התנועה והספרות הרומנטית

הספרות/התנועה הרומנטית

הרומנטיקה הייתה תנועה אינטלקטואלית ואמנותית שצמחה במערב אירופה בשלהי המאה ה-18. התנועה הרומנטית מדגישה את הייחוד בכל אדם לעומת האוניברסליות, דבר שהוצג עד אותו הזמן. האמנים והסופרים הרומנטים חולקו ל-2 במובן מסוים: חלק הראו את הכח היוצר של אותו גיבור וחלק התמקדו במסורות עממיות ובאותנטיות - יחודו של האמן הוא בייחודי שבו. למשל המשורר סמואל קולדריג' האנגלי כתב שירים כאשר הדגיש את הרעיון הראשון ולעומת זאת, משורר אנגלי אחר בשם ויליאם וורדסות' השתמש באפשרות השניה. הספרות הרומנטית בזה לספרות ימי הביניים ונשאה את עינייה אל הספרות העממית.

"ייסורי ורתר הצעיר", יצירתו שליוהן וולפגנג פון גתה הייתה היצירה הספרותית-רומנטית הראשונה בתרבות הגרמנית, היצירה הייתה רומן. אחרי פון גתה הגיעו רבים כמו האחים גרים, כותבי האגדות הידועים שגם הם שייכים לספרות הרומנטית. בצרפת נודע היוצר ויקטור הוגו שיצר יצירות כמו "עלובי החיים", יצירה מפורסמת ביותר שעד היום נחשבת לאחת היצירות הספרותיות המזוהות ביותר עם התקופה הרומנטית. בבריטניה בלטה גם כן הספרות הרומנטית ויוצרים כמו לורד ביירון (כותב ספרי "דון ז'ואן"), וג'ון קיטס ("אודה לזמיר", קיטס מת בגיל 25 ובכל זאת הפך למשורר חשוב) בלטו בה. בספרות הרומנטית בלטו 3 סוגות כתיבה:

-

הרומן - הדרמה ההיסטורית

-

השירה הלירית

-

המיתוס הלאומי

הספרות הרומנטית שינתה לגמרי את פני הספרות בעולם, הליברליות שבה, הרגש המודגש בה והתפיסה של אמן-גאון, שייחודו ברגישותו וביחידותו. מתקופה זו ועד היום הדת כבר לא במרכז, לא האדם סוגד ומקדיש את כל כולו לדת אלא כעת האדם הוא שבמרכז.