התפתחות התנועה הציונית בתוניסיה ובשאר ארצות האסלאם

הגורמים לכך שעד סוף העשור הראשון במאה ה20- לא קמה תנועה ציונית ממוסדת, למרות שמודעות לנושא כבר היתה:

היו כוחות שחתרו להתבוללות, ולא להבדלת הייחודיות הלאומית היהודית. כמו כי"ח(כל ישראל חברים).
חשש שפעילות זו לא תתקבל בעין יפה ע"י השלטון הצרפתי.
חוסר שיתוף פעולה בין העוסקים בדבר.

19/01/1911:אישרו השלטונות הצרפתים את הקמת אגודת ציון בעיר תוניס. היתה זו הפעילות הציונית הראשונה הממוסדת תחת שלטון קולוניאלי (מרוקו עדין לא היתה כבושה ע"י הצרפתים, ובאלג'יר לא היתה פעילות כזו). הצרפתים ראו בציונות בעיקר תנועה חברתית ולא תנועה פוליטית.

התרחבות הפעילות הציונית בתוניסיה עד מלחמת העולם הראשונה:

הוקמו 6 אגודות
בשנת 1913 נוסד עיתון ציוני בשפה היהודית-ערבית: "קול ציון".
התרחבות תעמולה ציונית, בעיתונות המקומית ובעיתוני השכלה באירופה.
קיום מגביות למען התנועה הציונית ולמען הקרן הקיימת לישראל.

אלפרד ולאנסי: עמד בראש אגודת ציון, ראה בציונות פתרון לכלל היהודים שנמצאים במצוקה, ואת החובה של יהודים הנמצאים במצוקה להגר לא"י, אך אין חובה לכל ציוני לעלות לארץ.

התרחבות והתבססות הפעילות הציונית: 1918 - 1926

הקמת אגודות בכל הערים המרכזיות בתוניס שמספרם הגיע ל22-
הקמת הפדרציה הציונית בתוניסיה, שריכזה את כל הפעילות הציונית בתוניסיה: שמירת קשר עם ההנהגה הציונית העולמית, קיום מגביות לקרנות לאומיות, הפצת תעמולה ציונית וקשר עם השלטונות.
הפצת תעמולה ציונית, לא רק בעיתונות יהודית-ערבית, אלא גם בצרפתית.

גורמים להתרחבות:

אוירה של תמיכה ועידוד של הרעיון הציוני (פרסום הצהרת בלפור).
תוצאות מלחמת העולם, התבססות התפיסות של זכות להגדרה עצמית, מתוך 14 הנקודות של וילסון.
רצון צרפתי לפייס את היהודים: לאחר שבמהלך המלחמה היו פעילויות אנטי-יהודיות ואנטישמיות.

1926 - משבר בתנועה הציונית בתוניסיה

חוק מורינו מ1923-, שהקל על התאזרחות צרפתית והגביר את מגמות ההתבוללות בקרב היהודים. מות אחד המנהיגים הבולטים של התנועה הציונית: יוסף בראמי (רב, ציוני, מייסד אגודת ציון בתוניס ומייסד העיתון הציוני "קול ציון"); ועזיבת אלפרד ואלנסי לצרפת.

התרחבות והצלחה רעיונית חברתית:

יסוד עתון ברמה גבוהה: "היקיצה היהודית", שהפך להיות אחד מהעיתונים החשובים במזרח.
הקמת תנועות נוער יהודיות, שמשנת 1928 התעמקה בהן נטיה ציונית.
הקמת תנועות נוער ציוניות: 1928 השומר הצעיר, 1931 בית"ר.
המדיניות הצרפתית הלא ברורה, בנוגע להתאזרחות יהודים הביא להתחזקות הציונות.
השפעה ונטיות אנטישמיות במתכונת האירופאית בקרב האוכלוסייה המוסלמית, גם הביא להתחזקות הציונות.
התנועה הציונית היתה מאורגנת, פעלת פריסה ארצית.
פיצול רעיוני הביא לחולשה של התנועה הציונית.

למרות כל אלה, הציונות בתוניסיה לא היתה תנועה רחבה, שהקיפה הרבה. ויכוח קיים גם האם ההצליחה להגיע לשכבות הגבוהות או נשארה בעיקר נחלתם של השכבות הנמוכות. בכל מקרה היתה לציונות השפעה על החברה היהודית בתוניסיה.

דפוסי הפעילות הציונית:

הגורמים להתפתחות הציונות בארצות האסלאם:

א. השלטונות ויחסם לציונות – בארצות בהן הציונות הייתה אסורה, הפעילים הציונים התקשו לארגן תנועה ציונית, אבל הם לא חרגו מפעילויות כמו עברית או פעולות כמו של השד"רים. בארצות בהן הציונות הייתה מותרת היה אפשר לארגן תנועות ציוניות, ליצור קשר עם התנועה הציונית, לקיים בחירות לקונגרסים ציוניים, לפרסם עיתונים ציוניים וגם להיאבק על מקומם בחברה.

ב. יחס חברת הרוב, הערבית המוסלמית להתארגנות הציונית – עד לשנות ה-20, לא הייתה התנגדות מצד הערבים לפעילות הציונית, אחרי מאורעות תרפ"ט, ההתנגדות התגברה.

ג. יחס הקהילה היהודית לציונות – העילית הכלכלית האינטלקטואלית החדשה בקהילות ראתה בציונות כגורם מזיק בגלל רצונם לשמר את מעמדם ולקדמו במציאות. הרבנים מצאו בציונות בת ברית פוטנציאלית משום שהיא נתנה חיזוק מודרני לערכים ולסמלים של הקיום היהודי. התנועה הציונית הייתה ונשארה כוח שולי בקהילה.

ד. התנועה הציונית העולמית ויהודי ארצות האסלאם – התנועה הציונית לא הכינה חומרי הסברה בשפות שהיו מובנות ליהודי ארצות האסלאם. שליחים של התנועה הציונית לא ביקרו בארצות האסלאם והמפלגות הפוליטיות לא פעלו להקמת סניפים בארצות אלה.

מאפייני הפעילות הציונית בארצות האסלאם:

א. הקמת ארגונים ומפלגות פוליטיות – קמו מוסדות ומסגרות חברתיות תרבותיות מודרניות כמו תנועות נוער, אגודות ספורט ומפלגות פוליטיות. חשיבותן של תנועות הנוער הציוניות היה בהיותן מסגרת חדשה לפעילות עבור צעירים בקהילה היהודית. בתנועות הנוער הציוניות היה דגש על לימודי א"י, דמויות מופת בציונות, לימוד עברית, חינוך גופני ופעילויות בטבע. פעלו גם מפלגות פוליטיות ציוניות שעיקר הפעילות בהן הייתה של התנועה הרוויזיוניסטית, המפלגות היו יותר זרמים חברתיים רעיוניים.

ב. עיתונות מודרנית ציונית – בארצות בהן הציונות הייתה מותרת, העיתונות הייתה גלויה וברורה, ובארצות בהן הציונות הייתה אסורה היו דרכים עוקפות להציג את הציונות בעיתונות היהודית. העיתונות שימשה אמצעי קשר בין האוהדים ובין הסניפים הציוניים בעיתונות.

ג. היחס לשפה העברית – לימוד השפה העברית היה צד חשוב בפעילות הציונית. העברית חדרה ע"י בתיה"ס של "אליאנס", מורים לעברית, יוזמה מקומית של קהילות שהקימו בתי"ס מודרניים משכילים יהודיים ופעילויות של שליחים וחיילים שהגיעו בתקופת מלה"ע ה-2.

ד. עלייה לא"י – זרם העולים מארצות האסלאם לא"י התרחשה גם ברישיון וגם באופן בלתי לגאלי. העלייה מתימן הייתה בשיעור הגדול ביותר מכל ארצות האסלאם. בארצות שבהן הציונות הייתה מותרת העלייה הייתה קטנה ובארצות שבהן הציונות הייתה אסורה, העלייה הייתה גדולה. התנועה הציונית הייתה אפיק לביטוי של הזדהות לאומית והיא הייתה חשובה לצורך ניהול המאבקים בקהילה היהודית.

דוגמא למדינה:

בתוניסיה, הציונות הייתה פעילות ערנית וממושכת. בה היה דגם הציונות החזק והמשמעותי ביותר. בה פעלו 22 אגודות ציוניות וגם תנועות נוער. בשנות ה-30 יצאו בתוניסיה שבעה עיתונים במקביל שייצגו נטיות וזרמים שונים בציונות. בתוניסיה הציונות נחשבה מודרנית ולכן העלייה ממנה לא"י הייתה קטנה יחסית.

דוגמא לדמות:

בעקבות המאבק של הרב גוויטע בבי"ס כי"ח, הוא פנה לתנועה הציונית. הוא ראה בה פיתרון לבעיית הנוער מהדת. הוא ראה במטרתה דבר בלתי נפרד מארץ הקודש כדת היהודית. גוויטע רצה לקדם ולפתח את התרבות העתיקה של יהודי מהדיה ולא עלייה לארץ.

תוכן זה אינו מופץ תחת רישיון ה GNUFDL.