אמנון אני חולה / שלמה אבן גבירול: הבדלים בין גרסאות בדף

אמנון אני חולה / שלמה אבן גבירול (הצגת מקור)

גרסה מ־17:36, 26 באפריל 2006

נוספו 2,914 בתים , 26 באפריל 2006

אין תקציר עריכה

Idansos

7

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-אמנון אני חולה- שלמה אבן גבירול.
-שלמה אִבְּן גַּבִּירוֹל (1021-1058) נודע גם כרשב"ג או הרשב"ג , היה משורר ופילוסוף יהודי בספרד. נולד במלגה  שבדרום ספרד, חי תקופה ארוכה בסרגוסה  ונפטר בולנסיה  בחייו סבל מתחלואים שונים, ובעיקר מעצירות כרונית וממחלת עור.
+הסיכום ממערכי השיעור לפרק שירת ימה"ב
-חיבורו הפילוסופי החשוב הוא מקור חיים שהיה ידוע כספר פילוסופיה נוצרי עד המאה ה-19, והשפיע רבות על מלומדים נוצריים. רק במאה ה19 הוכח גי הספר נכתב על ידי אבן גבירול בערבית ותורגם אחרי כיבוש ספרד ע"י הנוצרים.
+כתב וערך: המורה אלי פררה
-חי בעיקר מתרומות של אנשים עשירים לכבודם כתב שירים ויצירות ספרותיות
+אמנון אני חולה / ר' שלמה אבן גבירול
- מעמדו העיקרי במסורת היהדות אינו בעיונו הפילוסופי אלא בשירתו וביחוד בשירה הדתית שלו שגם נכנסה בחלקה לסידורי התפילה. מהמפורסמים שבשיריו הוא שירו הפילוסופי הגדול "כתר מלכות",
+. אַמְנוֹן אֲנִי חוֹלֶה קִרְאוּ אֱלֵי תָּמָר / כִּי חוֹשְקָהּ נָפַל בְּרֶשֶת וְגַם מִכְמָר.
+. רֵעַי מְיֻדָּעַי אֵלַי הֲבִיאוּהָ, / אַחַת שְאֵלָתִי מִכֶּם אֲשֶר אֹמַר:
+. קִשְרוּ עֲטֶרֶת עַל רֹאשָהּ וְהָכִינוּ / עֶדְיָהּ וְשִימוּ עַל יָדָהּ בְּכוֹס חָמָר.
+. תָּבוֹא וְתַשְקֵנִי, אוּלַי תְּכַבֶּה אֵש / לִבִּי אֲשֶר בִּלָּה בְּשָרִי אֲשֶר סָמָר.
+( השיר מסוּוג כשיר "חשק" – שיר אהבה. (על סוג השיר "חשק" ראה לעיל במושגים בעמ' 12 ס' 1
+יש בו את מירב הקונבנציות (מוסכמות) המצויות בסוג שיר כזה: הנערה הבתולה (למרות שאין
+בשיר איזכור ממשי שהנערה בתולה, אבל יש רמיזות וקונוטציות מקראיות ברורות שמדובר
+בנערה בתולה, ועל כך בהמשך) הידידים והרֵעִים, שבאים לעזרתו של האוהב המיוסר ונותנים לו
+מעצותיהם ומעזרתם איך לקרב בין האוהבים, וכמובן הופעת כוס היין, המשתלב תמיד בשיר
+"חשק". כמו כן העדיים והתכשיטים שעל ידי הנערה, וכמובן, ראשית לכל; ייסורי-האוהב, עד
+שנחלתה נפשו מרוב אהבתו לאהובה, שאינה נענית. מחלה שסופה מוות. אימת-המוות מרחפת
+מעל ראשו של החולה האוהב, אם לא תיענה אהבתו. (קונבנציה: ראה לעיל במושגים בעמ' 8. על
+( הקונוטציה במונחים כלליים לספרות בעמ' 208
+נושא השיר
+הנושא הוא פשוט וברור ואינו "מסתתר" מאחורי ביטויים נעלמים: מעשה בדובר שנפשו יוצאת אל אהובתו,
+ובגלל שהיא אינה נענית במהרה לקריאתו הוא נעשה חולה, ומי שירפא את חוליו היא כוס היין, שתשכיח
+ותשקיט (תְּכַבֶּה, כלשון השיר) את לבו מייסורי-אהבתו. הדובר מבקש מרעיו ומיודעיו, החברים הקרובים
+ביותר, שיעשו את מבוקשו: לקרא לה לתמר, שתבוא אליו, כי הוא, אמנון הדובר, חולה. ויש לקרוא את
+הדלת כך: "אמנון אני, חולה". בדלת מסביר הדובר, מדוע הוא נפל לחולי? מפני שנפל ברשת שטמנה לו תמר
+האהובה. רשת ומכמר; זוהי כפילות לשון (לשתי המילים אותה משמעות – רשת) הכפילות באה להסביר את
+העומק של נפילתו ברשת. יש בשיר כמובן, *קונוטציה מקראית (על *הקונוטציה ראה במונחים לספרות בעמ'
+) ברורה מהספור התנכ"י של אמנון ותמר. אמנון המקראי מבקש את נפשו למות בגלל אהבתו לאחותו
+החורגת. שם, במקרא, הוא מִתְחלֶה ואינו חולה ממש, (ואילו כאן בשיר הוא חולה). במקרא ידידו מייעץ לו
+להביא את תמר אל חדרו בעורמה: שיבקש ממנה להכין לביבות ושתאכיל אותו מהן וכך יבריא. היא מגיעה
+לחדרו של אמנון כמצוותו, ומביאה לו לביבות לאכול, כדי שיבריא מידהּ. הוא סוגר עליה את הדלתות,
+ונאנסת על ידו. זהו הסיפור המקראי. בשיר שלפנינו יש שינוי. הדובר חולה ממש, ואינו מבקש שתמר תבריא
+אותו, אלא שיכינו אותה לקראתו ושיביאוה אליו, כדי שתשקה אותו מכוס התרעלה.
+טור 1: "אַמְנוֹן אֲנִי חוֹלֶה קִרְאוּ אֱלֵי תָּמָר / כִּי חוֹשְקָהּ נָפַל בְּרֶשֶת וְגַם מִכְמָר."
+אמנון האוהב חולה, מבקש לקרוא לתמר אהובתו, כי חושקָהּ (החושק, האוהב שלה) נפל
+ברשת אהבתה. בטור הראשון – תפארת הפתיחה, הנושאת את הרעיון המרכזי והנושא
+של השיר. ולהלן הפרמטרים של הקבועים של הקונבנציה לקישוט "תפארת הפתיחה":
-סוג השיר שיר חול-חשק: שירת החשק נקראה גם שירת האהבה אך השם חשק מדויק יותר כי מדובר על הקשר הגופני שבין גבר לאישה.
-בשירה זו ניכרת השפעה רבה מהשירה הערבית בנוסף לדימויים משיר השירים. שירי החשק מדברים על תשוקה רבה שלא באה על מימושה או בגלל סירובה של הנחשקת או בגלל שהיא רחוקה מדי. הדמות הטיפוסית בשירי החשק היא של הגבר החושק שמופיע מלא געגועים, חיוור, עם נדודי שינה, סובל, בוכה, (ושר איך את מבלבלת אותי.)
+א. נושא השיר מובע כבר בראשיתו; אהבתו של אמנון לאהובתו תמר, אהבה קשה
-הנחשקת מתוארת תמיד כאכזרית שמענה ומפתה את הגבר שחושק בה והגבר הוא קורבן האהבה (ראה ערך אבי ביטר.)
+שמביאה אותו לידי חולי, שמצריך "תרופה בדוקה" לעניין זה, והיא כוס היין.
-ההתייחסות היא לצרכיו הפיזיים של הגבר – אין התייחסות לאהבה או לרגשות הקשורים לאהבה. וגם – רק עמדתו של הגבר מוצגת, ללא התייחסות לרגשותיה של הנערה ועולמה.
+ב. חריזה פנימית בין הדלת והסוגר; תָמָר = מִכְמָר.
+ג. קישוט בולט המפאר את הטור: השיבוץ מהמקרא של שני שמות האוהבים הידועים
-השיר "אמנון אני חולה" מתבסס על הסיפור המקראי – פרשת אמנון ותמר, המופיע בשמואל ב' פרק יג'.בסיפור התנכ"י אמנון מתאהב בתמר אחותו (המלך דוד היה אב משותף לשניהם). בעצת ידידו הוא מעמיד פני חולה, ומבקש מדוד, שישלח אליו את תמר שתאפה לו לחם, כדי שייטב לו. תמר מגיעה, ואמנון דורש ממנה לשכב עמו. למרות שהיא מסרבת לו  ומתחננת בפניו להניח לה הוא אונס אותה.
+במקרא: אמנון ותמר. כסמל לזוג רומנטי ולאהבה "שורפת" עד כדי חולי.
-לאחר האונס משתנה יחסו של אמנון אל תמר, והוא שונא אותה ובז לה, הוא מגרש אותה למרות שתמר מתחננת בפניו שלא יגרשה.(מעמדה יהיה שפל עוד יותר) תמר קורעת את שמלת הפסים, המסמלת את מצבה כבתולה, שמה אפר על ראשהוזועקת. אבשלום, אחיה,  מיד מגלה את שקרה, אך מבקש ממנה לשכוח מכך, ולא להכריז על כך בראש חוצות.שנתיים אחר-כך ינקום אבשלום את נקמתה של תמר, וירצח את אמנון.
+טור 2 : "רֵעַי מְיֻדָּעַי אֵלַי הֲבִיאוּהָ, / אַחַת שְאֵלָתִי מִכֶּם אֲשֶר אֹמַר:"
+הדובר פונה לרעֵיו ומיודעיו שיביאו אליו את תמר, כי הוא חולה ועל כן הוא מבקש
-בית א: הדובר מציג את עצמו ואת מצבו. המלה "אני" מתייחסת גם לשם אמנון וגם לתיאור חולה. הסיבה למצבו של הדובר מתברר בהמשך: הוא נפל לרשת, למלכודת הפיתויים של החשוקה, – כלומר היא אשמה במצבו.
+מהם, שיביאו אותה אליו. עד כדי כך הוא חולה עד שהוא מבקש את נפשו למות. שיבוץ
-         נראה שהדובר איננו אמנון אלא חברו של אמנון , אך ניתן לפרש את השיר גם כך שאמנון הוא הדובר, אם כי פירוש זה פחות מתקבל על הדעת.
+מספר "איוב". כפי שידוע לנו, הרשב"ג הרבה להביא סמלים ושיבוצים מספר איוב, בגלל
-בית ב': הפנייה אל הרעים: אלי הביאוה! הדובר מבקש מידידיו להביא לו את תמר, ויש לו בקשה
+ההקשרים שהוא עושה עם דמותו של איוב לדמותו שלו. והשיבוץ הוא: "מִי יִתֵּן תָּבֹוא
-            אחת.
+שֶאֱלָתִי[...] וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדֹו וִיבַצְּעֵנִי" (פרק ו' פ' 8-9 ) בפסוקים אלה מבטא
- בית ג'  בקשתו היא לקשט את תמר לקראתו - לעטות עליה כתר ועדיים ולשלוח אותה עם כוס
+איוב את משאלתו למות בעקבות ייסוריו ומחלת העור שלו.
-           של יין. שילוב היין בשירת החשק היה נפוץ, מאחר על-פי הנהוג היין הוא המשקה
+טור 3: "קִשְרוּ עֲטֶרֶת עַל רֹאשָהּ וְהָכִינוּ / עֶדְיָהּ וְשִימוּ עַל יָדָהּ בְּכוֹס חָמָר."
-          המתאים לפגישות חשקניות (אבל גם שיבס הולך טוב..)
+בקשתו מהידידים ומחבריו לא רק להביא את האהובה תמר אליו, אלא "להכין" אותה
-בניגוד לסיפור המקראי שם פונה אמנון אל אביו, דוד, וסיבת בואה של תמר היא מעשה הונאה (איש אינו יודע את הסיבה האמיתית לבואה) כאן הפנייה אל הידידים, (בנושאי חשק פנייה אל החברים מתאימה יותר מפנייה אל האב), כשההכנות ובואה של תמר אל הדובר נעשים באופו גלוי (היא לא באה לדבר איתו על פילוסופיה..)
+וליַפּות אותה לקראתו. לקשור על ראשה עטרת (כתר-מלכות) זכר לספור המקרא של
-בית ד' בבית זה מתאר הדובר את סבלו הרב, שגורמת לו אש התשוקה. רק תמר יכולה לכבות את האש שבלבו, שכבר שרפה את כל גופו של הדובר. יחד עם זאת הדובר אינו משוכנע, שניתן לכבות את אש התשוקה – המלה אולי מעיד על ספקותיו.
+בת-המלך שלמה הנסיכה תמר. בדלת מסביר ומבקש הדובר; לא רק לשים כתר על
+ראשה, אלא גם "לקשט" אותה בעדיים כיאה לאהובה שבאה לחדרו של האהוב. ויש עוד
-מילים קשות :מכמר- פח , מלכודת ,חמר-יין.
+בקשה בפיו; לשים בידה את כוס החָמָר, כלומר את כוס היין, חמר = יין, (הביטוי היום
- אמצעים אמנותיים: משקל,חרוז מבריח ("מר" – משקף את מצבו של הדובר האומלל והסובל שמר לו.) תפארת הפתיחה, מטאפורה,ארמז מקראי,גלישה.שיבוץ מקראי "רעי מיודעי."
+הוא "חֲמַרְמוֹרֶת", שנגזרה מהמילה חָמָר – יין). ,hang-over - בעברית למילה האנגלית
+טור 4 : "תָּבוֹא וְתַשְקֵנִי, אוּלַי תְּכַבֶּה אֵש / לִבִּי אֲשֶר בִּלָּה בְּשָרִי אֲשֶר סָמָר".
+בטור זה, כתפארת הסיום, באה לידי ביטוי האהבה הלא מסופקת. האישה האהובה
+תבוא בעצמה אל האהוב המיוסר ותשקה אותו את כוס התרעלה, ובמותו אולי תיכבה
+אש אהבתו, אשר בִּלָּה (כַּלְתה) את בשרו ואשר בגללה שערו סָמַר. משאלת המוות בגלל
+האהבה נרמזת גם בשמות הגיבורים של שיר זה; אמנון ותמר. אהבת אח ואחות,
+האסורים על פי התורה ודינם מוות. זאת אהבה שאינה יכולה להתגשם בגלל האיסור
+החמור, ועל כן סופה מוות.
+.( דרכי העיצוב בשיר: (עיצוב – ראה לעיל במושגים לשירת ימה"ב עמוד 8
+. סוג השיר, שיר חשק (אהבה) משולב עם שיר יין. סוג השיר ומשמעותו לגבי נושא השיר.
+. הקונוטציה המקראית לספור האהבה של אמנון ותמר הנסיכים, בני שלמה המלך.
+. הצימוד המוכפל להדגשת נפילתו של האוהב ברשתה של תמר: "מכמר ורשת".
+. כוס התרעלה. קונבנציה של שיר היין בשירת ימה"ב. המבטאים את יסוריו של האוהב.
+. השיבוץ המקראי מספר איוב: " אַחַת שְאֵלָתִי".
+. הצימוד בשיכול האותיות ושינוי משמעות: "לִבִּי אֲשֶר בִּלָּה".