סיפור פשוט / ש"י עגנון: הבדלים בין גרסאות בדף

צירל דואגת להרחיק את בלומה מבנה ומביאה לו אישה שונה- "אישה ילדה", שלא תספק לו את המהות האימהית החסרה לו ולא תהווה איום.<BR> הירשל נכנס לתסבוכת פסיכולוגית כתוצאה ממערכת היחסים המתסכלת עם אימו, זה מביא אותו אל השיגעון, שהאיום שבו מזכיר לה את השיגעון של אחיה ותוצאותיו ההרסניות.<BR> בלומה מחריפה את הקונפליקט בין הירשל ואימו, גם אחרי לכתה.<BR> צירל מנסה להטות את בלומה לעולם המשרתות בעוד הירשל מנסה להטותה לתחום האישה החוקית.<BR> דוגמה נוספת להיות בלומה בלב הקונפליקט: הנסיונות לנעוץ את המפתח בדלת אחרי שובה של משפ' הורוביץ ממסיבת האירוסין.<BR> המפתח סמלי לכך שצירל לא הצליחה לנעוץ את מינה כחלופה בליבו של הירשל.<BR> היא מחבבת את מינה כי מאמינה שהיא תוכל להרחיק את בלומה מליבו " חיבה יתרה חיבבה את מינה שנעשתה כלתה ותסייעה לפטור את הירשל מבלומה" ולעומת זאת הירשל חושב מה יאמר לבלומה.<BR> היא מנסה לכבות את האש האירוטית משהו שהבעירה בלומה בלב הירשל ומרוב להיטות להשיג מטרה זו- מאבדת את היקר לה מכל- שפיות בנה יחידה.<BR> בסופו של דבר זנח הירשל את רעיון מימוש האהבה האמיתית והתאים את מעשיו לרצונותיה של אימו.<BR>  

מערכת היחסים של הירשל עם אהובותיו: יחסי הירשל ובלומה: הרומן כולו סובב סביב כשלון האהבה בין הירשל ובלומה.<BR>  

בלומה השם נגזר מהשם הלועזי - BLUME פרח, נשי, יופי פנימי.<BR> ובעברית: בלומה- סגורה, בלתי מושגת.<BR>  

בלומה דומה ושונה מהירשל.<BR> דומה לו באינטלגנציה ובתאוות הקריאה אך שונה ממנו ביוזמה ובאי הכניעה שהיא מגלה.<BR> ניתן ללמוד עליה מתוך חלומה המביא לביטוי את החרדות והמחשבות העצורות בה.<BR> החלום הוא אמצעי לעיצוב וחישוף הנפש.<BR> כשנודע לבלומה על שידוכו של הירשל למינה היא נפגעת קשות אך אינה מגיבה.<BR>  היא מבינה שהירשל משועבד למרותה של אימו ובניגוד לו מחליטה לבחור בחיים עצמאיים, היא נאבקת על חירותה:  "אמרה בלומה בליבה, וכי בשביל שהירשל משוך אחרי אימו צריכה אני להתייאש, אם ידיו אסורות, אני בת חורין!".<BR> היא מבודדת מבחינה חברתית אך שומרת על חרותה הפנימית, מעשית, חרוצה והגונה.<BR>

בלומה אינה נכנעת לגזירת הגורל ולהחלטות האחרים- עוזבת את בית הורוביץ כשמבינה שאין סיכוי ליחסיה עם הירשל.<BR> היא אינה נענית למחזרים.<BR> גם לאחר שבלומה עוזבת היא בתוך ליבו של הירשל, הוא חושב עליה ומצפה לבואה, מדמיין שמשוחח עימה, משווה אותה למינה- "החלופית", מסתובב בלילה סביב ביתה ולבסוף דעתו נטרפת.<BR> מוטיבים בספור: תסכולו של הירשל מתבטא בעזרת מספר מוטיבים; מוטיב הספר: יחסי הירשל- בלומה נרקמים על רקע קריאת הספרים. הקריאה מסמלת את הנפש המשוחררת "הספר פותח לה פתחי עולם… עושר ונכסים אין לה לבלומה… אבל נשמתה בת חורין".<BR> לאחר נישואי הירשל למינה- לא מסוגל להמשיך לקרוא "על יד על יד נעשה הירשל כשאר המשכילים, כשאדם נער קורא בספרים, נשא אישה, מניח ידו מהם…".<BR> מינה מנסה לעניינו בספרים אולם הוא אינו מתחבר לכך, בניגוד לחיבור זה עם בלומה.<BR> מוטיב הנר: בעת החתונה כבה הנר- דבר המסמל בעיני הירשל את התגרשותו ממינה.<BR> בשלב מאוחר יותר- מציץ לביתו של מזל ומחפש את אורה של בלומה המסמלת את הנר הדלוק. נר דלוק- בעירה של אהבה. נר כבוי- חוסר תשוקה, כיבוי תחושות הלב.<BR>  

'''מוטיב התרנגול:''' (תרנגול=גבר) משמש לתיאור מצבו של גבר שזעקתו האירוטית לא נענתה.<BR> משמש לביטוי שגעונו של הירשל.<BR> כששב הביתה לאחר שהסתובב סביב ביתה של בלומה ובוכה,  שומע את קול התרנגול.<BR> מכאן ואילך מתגלה טירופו שמגיע לשיא בצעקתו של הירשל: "אל תשחטוני, אל תשחטוני אינני תרנגול"- זעקה המבטאת את אימתו מפני החברה שדיכאה את גבריותו.<BR> כשהירשל נמצא בבית המשוגעים, "מורדמים" כל המוטיבים הקשורים לשגעונו.<BR>  תרנגול לא קורא, כלב לא צועק והוא מוטל על מיטתו כשעון שנפגם.<BR>

'''מוטיב השינה:''' שנתו של הירשל נודדת לפני השתגעותו ולאחריה. הוא חרד ומחשבות מטרידות אותו, אינו יכול לתפקד ולהשתלב באורח החיים התקין.<BR> הדוד המשוגע: דמות מקבילה לזו של הירשל ומושא להזדהות.<BR> הדוד מבטא את הגורל הרודף אחרי המשפחה ומהווה רמז מטרים למה שיקרה להירשל עצמו.<BR> ההנתקות מבלומה.<BR> הניתוק מתרחש רק לאחר שבנו נשלח להוריה של מינה.<BR> הירשל מעמיד את בלומה בקטגוריה אחת עם אימו- שתיהן צרות עין ומחשבות חשבונות ובהדרגה יחסו אליהן נהפך מאהבה לשנאה.<BR> הוא מצליח לבסוף ליצור קשר בריא עם מינה, מה שמעיד על יכולתו להתנתק מבלומה.<BR> יחסי הירשל ומינה: מערכת היחסים ביניהם מורכבת ולא ברורה.<BR> הם נעים מדחייה וחוסר יכולת לבנות קשר בריא המוביל את הירשל לשגעון עד לבנית קן משפחתי זוגי תקין.<BR> מינה בעיני הירשל: לפני הנישואין: הירשל לא בחר במינה, נאלץ לשאתה עקב לחץ אימו.<BR> בחתונתם כבה הנר, אותו מדמה הירשל לטקס הגירושין במהלכו עוזבת האישה את הבית.<BR> מינה מצטיירת בעיניו כ"בגד שמקיף את הגוף ואינו מחמם" ומעוררת בו תיעוב גופני ושיממון רוחני.<BR> השינוי ביחסיהם: לאחר שבנם הראשון נשלח להוריה של מינה, הירשל מגלה את מהותה האמיתית ותכונותיה הנשיות של בלומה.<BR> "אותה שעה לא הגה הירשל לא בבנו ולא בשום דבר שבעולם.<BR> כל עצמו של הירשל היה מרגיש באשתו ששוכבת לפניו ונושמת… מעיניה של מינה הבהיקה ציצת אור שכיוצא בה לא ראה הירשל מעולם… נסתכל וראה שאבריה נתמלאו… לא הספיק לשאול עד שהבהיק זיק של נרות מעיניה האימהיות.<BR> מיד נפקחו עיניו של הירשל והכיר את האמת.<BR>" הוא מתקרב אליה באופן הדרגתי ורגש הסלידה מפנה מקום לחיבה ואינטימיות.<BR>  

תחושת הבידוד שחש במסיבה, משווה בין עיני מינה לעיני בלומה, לטובת מינה.<BR>