ארה"ב כ'חברת שפע' – בעיות ודרכי התמודדות
עם הצמיחה הגדולה בייצור אחרי מלחמת האזרחים, התבררו היתרונות של הקדמה הטכנולוגית - שהתבטאה בהמצאת פס הייצור ע"י פורד: במקום שפועל ירכיב את המוצר מא' עד ת' וייתמקצע במספר תחומים, הומצא פס נע, ובו לכל פועל יש תפקיד ספציפי ביותר במטרה להפוך אותו למומחה בתת-התחום הזה, המצאת השיטה הזאת האיצה את כמות המוצרים שאפשר לשווק, את איכותם ואת מהירות ייצורם. הוקמו אזורי תעשייה רבים, ומפעלים רבים, והצמיחה הכלכלית הייתה בלתי ניתנת לעצירה. אבל לא הכל היה ורוד, נוצרו כעת שני מעמדות בארה"ב - בעלי ההון שהיוו בעצם את בעלי המפעלים ובעלי העסקים הגדולים, ומנגד להם עמדו הפועלים הפשוטים שסבלו מתנאי עבודה מכפירים. מה שהציב קרקע נוחה לניצול הפועלים היו כמות המהגרים העצומה שהגיעה לארה"ב והיוותה כוח עבודה זול, חוסר יכולת שלהם להתארגן ולמחות על תנאיהם, וכלכלה חופשית, יש שיגידו יתר על המידה, שאפשרה העדר פיקוח בבחינת 'הישר בעניו יעשה'. עם הזמן הפערים החברתיים והכלכליים האלה הלכו והתרחבו בהתמדה, ונוצרו חיכוכים בלתי נמנעים בין הפועלים לבין בעלי ההון, כאשר הפועלים הבינו את מעמדם ודרשו לתנאים ראויים יותר. דרישות אלה דרשו פתרון, שבין השאר הוגש ע"י התנועה הפרוגרסיבית שדגלה בעירוב הממשל בשוק הכלכלה והגבלותיו בנושאים שונים כדי ליצור שוויון, רפורמת ה'ני דיל' של הנשיא תיאודור רוזוולט. המגמה הראתה שיפור והשכנת צדק חברתי, אך מלחמת העולם הראשונה עמדה לקטוע תהליך זה.