הגנת היישוב: הגנה, אצל, לחי

הקדמה

הישוב היהודי בא"י בשנות ה-30, היה זקוק להגנה עצמית. לשם הגנה על הישוב קמו שלושה ארגוני מגן: ה"הגנה", האצ"ל והלח"י.

בעבודה זו אערוך השוואה בין שלושת ארגוני המגן ואציין את המאפיינים המשותפים והייחודיים לכל אחד מהם. כמו כן, אתאר כיצד השפיע המצב בארץ על התפתחות הארגונים השונים.

בנוסף לכך, אתמקד בארגון אחד, אבדוק את מאפייניו, התפתחותו, מדיניותו, ומי הן הדמויות המרכזיות הפועלות בו.

ההגנה

ה"הגנה" (קיצור של – "ארגון ההגנה העברי בארץ ישראל") שנת הקמת הארגון יוני 1920. הוא הוקם כתוצאה מלקח מאורעות תל חי ופרעות ירושלים. אביב 1931. נוסד בירושלים בידי כמה מפקדים שפרשו מה"הגנה". יולי 1940. את המחתרת הקימו פורשי האצ"ל שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. מטרת הקמת ארגון ה"הגנה" הייתה לאחד את הכוחות ולהגן על כל ארץ ישראל בשיתוף פעולה עם היישוב. הרעיון המרכזי היה להיפטר משלטונות המנדט הבריטי, (מאבק אנטי – בריטי). מטרתו של הארגון הייתה להשיב את עם ישראל לארצו ולהקים שלטון עברי במולדת.

האצ"ל

האצ"ל ("ארגון צבאי לאומי"), בבסיס השקפת עולמם של חבריו עמד רעיון הקמת מלכות ישראל מהפרת ועד היאור. הארגון החזיק באידיאולוגיה אנטי-אימפריאליסטית. הוא התנגד לכיבוש הבריטי ונקט בפעולות בניגוד להסכמתם של מוסדות היישוב.

לח"י

לח"י ("לוחמי חירות ישראל") יחס הישוב והבריטים לארגון: הבריטים התנגדו לפעילות המחתרת. תנאי הביטחון הקשים בארץ והמחסור כוח אדם בצבא הבריטי הובילו את הבריטים לפעילות משותפת עם היישוב. חברי ה"הגנה" התגייסו לגופים צבאיים של השלטון הבריטי והם צוידו בנשק ואומנו ע"י הצבא הבריטי. הבריטים ידעו שהם חברי ה"הגנה" אך התעלמו מכך. היישוב וה"הגנה" פעלו תוך שיתוף פעולה מלא. ה"הגנה" הייתה כפופה למרות הנהגת היישוב ואימצה את מדיניותה. הבריטים התנגדו לפעילות המחתרת. היישוב לא תמך בפעולות של המחתרת. הבריטים התנגדו לפעילות המחתרת. היישוב לא תמך בפעולות של המחתרת.
מטרה: להוציא מהארץ את השלטון הבריטי ולשמור על חורתה של מדינת ישראל כמדינה של יהודים.
תחילת דרכו של הארגון: לח"י היה ארגון מחתרת עברי שפעל בארץ בשמונה השנים האחרונות שקדמו להקמת מדינת ישראל, בהתחלה נקרא "הארגון הצבאי הלאומי בישראל" כדי להבדילו מן "הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל" (אצ"ל), שממנו התפלג בשנת 1940.
עוד על הארגון: רוב חברי הארגון היו פעילי אצ"ל לשעבר שהתנגדו להפסקת המאבקים בבריטים בזמן מלחמת העולם השנייה.
אידיאולוגיה: אברהם שטרן ואנשיו האמינו בבעלות המוחלטת של עם ישראל על ארץ-ישראל, הקיימת ועומדת לעד, ואשר יש לממש אותה בזכות עצמה ולא רק כתגובה על מצוקת היהודים בגלות ולא רק לשם "פתרון שאלת היהודים" (כדברי הרצל(.
האני מאמין של ארגון לח"י: האמינו בכיבוש הארץ בכוח הזרוע ("ארץ נכבשת בדם") ולא ברכישתה בכסף או בהשגתה באמצעים מדיניים ובחסדי שליטים ומעצמות. הם האמינו כי הנשק והכוח הצבאי הם הדרך הטבעית והמקובלת להגשמת מטרות לאומיות, ולא רק אמצעי אחרון של הגנה עצמית.
נוסף על כך: • נסיונותיו של אברהם שטרן ליצור קשרים עם האיטלקים ואולי גם עם הגרמנים במטרה להציל יהודים מאירופה תמורת מלחמת המחתרת נגד הבריטים לא הצליחו. בהעדר עורף ציבורי לא היו לארגון מקורות כספיים לקיום המחתרת ולמימון רכישת נשק, פעולות הסברה וכו". • לוחמי הלח"י נודעו על כך שכל הזמן היו עצורים וכמו כן, ברחו מבתי הסוהר בהם היו עצורים, ממחנות מעצר בארץ ובמזרח אפריקה, מתחנות משטרה, מבתי חולים, ממרפאות וכו'. והיו בנייהם שברחו יותר מפעם אחת.

לאחר הכרזת העצמאות הצטרפו כ- 900 מאנשי הלח"י לצה"ל. בשנת 1948 התפלג הארגון לשתי קבוצות עיקריות: האחת ערכה את כתב העת- "סולם", והשנייה הצטרפה לכמה מפלגות שמאל.

היבטים נוספים

המשותף והייחודי לכל ארגון

המשותף לכל הארגונים הללו הוא שכולם נועדו לשמש הגנה על ארץ ישראל.

הייחודיות של כל ארגון

ה"הגנה" שלא כמו שאר הארגונים היה בשיתוף פעולה עם היישוב. לארגון ה"הגנה היה תפיסת עולם אחרת משל שני הארגונים האחרים לכן הם גם פרשו ממנו. לאצ"ל הייתה מטרה להיפטר משלטונות המנדט הבריטי וגם הוא התנגד למדיניות ההבלגה שה"הגנה" אימצה, לכן הפורשים מה"הגנה" הקימו ארגון שהתנגד לכך. לאחר שגם האצ"ל יצא לשביתת נשק במאבק במנדט הבריטי היו כמה חברים בו שהתנגדו לכך, לכן פרשו והקימו את ארגון הלח"י. הלח"י התנגד לכיבוש הבריטי ונקט בפעולות בניגוד להסכמתם של מוסדות היישוב. ראשי הלח"י האמינו בבעלות המוחלטת של עם ישראל על ארץ-ישראל.

המצב בארץ משפיע על התפתחות הארגונים

היישוב היה צריך להתמודד בעיקר עם בעיות ביטחונית קשות. הבריטים נמנעו מנקיטת פעולה ממשית להפסקת מעשי האלימות בפרוץ המרד הערבי. המצב הביטחוני הקשה השפיע על התפתחות הארגונים השונים בכך שגרם להם לפעול נגד פורעים ותוקפים במעשי טרור. שלושת הארגונים בעצם קמו בגלל המצב הקשה של ביטחון ישראל. ה"הגנה" יזמה פעולות התקפה והקימה קבוצות של חבריה שנקראו "הנודדת" (1936). חברי "הנודדת" לא חיכו ביישוב להגעתם של הפורעים, אלא ארבו להם מחוץ לגדר היישוב וכן יצאו לתקוף כפרים שהיו מסתור לפורעים. קבוצת פורשים מה"הגנה" התנגדה למדיניות ההבלגה שלה (מדיניות שמשמעותה הגנה על יישובים שהותקפו, לחימה נגד פורעים ותוקפים בלבד, והימנעות מפעולות טרור ללא הבחנה) והקימה את האצ"ל. האצ"ל פעל גם הוא להגנה על ארץ ישראל אך במדיניות שונה מזו של ה"הגנה". האצ"ל טען כי כל מי שרוצה לנצח – חייב לתקוף, הוא הצהיר שיש רק דרך אחת להשליט סדר וביטחון בארץ והיא: " דם תחת דם". לכן נקטו חברי האצ"ל בפעולות של טרור עיוור (ללא הבחנה) מול הטרור הערבי. ארגון הלח"י התנגד להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה כשהאצ"ל יצא לשביתת נשק במאבק. ארגון הלח"י נקט בפעולות בניגוד להסכמתם של מוסדות היישוב. המצב הביטחוני בארץ הלחיץ את כל הארגונים שיכול להיות גרם לדברים שהם התחרטו עליהם אח"כ. ברגע אחד כשלא חושבים פעמיים וישר יוצאים למלחמה זה יכול לגרום אסון, שכולו נובע מלחץ רב. לכן גם האצ"ל וגם הלח"י שפרשו מה"הגנה" ניסו דרכים שונות מהארגון הזה, דרכים יותר נוקשות (של מלחמות טרור עיוור, גם אם זה פוגע בחפים מפשע).

האצ"ל

מאפייניו והתפתחות האצ"ל: (ראשי תיבות של "ארגון צבאי לאומי"), ארגון מחתרתי צבאי שהכשיר את חבריו והפעילם במאבק מזוין בעיקר נגד השלטון הבריטי בא"י. הוא נוסד בירושלים, באביב 1931, בידי כמה מפקדים שפרשו מה"הגנה" לאחר מאורעות הדמים בתרפ"ט (1929). הפילוג באצ"ל אירע ביוני 1940, אולם שורשיו נעוצים בחילוקי דעות בין שתי קבוצות בארגון, שנמשכו הרבה זמן. קבוצה אחת בראשותו של דוד רזיאל, שראתה בזאב ז'בוטינסקי המנהיג הראשי שלה וקיבלה את מרות המפלגה הרוויזיוניסטית. בזמן שהקבוצה השנייה בראשותו של אברהם שטרן ("יאיר"), החליטה כי על הארגון לקבוע בעצמו את דרכו הפוליטית ולהשתחרר ממרותו של ז'בוטינסקי. בנוסף לכך, רזיאל ראה כי החזית הערבית היא החזית העיקרית, בעוד שטרן ראה בבריטים את האויב שיש להילחם בו.

עיקר המדיניות:

שאיפותיו של הארגון הן שאיפותיו הנצחיות של עם ישראל; שיבת ציון, חירות הלאום ועצמאותו, חופש הפרט ואושרו, צדק סוציאלי. האצ"ל הכשיר את חבריו והפעילם בעיקר נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל והוא לא סר למרות היישוב ופעל עפ"י שיקוליו הבלעדיים. הארגון דגל במדיניות חזקה על מנת לגרום לשלטון הבריטי לעזוב את ארץ ישראל. חברי האצ"ל האמינו שטובת האומה קודמת לטובת הפרט. הם נלחמו כנגד שעבוד העם מהמעצמה הזרה שהשתלטה עליו ועל ארצו.

פעולות הארגון:

פיצוץ מלון המלך דוד.
התקפה על תחנת הרכבת בירושלים.
פריצת כלא עכו.
התקפת משרדי העלייה של שלטונות המנדט הבריטי, בעת ובעונה אחת, בשלוש הערים הגדולות: ירושלים, תל-אביב וחיפה.
פיצוץ משרדי מס-ההכנסה, שוב בשלוש הערים הגדולות.

הישגי הארגון:

התאחדות שלושת הארגונים: לח"י, אצ"ל ו"ההגנה" ל"תנועת המרי העברי".
בוצעה פעולה משותפת גדולה, "ליל הגשרים", שבמהלכו פוצצו גשרים ופסי רכבת בכל רחבי הארץ.
פיצוץ מטוסים בריטיים בשלושה שדות תעופה שונים.
הארגון הוריד רכבות מהפסים ועוד פעולות רבות.
פיצוץ מפקדת הצבא הבריטי ומזכירות השלטון המנדטורי במלון המלך דוד בירושלים.

המפקדים הבכירים של האצ"ל:

ז'בוטינסקי זאב – מצביא האצ"ל (1880-1940).
תהומי אברהם – המפקד הראשון (1903-1990).
ביטקר רוברט – המפקד השני (1907-1977).
רוזנברג משה – המפקד השלישי (1898-1986).
רזיאל דוד – המפקד הרביעי (1910-1941).
מרידור יעקב – המפקד החמישי (1913-1995).
בגין מנחם- המפקד האחרון (1913-1992).