19
עריכות
מ
תקלדות
אין תקציר עריכה |
מיכאל%ספיר (שיחה | תרומות) מ (תקלדות) |
||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
---- | ---- | ||
לכאורה, במבנה של השיר נראה כשיר טרום-מודרני.<BR> שיר מאורגן היטב מבחינת הבתים והשורות, אך רק לכאורה.<BR> מה שעושה אותו לשיר מודרני הם בעיקר: נושא השיר, הלשון המטאפורית, תיאור החוויה והאווירה שתיאורים אלו יוצרים בשיר.<BR> | לכאורה, במבנה של השיר נראה כשיר טרום-מודרני.<BR> שיר מאורגן היטב מבחינת הבתים והשורות, אך רק לכאורה.<BR> מה שעושה אותו לשיר מודרני הם בעיקר: נושא השיר, הלשון המטאפורית, תיאור החוויה והאווירה שתיאורים אלו יוצרים בשיר.<BR> | ||
כמקובל במאפייני השירה המודרנית, נושא השיר לקוח מעולמו החוויתי | כמקובל במאפייני השירה המודרנית, נושא השיר לקוח מעולמו החוויתי האישי של המשורר, ואם נוסיף לכך את ביטול החריזה, החזרות בשיר, היוצרים מקצב ומצלול במקום החריזה, ונעקוב אחר המבנה הסגור של ארבעת הבתים (שורה ראשונה ואחרונה בשינויי ניסוח, חוזרות על עצמן – "קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן" ו – "מַה שֶּסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב.") נקבל שיר מודרני לכל דבר.<BR> | ||
'''נושא השיר''': תיאור טראומטי של אירוע מתקופת הילדות של הדוברת.<BR> האב הכה בכף ידה של הילדה הקטנה לעיני אנשים.<BR> האירוע נעשה, כנראה בחדר אפוף עשן.<BR> מעורר את האוסוציאציה של חדר מלא אנשים מבוגרים המעשנים סיגריות וקרני האור החודרים מבעד לתריסים או חריצי חלון, יוצרים תמונה ציורית של קווים אלכסוניים של קרני-אור ספוגי עשן.<BR> "קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן" ובאמצע ילדה קטנה שבתעלוליה ככל הנראה, הרגיזה את האב וזה הכה אותה על כף ידה.<BR> העומדים מסביב "צָחֲקוּ לַמַּרְאֶה" לאב המכה ולעומדים מסביב האירוע הוא טריוויאלי וחסר חשיבות, אך לדוברת הדבר נחרט כזיכרון כואב ומשפיל.<BR> עובדה, שכאשר היא צמחה וגדלה והחלה לכתוב שירים, החוויה הטראומאטית עלתה והניבה ביטוי שירי אישי כואב.<BR> | '''נושא השיר''': תיאור טראומטי של אירוע מתקופת הילדות של הדוברת.<BR> האב הכה בכף ידה של הילדה הקטנה לעיני אנשים.<BR> האירוע נעשה, כנראה בחדר אפוף עשן.<BR> מעורר את האוסוציאציה של חדר מלא אנשים מבוגרים המעשנים סיגריות וקרני האור החודרים מבעד לתריסים או חריצי חלון, יוצרים תמונה ציורית של קווים אלכסוניים של קרני-אור ספוגי עשן.<BR> "קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן" ובאמצע ילדה קטנה שבתעלוליה ככל הנראה, הרגיזה את האב וזה הכה אותה על כף ידה.<BR> העומדים מסביב "צָחֲקוּ לַמַּרְאֶה" לאב המכה ולעומדים מסביב האירוע הוא טריוויאלי וחסר חשיבות, אך לדוברת הדבר נחרט כזיכרון כואב ומשפיל.<BR> עובדה, שכאשר היא צמחה וגדלה והחלה לכתוב שירים, החוויה הטראומאטית עלתה והניבה ביטוי שירי אישי כואב.<BR> | ||
*מבנה השיר בנוי מחזרות רבות- השורה הראשונה ("קווים של עשן ניטו במלוכסן") בכל בית חוזרת על עצמה לכל אורך השיר, והשורה האחרונה ("מה שסיפרתי אמת ויציב" ; " | *מבנה השיר בנוי מחזרות רבות- השורה הראשונה ("קווים של עשן ניטו במלוכסן") בכל בית חוזרת על עצמה לכל אורך השיר, והשורה האחרונה ("מה שסיפרתי אמת ויציב" ; "וכל מעשיה שריר וקיים"- לשון של שבועה) חוזרת על עצמה בכל 2 בתים.<BR> | ||
חזרות אלו מעידות על מצב של קיבעון (אובססיביות), שנובע מפחד.<BR> למרות שהמשוררת מתבגרת (היד שגדלה במהלך השיר מייצגת אותה), ההלם לא נעלם ואפילו הולך ומתעצם עם הזמן.<BR> | חזרות אלו מעידות על מצב של קיבעון (אובססיביות), שנובע מפחד.<BR> למרות שהמשוררת מתבגרת (היד שגדלה במהלך השיר מייצגת אותה), ההלם לא נעלם ואפילו הולך ומתעצם עם הזמן.<BR> | ||