הלכתי - מלכים א' פרק י"ז
מלכים א' פרק י"ז
- הערה: פרק זה דורש ידע בקיאותי והבנת מוקדים מרכזיים בו בלבד.
חלוקת הפרק לנושאים:
- א' – ו' – אליהו הנביא גוזר על עצירת הגשמים, מסתתר ומתפרנס בדרך נס
- ז' – ט"ז – האלמנה מכלכלת את אליהו. נס כד הקמח וצפחת השמן
- י"ז – כ"ד – מות בן האלמנה והחיאתו על ידי אליהו
פסוקים א' – ו' – אליהו הנביא גוזר על עצירת הגשמים, מסתתר ומתפרנס בדרך נס
פסוק א' – אחאב בפרק הקודם הרגיז את אליהו, ולכן אליהו נשבע לו בשם ה' שהוא הולך לגרום לעצירת גשמים בארץ, והגשם יחזור רק כשהוא יגיד לה' להחזיר אותו.
פסוק ב' – ויהי דבר ה' אל אליהו לאמר.
פסוק ג' – לך מאחאב ופנה מזרחה, והסתתר בנחל שנקרא "נחל כרית" שליד הירדן.
פסוק ד' – ומהנחל שם תשתה מים, והעורבים (אלו צפורים שחורות) יספקו לך מזון. [כלומר תהיה בצורת כללית בכל הארץ בגלל עצירת הגשמים, ולא יהיה לאנשים לכן אוכל, אבל, לאליהו יהיה בנס אוכל. לגבי השתיה – זה לא נס, כי הנחל מספק שתיה וזה דבר טבעי, מה שלא טבעי זה שעורב מביא אוכל לבן אדם.]
פסוק ה' – וילך אליהו ויעש כדבר ה', וילך וישב בנחל כרית שליד הירדן.
פסוק ו' – והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבוקר, ולחם ובשר בערב, ומן הנחל ישתה.
פסוקים ז' – ט"ז – האלמנה מכלכלת את אליהו. נס כד הקמח וצפחת השמן
פסוק ז' – ויהי אחרי ימים רבים, והנחל התייבש כי לא היה גשם בארץ.
פסוק ח' – ויהי דבר ה' אל אליהו לאמר.
פסוק ט' – קום לך לעיר שנקראת "צרפתה" הנמצאת באדמת צידון, וישבת שם, ואני אצוה שם אשה אלמנה לכלכל אותך (=להביא לך אוכל ושתיה).
פסוק י' – ויקם אליהו וילך אל צרפתה, ויבא אל פתח העיר והנה שם נמצאת אשה אלמנה שמקוששת (=אוספת) עצים, ויקרא אליה אליהו ויאמר: הביאי לי מעט מים בכלי ואשתה.
פסוק י"א – ותלך האישה לקחת, ויקרא אליה אליהו ויאמר: הביאי לי בנוסף גם פת לחם.
פסוק י"ב – ותאמר האישה לאליהו: אני נשבעת לך בשם ה' שאין לי מעוג (=כלום)! יש לי בכד קמח בכמות מזערית של מלוא הכף, ויש לי מעט שמן בצפחת (=בצלוחית), והנה אני אוספת שני גזרי עצים כדי לחמם איתם אש ולאפות כמה עוגות לי ולבני, ואחרי שנאכל את העוגות האלו אנחנו הולכים למות ברעב!
פסוק י"ג – ויאמר אליה אליהו: אל תפחדי! בואי תעשי עוגה לך ולבנך, אבל קודם, עשי לי עוגה קטנה, ואחר כך תעשי לך ולבנך עוגות. [ומפרט אליהו למה בפסוק הבא]
פסוק י"ד – כי כך אמר ה' אלה-י ישראל: כד הקמח שלך לא יכלה מקמח, וצפחת השמן לא תחסר משמן עד היום בו יתן ה' גשם בחזרה על פני האדמה.
פסוק ט"ו – ותלך האלמנה ותעשה כדבר אליהו, ותאכל היא והוא ואפילו בני משפחתה במשך ימים רבים. [רק כהערת אגב, רבותינו ז"ל אמרו שהם אכלו במשך שנה.]
פסוק ט"ז – ואכן, כד הקמח לא כלה מקמח, וצפחת השמן לא חסרה משמן – כמו שדיבר ה' אל אליהו.
פסוקים י"ז – כ"ד – מות בן האלמנה והחיאתו על ידי אליהו
פסוק י"ז – ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה האלמנה, בעלת הבית, ומחלתו הייתה חזקה מאוד עד אשר לא נותרה בו נשמה (=עד שהוא מת).
פסוק י"ח – ותאמר האלמנה אל אליהו: מה לי ולך איש האלה-ים? (=איזו שנאה יש בינינו?) מדוע באת אלי להזכיר את עווני ולהמית את בני?
פסוק י"ט – ויאמר אליה אליהו: תני לי את בנך. ויקח אליהו את בנה מחיקה ויעלהו אל החדר העליון שבביתה ששם הוא ישב, וישכיבהו אליהו על מטתו.
פסוק כ' – ויקרא אליהו אל ה' ויאמר: ה' אלה-י! הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה?
פסוק כ"א – ויתמודד אליהו על הילד (=אליהו שם את פיו על פה הילד ואת עיניו על עיני הילד) שלוש פעמים, ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלה-י! תשוב נא נפש הילד הזה על קרבו (=אל תוך גופו)!
פסוק כ"ב – וישמע ה' בקול אליהו, ותשב נפש הילד על קרבו, ויחי.
פסוק כ"ג – ויקח אליהו את הילד ויורידהו מהחדר העליון שבבית האלמנה אל קומת הקרקע, ויתנהו לאמו, ויאמר אליהו לאלמנה: ראי, חי בנך!
פסוק כ"ד – ותאמר האשה אל אליהו: עתה זה ידעתי כי איש אלה-ים אתה, ודבר ה' שבפיך הוא אמיתי!
- תוכן זה אינו מופץ תחת רישיון ה GNUFDL.