא מבין גם הוא את המניעים של הדמויות ומגיע לתובנה שאליה מכוון אותו המספר הבוגר.
 ===אנלוגיות ברומן (הקבלות)===