מבוא לסוציולוגיה

הסוציולוגיה כתחום מדע

המדע הוא תחום חשיבה שנוצר בעקבות סקרנותם של בני האדם. כדי שהמחקר הסוציולוגי ייחשב כמדעי, עליו לענות על כמה קריטריונים:
א. אובייקטיביות – לכל אדם יש דעות וערכים משל עצמו. במחקר הסוציולוגי על האדם "להשאיר בצד" את דעותיו על מנת שאלו לא ישפיעו על אופן המחקר. דבר זו הינו בעייתי, משום שהחוקר הסוציולוגי אינו חוקר תופעות בטבע כמו בביולוגיה, אלא חוקר את בני האדם – חקירה זו כבר סותרת את הדרישה האובייקטיבית ולכן יש צורך להשתמש בכלי מחקר שפותחו אשר יצמצמו ככל האפשר את דעות החוקר על המחקר.
ב. אמפיריות – סוציולוגיה היא תחום מדע – כלומר תחום שעוסק במציאות. לכן, על המחקר הסוציולוגי להעמיד בסימן שאלה רק נושאים הניתנים לבדיקה. דוגמא לטענה אמפירית: אחרי כל ברק יבוא רעם (גם אם נצפה מאה פעמים בברק ניווכח לדעת שהתוצאה היא אותה תוצאה בכל פעם). דוגמא לטענה לא אמפירית: אנשים בעלי עור כהה יותר יפים מאנשים בעלי עור בהיר (הטענה לא ניתנת לבדיקה).
ג. כלליות – כל תחומי המדע שואפים להביא את התופעות האימפריות לידי ביטוי הכללה, חוק, או נוסחא כללית. חוזרים לדוגמא של הברק והרעם: אם צופים בברק בישראל, רואים שלאחריו מגיע הרעם. כמו כן, אם צופים בברק אחר בארה"ב, רואים שגם שם יבוא הרעם לאחר הברק. לכן אפשר לנסח חוק שאומר: לא משנה באיזה איזור בעולם יהיה ברק – לאחריו יבוא הרעם. זוהי דוגמא לחוק שנבע בעקבות טענה אמפירית. בסוציולוגיה קריטריון זה הוא קצת בעייתי: יש הטוענים שבסוציולוגיה יהיה קשה מאוד להגיע להכללות משום שמדובר בחקר על בני האדם. בני האדם הם אורגניזם המושפע מכל כך הרבה דברים, ולכן לא ניתן לקבוע חוק שמכליל קבוצה גדולה של אנשים.
ד. סקרנות – כל תחום מדע "חי" על הסקרנות של בני האדם, שמטרתה לתת תשובות לתופעות מציאותיות.
ה. פומביות – על המדע להיות ביקורתי וזהיר במסקנותיו. ולכן, כל מחקר מדעי חייב להיות ידוע וגלוי כאשר עליו לציין את האופן המלא בו נעשה המחקר.

ישנן מחלוקת בנוגע למעמדה של הסוציולוגיה כמדע, אולם המחקר הסוציולוגי כיום שואף להיות מדעי. יש גם לזכור שתחום הסוציולוגיה הוא בן יותר ממאה אחת בלבד, צעיר מאוד יחסית למדעים אחרים כמו המתמטיקה והפיסיקה, מדעים שכבר מתקיימים מאות שנים.