תהילה / ש"י עגנון: הבדלים בין גרסאות בדף

     ·    רעיון מרכזי נוסף - חשיבותה של ירושלים, יופייה של היהדות ושיקוף כל אלה בדמותה של תהלה.  

     ·    מבנה של פגישות, מלאות רמזים, היוצרות מתח - המתפרק בשתי הפגישות האחרונות.

     ·    הקבלה למבנה של טרגדיה: חטא קדמון שקרה לפני עליית המסך Ü הצגה אקספוזיציונית Ü הסתבכות כתוצאה מן החטא Ü נקודת שיא Ü ירידה המסתיימת במוות.

   2.  "הכל צפוי", אך הרשות, במקרה שלנו, אינה נתונה (למרות דבריה של תהלה).

     ·    החוקיות בסיפור היא של "מידה כנגד מידה": בני-אדם נענשים על חטא אותו חטאו בעצמם. האם תהלה חטאה (מורות נכריות לבתה)? לא ברור.

     ·    יסודות לגנדריים (לגנדה = אגדה עממית) הנוצרים ע"י שילוב חומרים ריאליסטיים ובלתי-ריאליסטיים (1. מדידת משך החיים על-פי כמות המילים; 2. כוח עיניה של תהלה; 3. בקשת מחילה לאחר המוות).

     ·    משמעויות סמליות סביב דמותה של תהלה (ביטוי לירושלים; ביטוי ליהדות בעבר ובהווה).

   3.  בכותל המערבי (סיפור השרפרף); סמטאות ירושלים בדרך לרבנית; אצל הרבנית.

   5.  נקודת שיא - בחדרה של תהלה (הסיפור המלא...); בבית גחש"א (=גמילות חסד של אמת).

   1.  צדקת;  2. חכמה; 3. ענוותנות (צניעות); 4. ברכה; 5. שלום; 6. זריזות.

פעולות:

   2.  חכמה: דברי חכמה יוצאים מפיה. גם בביקורתה על ירושלים יש מן החכמה.

     ·    שני חטאים מתבצעים בעבר הסיפורי: 1. קריעת התנאים ע"י אביה של תהלה; 2. לקיחת מורות נכריות לבתה. כל חייה הם ניסיון לכפר על חטאים אלו.

     ·    לתפיסה הדטרמיניסטית את העבר נוסף גם נופך אירוני: שרגא, שהיה חסיד - הפך למתנגד. בעלה, שהיה מתנגד - הפך חסיד. ולמרות הכל - כל חייה מכוונים למטרת כפרה ותיקון.

     ·    הקדשת כל חייה לכפרה ותיקון על החטא. אפילו מותה נועד לכפר על החטא (לקיחת הכד אל הקבר).

     ·    "תהלה"=תהלל יה; ההודיה היא קבלת הדין, האור המנחה את חייה של תהלה. למרות גורלה היא זוכה בתהילת עולם בטרם מותה.

ירושלים של מעלה וירושלים של מטה

     ·    ירושלים של מעלה-ירושלים השמימית והקדושה – מתוארת באמצעות פסוקים מכתבי הקודש.

     ·    העיקרון הרב-גוני קיים גם כאן: שילוב השלם עם הפגום. נופיה של ירושלים מושלמים ביופיים, אולם בתיה וחצרותיה מוזנחים. מצבה של ירושלים פגום מבחינה פיזית (הבתים), סוציאלית (העוני), מוסרית (היחס לעניים) ולאומית (תחת שלטון זר). ירושלים היא מרכז העולם ומרכז האדם והיא מבטאת את האירועים הפנימיים והחיצוניים בחייה של תהלה: ביופיה, בקדושתה ובחורבנה היא מסמלת את חייה של תהלה תחת העונש הנורא. הצורך בתיקון ושיקום ירושלים מסמל את ניסיונותיה של תהלה לבקש מחילה ולכפר על חטא אביה.

     ·    מוטיב האור: מערכת מוטיבים המאירה את תהלה ואת תולדותיה (הנר הדועך המלווה את סוף חיי בנה של תהלה).

     ·    מוטיב ההכרה: להכרה יש משמעות חיובית. יכולתו של אדם "להכיר" מעידה על תפיסה נכונה וחיובית של המציאות.

    ·    מוטיב החידוש: חידושים נקשרים למשמעויות שליליות. הרבנית מתעבת חידושים, תהלה אינה ששה לקראתן, והמספר מגחך על "חידושיו" של החכם, המצמצמים את הקשר שלו לעולם.

אוצר המילים ועיצוב הפסקה

     ·    מילים רבות שאולות מאורח החיים היהודי: נטלא (כלי לנטילת ידים), תפילת נעילה, הלכות תפילין, שולחן ערוך, טלית ותפילין ועוד.

   3.  ירושלים והיהדות כמיוצגות על-ידי תהלה (תיאורה של תהלה נלקח ברובו מתפילת שמונה-עשרה).

     ·    אווירת טוהרה וקדושה אופפים את החדר - כסיום ונעילה לחייה של תהלה.

     ·    סיפור המסגרת מתרחש, כביכול, בין ראש השנה (פסקת פתיחה) ויום כיפור (פסקת הסיום) - ימים של כפרת עוונות ומחילה על חטאים. חטאה של תהלה, יש לזכור, לא נמחל...

     ·    הסיפור מלא ביטויי קדושה ורמיזות מן המסורת. אך אלו משולבים, ברובם, באירוניה: "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך, ואיזו הן חצרותיו של הקב"ה, חצרות אלקינו בתוככי ירושלים - במקורות: הקרבה בין הקב"ה ובית-המקדש; בסיפור: הכוונה לחצרות העלובות של ירושלים בהווה...

     ·    הפער בין המציאות לבין אווירת הקדושה האופפת את הסיפור מצביע על-כך שתפיסת המציאות כ"טובה" ו"טובה יותר" קיימת רק במקורות, ובעולמה של תהלה...

     ·    אווירת הסיפור היא שקטה ואידילית כלפי חוץ, אך מלאת סימני שאלה ופקפוק מבפנים. הפקפוק כלפי סדר העולם והנהגתו באים לידי ביטוי באמצעות אירוניה:

   1.  עד: הסיפור נכתב בגוף ראשון, מזווית ראיה מצומצמת ("גלגל עינו של אדם מצומצם").

   2.  מתערב: המספר מביע את עמדתו, בעיקר באמצעות אירוניה כלפי הדת (כלפי חידושיו של החכם, לדוגמא); יחד עם זאת, השקפת עולמו דטרמיניסטית מעיקרה ("אפשר שאילו דחיתי את הדבר אפשר שהיתה מאריכה ימים").