admin, בירוקרטים, מפעילי מערכת
4,938
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
'''נקודת הסיבוך:''' בהגעתה של ויקטוריה האם באמצע לשום-מקום, במדבר, וכניסתה אל עולם זר ומנוכר לה לחלוטין; קיבוץ חילוני, מרגע זה היא צריכה להתמודד עם ה"בעיה".<BR> מה עושים ואיך עושים עם הבת הסוררת.<BR> גוף הסיפור מתרכז במפגש בין ויקטוריה והבת רבקה, כאשר היא מגיעה תשושה מתלאות-הדרך והאוטובוסים.<BR> ההתנגשות בין התרבויות בא לידי ביטוי גם במראות הנוף והסביבה כמטאפורה: "עמדה והביטה בנוף כמי שהגיעה לארץ זרה; פתוח המישור עד קצה העין מצהיב וקרח והעצים עומדים בענן אבק וצבעם דהוי. איך אפשר לעזוב את אוויר ירושלים הטהור והריה היפים – ולבוא הנה?, בסיפא '''(סיפא = סוף, סיום)''' של המשפט המודגש, ניתן הביטוי הישיר לדילמה ולעימות.<BR> בתיאור הזה של הנוף, יש אפיון עקיף לרגשות הגיבורה הראשית ויקטוריה. התיאור הזה מעצים את תחושת הזרות והניכור, חוסר השייכות שלה למקום, ומבחינתה לא רק שלה עצמה, אלא גם של בתהּ רבקה.<BR> היא קוראת למקום הזה "ארץ זרה" זה מבטא גם את ההבדלים לא רק בין המקומות (ירושלים לעומת הקיבוץ) אלא גם בין האנשים, בין הנורמות ובין התרבויות.<BR> גם המפגש בין הבת לאֵם מדגיש את ההבדלים.<BR> הבת לבושה במכנסים קצרים ושיער קצוץ וקצר.<BR> היא מתקשה להכיר את בתהּ ולעכל את השינויים שחלו בה.<BR> המפגש שלה עם דובי יוצר את ראשיתה של התפנית שחל בויקטוריה. הוא מקבל אותה בברכה ובמאור פנים.<BR> לא רק זאת אף זאת, היא נבעתת מהבשורה שבתהּ מסרבת להינשא לדובי כל עוד היא לא בטוחה באהבתם.<BR> בתה רבקה רוצה להתחתן מאהבה ולא משיקולים אחרים, או מכורח נורמות אחרות.<BR> | '''נקודת הסיבוך:''' בהגעתה של ויקטוריה האם באמצע לשום-מקום, במדבר, וכניסתה אל עולם זר ומנוכר לה לחלוטין; קיבוץ חילוני, מרגע זה היא צריכה להתמודד עם ה"בעיה".<BR> מה עושים ואיך עושים עם הבת הסוררת.<BR> גוף הסיפור מתרכז במפגש בין ויקטוריה והבת רבקה, כאשר היא מגיעה תשושה מתלאות-הדרך והאוטובוסים.<BR> ההתנגשות בין התרבויות בא לידי ביטוי גם במראות הנוף והסביבה כמטאפורה: "עמדה והביטה בנוף כמי שהגיעה לארץ זרה; פתוח המישור עד קצה העין מצהיב וקרח והעצים עומדים בענן אבק וצבעם דהוי. איך אפשר לעזוב את אוויר ירושלים הטהור והריה היפים – ולבוא הנה?, בסיפא '''(סיפא = סוף, סיום)''' של המשפט המודגש, ניתן הביטוי הישיר לדילמה ולעימות.<BR> בתיאור הזה של הנוף, יש אפיון עקיף לרגשות הגיבורה הראשית ויקטוריה. התיאור הזה מעצים את תחושת הזרות והניכור, חוסר השייכות שלה למקום, ומבחינתה לא רק שלה עצמה, אלא גם של בתהּ רבקה.<BR> היא קוראת למקום הזה "ארץ זרה" זה מבטא גם את ההבדלים לא רק בין המקומות (ירושלים לעומת הקיבוץ) אלא גם בין האנשים, בין הנורמות ובין התרבויות.<BR> גם המפגש בין הבת לאֵם מדגיש את ההבדלים.<BR> הבת לבושה במכנסים קצרים ושיער קצוץ וקצר.<BR> היא מתקשה להכיר את בתהּ ולעכל את השינויים שחלו בה.<BR> המפגש שלה עם דובי יוצר את ראשיתה של התפנית שחל בויקטוריה. הוא מקבל אותה בברכה ובמאור פנים.<BR> לא רק זאת אף זאת, היא נבעתת מהבשורה שבתהּ מסרבת להינשא לדובי כל עוד היא לא בטוחה באהבתם.<BR> בתה רבקה רוצה להתחתן מאהבה ולא משיקולים אחרים, או מכורח נורמות אחרות.<BR> | ||
לויקטוריה זו מהפכת-נפש ממש. אולם בעיניה היא מגלה את אושרה של בתה.<BR> היא נרעשת מהגילוי הבוטה של רבקה על מהות היחסים בינָהּ לבין בעלה; "את לא אהבְתְּ את אבא והוא לא אָהַב אותך,,".<BR> היא, רבקה, אינה רוצה להידמות להוריה, קרי: לחיות בזוגיות ללא אהבה: "עייפה מהדרך וכולאת בכוח את חרונה ההולך ומסתלק ממנה למרות עצמה, וזוכרת כל העת את שליחותה, ישבה ויקטוריה ודברה עמה כאשר לא דברה עם ילדיה מעולם,, ורק עיניה ראו וידעו: טוב מראה פני בתה". דרך עיני הבת מתחילה ויקטוריה לראות את חיֶיהָ שלה עם בעלה. | לויקטוריה זו מהפכת-נפש ממש. אולם בעיניה היא מגלה את אושרה של בתה.<BR> היא נרעשת מהגילוי הבוטה של רבקה על מהות היחסים בינָהּ לבין בעלה; "את לא אהבְתְּ את אבא והוא לא אָהַב אותך,,".<BR> היא, רבקה, אינה רוצה להידמות להוריה, קרי: לחיות בזוגיות ללא אהבה: "עייפה מהדרך וכולאת בכוח את חרונה ההולך ומסתלק ממנה למרות עצמה, וזוכרת כל העת את שליחותה, ישבה ויקטוריה ודברה עמה כאשר לא דברה עם ילדיה מעולם,, ורק עיניה ראו וידעו: טוב מראה פני בתה". דרך עיני הבת מתחילה ויקטוריה לראות את חיֶיהָ שלה עם בעלה. חיים ללא אהבה. בעיקר לאור הניגוד לרחשי האהבה שמפגין דובי כלפי רבקה בתָהּ.<BR> אלו הבדלים, איזה אושר,, הלוואי עליה. כך אנו יכולים לשער לעצמנו את הירהוריה.<BR> | ||
השיא: אמנם אין בספור קטע "דרמתי" במיוחד, המבליט את השיא.<BR> השיא עובר בדבור מינורי (מינורי = קטן, חלש) השיא מתחיל בשיחה וּבַקִּרְבה בין ויקטוריה לדובי.<BR> לא רק בגילוי שמו שניתן לו על שם סבו שניספה בשואה, אלא גם בהתחבבות שלו עליה: "כשבא דובי לקחתה לחדר האוכל שמה אליו את כל זעפה, ואולם ליבה כבר הלך אחריו, וגם זה הגביר את רגזונָהּ,,". זה יוצר בלבה מבוכה והתלבטויות-נפש ולבה סוער בקרבה.<BR> היא מבינה עכשיו הרבה יותר טוב את בתָהּ, ומקבלת את התמורות ואת המציאות של חיי הבת, תוך התבוננות פנימה אל תוך עצמה.<BR> השינוי והמהפך באים לידי ביטוי בהכרה שלבתָהּ טוב ואין טעם לשנות אותה או להביאה הביתה.<BR> עדיף לה בחייה עם דובי: "בחדרה היוצא אל השדות המאפירים ניסתה ויקטוריה לשים סדר בלבה, אלא שֶשַּנִּים של שממון הִכְהוּ את חריפותה, ועם זאת כבר ידעה: בשערותיה לא תביא את בתה לירושלים.<BR> | השיא: אמנם אין בספור קטע "דרמתי" במיוחד, המבליט את השיא.<BR> השיא עובר בדבור מינורי (מינורי = קטן, חלש) השיא מתחיל בשיחה וּבַקִּרְבה בין ויקטוריה לדובי.<BR> לא רק בגילוי שמו שניתן לו על שם סבו שניספה בשואה, אלא גם בהתחבבות שלו עליה: "כשבא דובי לקחתה לחדר האוכל שמה אליו את כל זעפה, ואולם ליבה כבר הלך אחריו, וגם זה הגביר את רגזונָהּ,,". זה יוצר בלבה מבוכה והתלבטויות-נפש ולבה סוער בקרבה.<BR> היא מבינה עכשיו הרבה יותר טוב את בתָהּ, ומקבלת את התמורות ואת המציאות של חיי הבת, תוך התבוננות פנימה אל תוך עצמה.<BR> השינוי והמהפך באים לידי ביטוי בהכרה שלבתָהּ טוב ואין טעם לשנות אותה או להביאה הביתה.<BR> עדיף לה בחייה עם דובי: "בחדרה היוצא אל השדות המאפירים ניסתה ויקטוריה לשים סדר בלבה, אלא שֶשַּנִּים של שממון הִכְהוּ את חריפותה, ועם זאת כבר ידעה: בשערותיה לא תביא את בתה לירושלים.<BR> | ||
התהפכו לה הדברים פתאום,," בעקבות ההכרה וההתוודעות למצבה היא, ולמציאות של חייה עם בעלה, היא מקבלת את טענתה של בתה, על חיי זוגיות ללא אהבה: היא נזכרת במשה בן אלקיים בן הצורף, אותו אהבה בנעוריה אך לא נישאה לו, משום שאביה רצה שתינשא לחתן תלמיד-חכם ובקי בתורה ולא עם בנו של הצורף אלקיים שהוא רק "בעל מקצוע", ולא אברך. המהפך והשינוי מתרחשים ומתממשים בנקודה זו. | התהפכו לה הדברים פתאום,," בעקבות ההכרה וההתוודעות למצבה היא, ולמציאות של חייה עם בעלה, היא מקבלת את טענתה של בתה, על חיי זוגיות ללא אהבה: היא נזכרת במשה בן אלקיים בן הצורף, אותו אהבה בנעוריה אך לא נישאה לו, משום שאביה רצה שתינשא לחתן תלמיד-חכם ובקי בתורה ולא עם בנו של הצורף אלקיים שהוא רק "בעל מקצוע", ולא אברך. המהפך והשינוי מתרחשים ומתממשים בנקודה זו. | ||
הפואנטה: הפואנטה נמסרת לנו בהדרגה, "בזחילה". | הפואנטה: הפואנטה נמסרת לנו בהדרגה, "בזחילה". אנחנו כבר יודעים שהיא משוכנעת בטיב-היחסים בין דובי לרבקה. היא יודעת מה טוב יותר עבור בתה ומסכימה לנורמות שסיגלה לעצמה הבת; שחשוב יותר האושר בחיי הזוגיות המבוססים על האהבה, מאשר לחיות בזוגיות בחוסר אהבה, שפירושם לחיות ולא להיות מאושרים בחיי בנישואין. עכשיו היא צריכה להעביר את המסר הזה גם לבעלה. איך עושים זאת? נותנים לו לאכול מהתפוחים שגדלו במדבר ו"מסבירים" שאלו תפוחים שהתפתחו בזבל אורגאני,, הוא יודע בכלל מה זה? כלומר: מה אתה יודע על אהבה ועל זמנים מודרניים?.<BR> | ||
המסר החברתי: המסר החברתי מצוי בפואנטה, כפי שניתן להבין: "חשוב יותר האושר בחיי הזוגיות המבוסס על האהבה, מאשר לחיות בזוגיות בחוסר אהבה, שמשמעותם לחיות בזוגיות ללא אושר.<BR> האהבה והמודרנה שמסמלים הזוג הצעיר, דובי ורבקה, גוברים על מסורות ונורמות חברתיות ישנות, כמו מוסד השידוכין.<BR> | המסר החברתי: המסר החברתי מצוי בפואנטה, כפי שניתן להבין: "חשוב יותר האושר בחיי הזוגיות המבוסס על האהבה, מאשר לחיות בזוגיות בחוסר אהבה, שמשמעותם לחיות בזוגיות ללא אושר.<BR> האהבה והמודרנה שמסמלים הזוג הצעיר, דובי ורבקה, גוברים על מסורות ונורמות חברתיות ישנות, כמו מוסד השידוכין.<BR> | ||