למידה

אחת מהשאלות הגדולות בפסיכולוגיה היא כיצד האדם לומד? כדי לענות על שאלה זו, נגדיר מהי למידה:
למידה=שינוי קבוע יחסית בהתנהגות המתרחש או בפוטנציאל להתנהגות (דבר נלמד אשר לא מיושם) כתוצאה מהתנסות (השפעת הסביבה).
הגישה העיקרית העוסקת בתהליך הלמידה היא הגישה הביהביוריסטית (התנהגותית): התנהגות הצרכן לפי גישה זו הינה מערכת של תגובות לגירויים פיזיים. מודל זה קושר קשר ישיר בין גירויים הנתונים לשליטת הפירמה לבין התגובות המבוקשות מצד הצרכן. מטרתו היא לגלות קשרים אמפיריים בין סוגים שונים של גירויים שיווקיים וסביבתיים לבין תגובותיו של הצרכן.
לגישה זו יש שתי הסברים לתהליך הלמידה: התניה קלאסית והתניה אופרנטית.

התניה קלאסית: את יסודות ההתניה הקלאסית הניח החוקר איבן פבלוב. התניה זו עוסקת בקישור בין גירויים.
פבלוב ערך ניסוי. כדי להבין את הניסוי יש להגדיר כמה מושגים:
גירוי בלתי מותנה (UCS) - גירוי חיצוני המעורר אוטומטית תגובה בלתי מותנית.
תגובה בלתי מותנית (UCR) - תגובה המתעוררת לאחר הגירוי הבלתי מותנה.
גירוי מותנה (CS) - גירוי ניטרלי שלא גורם לשום תגובה כלשהי.
תגובה מותנית (CR) - תגובה נלמדת לגירוי נלמד.
את הניסוי פבלוב ערך על כלב (הוא הניח שאת המסקנות על בע"ח אפשר "להלביש" על בני אדם). בתחילת הניסוי פבלוב השמיע לכלב צליל פעמון. גירוי זה הוא גירוי ניטרלי (CS) וכמצופה, לא גרם לכלב לרייר. לאחר מכן הביא לכלב אוכל (UCS), הכלב רייר לאוכל כתגובה לא רצונית (UCR). בשלב השני של הניסוי השמיע פבלוב לכלב את הפעמון ומיד לאחר מכן הביא לכלב את האוכל. בשלב השלישי, לאחר כמה חזרות על השלב הקודם, הכלב רייר כבר לשמע הפעמון. הכלב למד שמיד לאחר הפעמון מגיע האוכל, ולכן הוא רייר כבר לפעמון. את שלבי הניסוי נתאר בתרשים הבא:
א. פעמון (CS) --/--> ריור (CR).
ב. פעמון (CS) + אוכל (UCS) ----> ריור (UCR).
ג. פעמון (CS) ----> ריור (CR).