חסות / סמי מיכאל

רומן המדבר על קשרים בין יהודים לערבים, בשיתוף פעולה פוליטי ממניעים אידאולוגים.

מספר- כל יודע דמויות ראשיות – שולה, פתחי ומרדוך דמויות משנה – שושנה, פואד, וצפי, אמא של שולה, עידו, רמי (חבר הילדות של שולה), השכן מלמעלה דמויות שוליות – עבלה ומג'יד (אירחו את פתחי) אבתסאם- המשרתת בביתם. חמדיה – אשת אחיו של וצפי, אמל – ביתה. עמליה ואמיל- חברים של בני הזוג

יחסי יהודים ערבים – היהודים ברומן זה מתייחסים לערבים כקורבן, ומנסים לסייע להם בעצם חברותם בארגון הריגול המשותף. התפיסה היא שהערבים הם החלשים והיהודים חזקים, צריך לסייע לערבים. היהודים מוצאים עצמן לפעמים מתנצלים על מעשי המדינה, על היותם יהודים.הערבים מוצגים כפרימיטיביים, אפילו הדמויות הערביות רואות את אחיהם כפרימיטיביים, ככנועים. לא ברור מה בדיוק תפקידם של פתחי ופואד בארגון. הערבים בסיפור מאוד פטריוטים וגאים בזהותם, הרבה יותר מן היהודים

1. ככל הנראה שולה נכנסת להריון בלי שהיא יודעת. הניסיונות שלה הצליחו לבסוף.

מתחים המועלים ברומן: גבר – אישה יהודי – ערבי. יש קושי בקיום יחסים הדוקים מדי בין שני הלאומים ציוני – קומוניסטי שאלת הנאמנות – הארגון או הבעל? קבלת השונה בחברה הישראלית שאלת הזהות – אשר מתחדדת מאוד במלחמה. האיום הקיומי המרחף מעל ראשינו כל הזמן, ומשפיע מאוד על חיינו וההתמודדויות שלנו. האבסורד – ערבי שנרדף על ידי המשטרה מסתתר אצל יהודיה שבעלה בחזית, ובתוך ביתה מקיים קשר מיני עם חיילת צה"ל. קבלת השונה בחברה הישראלית – מפגר, ערבי, נישואים מעורבים,

המספר – המספר הוא כל יודע, ואובייקטיבי לרוב. מצליח לתאר בצורה טובה את הצד הערבי בעלילה. ניכר לחוש את הערכתו למרדוך ולפואד, וגם את הפאסימיות (אשר ככל הנראה מבוססת על חווייתו האישית של הסופר) בנוגע חיים ביחד של יהודים וערבים, ומשפחות מעורבות.

חסות – מושג הלקוח מעולם המושגים של המזרח

זהות – שאלת הזהות היא אחת השאלות הבוערות ביותר ברומן. כמעט לכל אחד שם יש בעיה עם זהותו. שולה – יהודיה, כנראה אישה מושכת. גדלה בארגון, אולם ניתן לראות תהליך של התערערות אמונתה ברעיונותיו לאורך הרומן. הקשר עם עדו – רואה אותו כנטל. בסתר ליבה מאשימה את מרדוך בפיגור שלו, ותוהה מה היה קורה אילו הייתה מתחתנת עם רמי. היחס לרמי – אהבת נעוריה, אשר לא השתלב עם רעיונות הארגון, אשר לא ראה בעין יפה את הקשר שלהם. קשר שהוחמץ. היחסים עם מרדוך- מגלה אליו המון אהבה. יש בו משהו מסתורי אשר אינו נגלה אליה עד הסוף. פעילה מאוד בחיזוריה אחריו, וכמו מנסה לפצות אותו על כל הסבל שעבר. המשיכה שלה אליו היא דווקא בשל חולשותיו. ניכר כי הם משתפים זה את זה ברגשותיהם ומחשבותיהם. מערכת יחסים הרמונית יותר מזו של שושנה ופואד. מאוד נאמנה לו, גם בשעה שפתחי אצלה. היחסים עם פתחי- הוא רואה אותה כמאוד מפתה, מנסה לפתות אותה. היא אכן נמשכת אליו, אבל שומרת אמונים לבעלה. לא מצליחים לראות אחד את השני כבני אדם נטולי שיוך לאומי. שולה מאוד נבוכה מן הסיטואציה אליה נקלעה, בה היא צריכה לבחור בין נאמנותה לבעלה לנאמנות לארגון. מרדוך- יהודי שעלה מארצות ערב, בעל מנהגים של ערבי, בקיא בשפה, אך ציוני בדעותיו. אוהב לקרוא שירה ערבית. היה שבוי 17 שנים בכלא תחת עינויים כבדים, וסובל מן ההשלכות הנפשיות של השבי. הסבל שעבר הינו מוטיב מרכזי בעיצוב אישיותו. הוא מהפכן אמיתי, אשר יש בו את השילוב הנכון בין מהפכנות לפטריוטיות בשעת הצורך. יש לו ערכים בהם הוא מאוד מאמין, ולא מסתיר את דעותיו ואמונותיו. נאמר עליו כי הוא היהודי היחיד בארגון אשר אינו מתבייש ביהדותו. שולה מאוד מעריכה אותו, ופעמים רבות שואלת את עצמה מה היה עושה אילו היה במצבה. הוא מהפכן – אך מופנם. ניכר כי הסובבים אותו מאוד מעריכים אותו, אולם הוא אינו גאוותן, ועושה את מלאכתו בשקט. מאוד סגור, לא משתף תמיד את שולה במה שעבר עליו בשנות השבי שלו. לוקח על עצמו את האחריות לפיגור של עדו, (אשר ניתן לראותו כתוצר של הקשר הלקוי ביניהם). אוהב לקרוא "ספרים אסורים" – אשר המפלגה לא רואה בעין יפה את קריאתם. גם אצלו קיימת "בעיית זהות". הוא לא תמיד מוצא את מקומו בחברה. עם הגעתו כפליט היה לו קשה להשתלב בארץ, להשתרש. שושנה – יהודיה שהתחתנה עם ערבי. מוצגת כמסורבלת בתנועותיה, עצבנית, מעשנת. היא שלמה עם החלטתה להתחתן עם פואד, אולם היא נדרשת לשלם מחיר כבד על כך – משפחתה תופסת זאת כקלון, ומתנתקת ממנה לחלוטין. אביה נפטר כנראה משברון לב לאחר נישואיה. אחיה התנדב לצנחנים – דבר שרק הגביהה את המחיצות בינו לבינה. ביקורת סמויה מצד המחבר על החברה הישראלית, אשר אינה מסוגלת לשכוח ולסלוח.

גם שושנה עצמה אינה מאושרת, ישנו מרחק מסוים בין שושנה לפואד, אשר נגרם כתוצאה מסכסוך הלאומים, והם אינם מצליחים לגשר עליו. מצבם הכלכלי אינו טוב, היא מרגישה בודדה פעמים רבות, עקב חוסר היכולת לשתף את בעלה בחוויות מן העולם היהודי. מצד אחד מתגעגעת מאוד למנהגים מן הבית, לחגים היהודים, אולם מנסה להיטמע בחברה הערבית. הבית לא מצליח להשתייך לאף אחד מן העמים. אין חגים, אין כלל מסורת. לא מצליחה למצוא את מקומה. את ילדה הראשון גידלה בתל אביב, את שני האחרים בכפר הערבי. הילדים נחלקים לאלו הרואים עצמם ערבים (נעים וויקטור) והבכור, אשר רואה עצמו כיהודי (אמיר). בתוך הבית מתנהלות מלחמות "בין היהודים לערבים". דמותה של שושנה מסייעת מאוד להבנת ולתפיסת דמותה של שולה על ידי הקורא. שושנה היא מעין הקצנה של שולה: כאשר היא משווה את עצמה לשולה, אשר היא עובדת אצלה – היא נהיית ממורמרת. – שתיהן בנות אותה שכבת גיל, אולם שושנה נראית מבוגרת יותר משולה, ומצבה הכלכלי פחות טוב משלה. יש משהו משפיל בלעבוד אצל חברתך.

שולה שושנה נשואה ליהודי שגדל בארצות האסלאם נשואה לערבי גרה בחיפה, עיר מעורבת גרה בכפר ערבי מתלבטת בשאלת אמונתה בארגון חייה את חייה לפי רוח הארגון – באופן קיצוני. אמא מאוד מגוננת, תומכת, לפעמים יותר מדי. הייתה עוד לפניה בארגון. משפחתה נידתה אותה עקב נישואיה עם ערבי.

פואד- ערבי מוסלמי, מתון יחסית, מאוד בטוח בזהותו וברצונותיו. שייך לדור המהפכנים הישן והמתון, שלא כמו הצעירים הקיצוניים. מאוד בטוח בדעותיו ומוערך. אצילי. המקביל של מרדוך בעולם הערבי. נראה כי הבעיה בנישואיהם של פואד ושושנה אינה נעוצה בו או בה, אלא יותר בנסיבות החברתיות שהיו סביבם לאורך השנים. חוסר הקבלה, אי היציבות החברתית והכלכלית. התחושה שאין בסיס. פתחי מאוד מעריך אותו ודעתו על השירים שלו חשובה לו מאוד. נחשד על ידי המשטרה הישראלית, ונדרש להתייצב פעמיים ביום לתחנת המשטרה על מנת לוודא שלא ברח. פתחי- ערבי נוצרי, מוצג כמשורר דגול, בעל שם עולמי. גאה מאוד במעמדו, ובהערכה שרוחשים אליו בארץ ובעולם. נהנה מן המעמד שלו ומשתמש בקסמו על מנת לפתות נשים יהודיות. מתואר בהשוואה אל מול הגברים האחרים ברומן. אל מול ווצפי – נראה אולי נאור וחכם, אולם אל מול פואד (המיושב, בטוח בדעותיו, מעמיד את פתחי במקום פעמים רבות) ומרדוך (מוערך מאוד) הוא נראה ילדותי ונסחף אחרי אשליות. פעמים רבות לאורך שהותו אצל שולה הוא משווה את עצמו למרדוך ומרגיש נחות ממנו. עצם שהותו אצל שולה גורמת לו אי נוחות רבה- הוא, הגאה והלוחם, נאלץ להסתתר בבית יהודי, ונאסר עליו אפילו לצאת אל הרחוב. הצורך להסתיר את זהותו אל מול השכן מפריע לו מאוד. הוא אינו מהפכן אמיתי ואינו דוגל באמת בשוויון. דעותיו על המלחמה ברורות מאוד, ומאוד חד צדדיות. אינו מסוגל לראות את שני העמים ביחד. מעין "מהפכן של סלון". מביע המון לאומיות בשיריו, אולם בפועל אינו עושה כלום. מדמה את השפעתו ככוחו של גדוד או חטיבה. שאלת זהותו מודגשת מאוד, וניכר כי הוא אינו יודע לגמרי מהי זהותו. מעיד על עצמו שאינו מרגיש בבית בשום מקום. לא בקרב הערבים ולא בקרב היהודים. אוהב להיות עם נשים יהודיות, נהנה מכך שהן נמשכות אליו, אך מבכה על כך שהן לא מוכנות לנהל עמו מערכת יחסים אמיתית. היחידה שאליה הוא קשור יותר היא דפנה, אשר נפגשת איתו ברגע שהיא חוזרת ממילואים במלחמה – בשעה שהוא מסתתר כמרגל. קשה לו מאוד למצוא אישה במגזר הערבי, רואה את הערבים כפרימיטיביים, מעט מתנשא. מחליף בגדים ברגע שהוא יוצא ממקום מגוריו, שלא יסתכלו עליו כפלאח. האישה שהוא מאורס לה מצטיירת כערביה טיפוסית, ללא השכלה, עקרת בית טובה. בדיוק ההיפך מן היהודיות איתן הוא מתרועע. עדו – ילד עם פיגור, מסמל את הבעייתיות בקשר בין הוריו. קשור מאוד למרדוך, אשר מקבל אותו כפי שהוא, ומרגיש את ההאשמה שיש לשולה כלפיו, ועל כן לא בוטח בה. טובה (אמה של שולה) – בעלת כסף. מאוד מעורבת בחיי ביתה, הייתה רוצה להחליט הכל עבורה.

נראה כי הזהויות הלאומיות של רוב הדמויות אינן מגובשות דיין, והן נמצאות בוויכוח מתמיד עם עצמן.

היחס לשונה בחברה הישראלית: אין כל כך קבלת השונה. החריגים בספר מנודים החוצה. עדו המפגר – מוכנס לחדר כל הזמן, כמעט ולא מתרועע עם האורחים, ועם ילדים אחרים. הוא כבר בן 9 בערך, אולם נדמה כי שולה עדין לא השלימה על מוגבלותו, ועדין כמו מאשימה אותו על מצבו, ועל מצב הקשר בינה לבין מרדוך. רמי – ההורים של שולה מאוד התנגדו, לא ייתכן שביתן תתחתן איתו, איש צבא אשר אינו מתחבר כלל למטרות הארגון. חברי הארגון – לא מקובלים בחברה הישראלית ערבים – לא אהובים בחברה הישראלית.

שולה מעניקה לפתחי חסות, המדינה העניקה למרדוך חסות עם הגעתו מבגדד כלים אומנותיים: הדיאלוג – הכלי הטוב ביותר של הקורא להבין את מערכת היחסים בין הדמויות.

הביקור של פתחי ווצפי במחנה הפליטים בג'נין – מדגיש את ההבדלים שבין ערביי ישראל לערביי מחנות הפליטים. עוד קונפליקט של זהות. האווירה במחנות היא הרבה יותר דחוסה, העוני נפוץ יותר, זהות מחודדת מאוד, שנאה גדולה כלפי היהודים, ורצון עז להילחם נגדם.

היחסים בין שולה לפתחי: עם הזמן הולכים היחסים ומידרדרים. פתחי רואה אותה יותר ויותר כיהודיה, ואצלה גוברים הפקפוקים באמונה בצדקת הדרך של הארגון.

זמן ההתרחשות של הרומן הוא זמן מלחמה, אשר מעמיד את כל העקרונות במבחן. לחץ, אנשים שמכורח הנסיבות צריכים לגור ביחד. המלחמה משמשת כרקע להתרחשות בעורף. ליחסים בין יהודים וערבים בשעת מבחן.