היהודים בארצות האיסלאם

• רמה:כיתה י'.

יהודי ארצות האסלאם

המדינות הקולוניאליות ששלטו בארצות האסלאם:

צרפת:

צרפת שלטה באלג'יריה, שנכבשה ב-1830, בתוניסיה, שנכבשה ב-1881, ובמרוקו, שנכבשה ב-1912. צרפת גם קיבלה מנדט על סוריה ולבנון אחרי וועדת סאן-רמו.

בריטניה:

בריטניה שלטה במצרים, שנכבשה ב-1882, בעדן, שנכבשה ב-1839. בריטניה גם קיבלה מנדט על א"י ועיראק.

ההבדלים בין דרכי השליטה:

צרפת – צרפת נהגה לספח את הארצות שבהן שלטה, כמו אלג'יריה, או שהקימה בהן משטרי חסות, כמו תוניסיה. גם בסוריה ולבנון, ארצות בהן היא קיבלה מנדט, היא נהגה במדיניות של פיקוח צמוד והתערבה בצורה ישירה בניהול המדינה. צרפת גם יישבה צרפתים במדינות שבהן שלטה. סגנון השליטה שהנהיגה בארצותיה נקרא "קולוניאליזם עמוק"; צרפת פעלה למען הנחלת התרבות הצרפתית והשפה הצרפתית. הצרפתים גם הקימו בתי ספר ומוסדות צרפתיים.

בריטניה – סגנון השליטה שבריטניה הנהיגה נקרא "קולוניאליזם נאור" – שלטון עקיף. בארצות בהן שלטה, היא נהגה להתבסס על שושלות מקומיות. היא סייעה לאוכלוסייה בניהול ולאפשר לה להתפתח תוך מתן הבטחה לעצמאות. בריטניה הכשירה את העמים לקראת ניהול עצמי ועצמאות. בניגוד לצרפת, נמנעה בריטניה ממעורבות ישירה בניהול הארצות. סגנון השליטה שלה נקרא "קולוניאליזם מרוחק". בריטניה רצתה לשמור על האינטרסים הצבאיים והכלכליים שלה. היא העניקה סמכויות לתושבים, דיברה על תנועות לאומיות וגם הבטיחה עצמאות.

התמורות העיקריות בחיי היהודים:

דמוגרפיה:

בין שתי מלחמות העולם, הלך וגדל מס' היהודים בארצות האסלאם, היהודים התרכזו בעיקר בערים מרכזיות ובערי הבירה.

הגורמים לגידול האוכלוסייה:

א. ירידה בשיעור התמותה בזכות שיפור התנאים התברואתיים וההתפתחות הרפואה.

ב. שיפור במצב הכלכלי.

ג. שיפור הביטחון האישי של היהודים בעקבות שינוי לטובה ביחס האוכלוסייה המקומית ליהודים.

היהודים עוברים תהליכי עיור בזכות המודרניזציה, תהליכים אלו הביאו לגידול באפשרויות התעסוקה ולכן היהודים נמשכו לערים הגדולות.

דוגמא למדינה:

מס' היהודים בתוניסיה עלה מ-40 אלף איש ל-70 אלף איש ב-1939. השינוי נבע בגלל הגירה מארצות אחרות וגם בזכות עלייה בריבוי הטבעי. באשר לתהליך העיור, בתוניס, בירת תוניסיה, התגוררו כ-60% מהיהודים.

כלכלה:

ליהודים היה כוח להשתלב למקצועות שחייבו השכלה מתאימה. היהודים רכשו השכלה גבוהה והשתלבו ברפואה, משפטים, אדריכלות, רוקחות, תעשייה, בנקאות, עיתונות, תיווך וגם כמתורגמנים בין השלטון הקולוניאלי לבין האוכלוסייה המקומית.

דוגמא למדינה:

תוניסיה הפכה לשוק של ממכר סחורות של סוחרי אירופה, והיהודים השתלבו בעיסוק זה. כך נוצרה שכבה של בורגנות יהודית שהשתלבו במסחר הבינלאומי ובמנגנון הציבורי של המדינה.

דוגמא לדמות:

אלבר ממי שהתפרסם על היותו סופר. הוא כתב ספרים רבים, בלשון הצרפתית, על החיים של היהודים בארצות האסלאם, ספרים אלו ריגשו אנשים רבים ובכך הוא התפרסם מאוד.

חוק ומשפט:

מצבם של היהודים הלך והשתפר בארצות האסלאם. הודות לנוכחות הקולוניאלית וההשפעות שלה על מערכת החיים במדינה כמו כינון חוקות מערביות. בחלק מארצות האסלאם כוננו חוקות ששמרו על זכויות האדם והאזרח והוענקו שוויון חוקים ליהודים. כך, נפסקה ההשפלה והאפליה של היהודים. בארצות שהיו תחת שליטה צרפתית הוענקה לחלק מהאוכלוסייה היהודית אזרחות צרפתית.

דוגמא למדינה:

חלק מיהודי תוניסיה הפכו להיות אזרחים צרפתיים. אזרחות צרפתית כללה זכויות אך גם חובות, כמו שירות בצבא וכפיפות לחוק הצרפתי. מתן אזרחות זו יצר פער בין הצרפתים החדשים לבין שאר השכבות באוכלוסייה היהודית.

חינוך:

הצרפתים רצו להשריש את התרבות הצרפתית ואת השפה הצרפתית בארצותיהם. לכן הם הקימו בתי"ס צרפתיים ליהודים. רשת בתיה"ס של היהודים-צרפתים נקרא "כל ישראל חברים" (כי"ח). שם היהודים למדו את כל המקצועות כולל שפות. היהודים למדו שם כי הם רצו להשתלב במציאות הפוליטית-כלכלית במדינה. בהמשך, ירדו גם מוסדות החינוך הדתיים-רבניים.

דוגמא למדינה:

בג'רבה, עיר בתוניסיה, התקיימו רוב היסודות של החינוך המסורתי אך שם נאלצו מערכות החינוך להתמודד עם ההשפעות החדשות. הכותאבים המסורתיים ("החדר") המשיכו לפעול, אבל רק בשלב ראשוני של החינוך לפעוטות. רשת בתיה"ס של כי"ח הייתה אבן הפינה לתהליך ההתמערבות בקהילות. כי"ח גרמה להתרחקות בין הקהילה היהודית לקהילה המוסלמית, שכן בוגרי כי"ח השתלבו בשוק העבודה לפני המוסלמים. היהודים שרצו התמערבות גדולה יותר, פנו ללמוד בהם.

דוגמא לדמות:

הרב גוויטע רצה לבצע שינויים בתוכנית הלימודים בבתיה"ס ולהתאים אותה למציאות החדשה, בגלל הפערים שהיו בין האוכלוסייה היהודית העשירה לבין האוכלוסייה היהודית-מסורתית. הוא ביקש מכי"ח לפתוח בי"ס משלהם במהדיה. הבעיה היא שגוויטע רצה להעניק רוח יהודית חדשה לקהילה היהודית ולא ללמד אותם את התרבות הצרפתית. היה עימות למר באסה שבסופו נסגר ביה"ס.

מעמד הקהילה:

בחלק מארצות האסלאם הוקמו מועצות לקהילה היהודית. מועצה זו הייתה גוף דמוקרטי שנבחר בבחירות דמוקרטיות וגוף זה ייצג את הקהילה היהודית, שם החלו להתארגן מוסדות שונים שסייעו לחברי הקהילה. המעמד החוקי המשפטי החדש שקיבלו היהודים לא צמצם את האוטונומיה הדתית, אבל כוח של הקהילה לכפות על חבריה את רצונותיה ירד.

דוגמא למדינה:

הצרפתים, בתוניסיה, צמצמו את סמכויות הקהילה בענייני פולחן וסעד והמוסדות היהודיים שקמו פעלו בדרך יותר מערבית ודמוקרטית. גם מבנה ביה"ס של כי"ח היה מערבי כמו אלה שבצרפת, כוחה של הקהילה נחלש. בחברה הקולוניאלית של תוניסיה לא הייתה דרישה לניתוק מהמסורת היהודית וויתור על הסימנים המייחדים את היהודים.

דפוסי הפעילות הציונית:

הגורמים להתפתחות הציונות בארצות האסלאם:

א. השלטונות ויחסם לציונות – בארצות בהן הציונות הייתה אסורה, הפעילים הציונים התקשו לארגן תנועה ציונית, אבל הם לא חרגו מפעילויות כמו עברית או פעולות כמו של השד"רים. בארצות בהן הציונות הייתה מותרת היה אפשר לארגן תנועות ציוניות, ליצור קשר עם התנועה הציונית, לקיים בחירות לקונגרסים ציוניים, לפרסם עיתונים ציוניים וגם להיאבק על מקומם בחברה.

ב. יחס חברת הרוב, הערבית המוסלמית להתארגנות הציונית – עד לשנות ה-20, לא הייתה התנגדות מצד הערבים לפעילות הציונית, אחרי מאורעות תרפ"ט, ההתנגדות התגברה.

ג. יחס הקהילה היהודית לציונות – העילית הכלכלית האינטלקטואלית החדשה בקהילות ראתה בציונות כגורם מזיק בגלל רצונם לשמר את מעמדם ולקדמו במציאות. הרבנים מצאו בציונות בת ברית פוטנציאלית משום שהיא נתנה חיזוק מודרני לערכים ולסמלים של הקיום היהודי. התנועה הציונית הייתה ונשארה כוח שולי בקהילה.

ד. התנועה הציונית העולמית ויהודי ארצות האסלאם – התנועה הציונית לא הכינה חומרי הסברה בשפות שהיו מובנות ליהודי ארצות האסלאם. שליחים של התנועה הציונית לא ביקרו בארצות האסלאם והמפלגות הפוליטיות לא פעלו להקמת סניפים בארצות אלה.

מאפייני הפעילות הציונית בארצות האסלאם:

א. הקמת ארגונים ומפלגות פוליטיות – קמו מוסדות ומסגרות חברתיות תרבותיות מודרניות כמו תנועות נוער, אגודות ספורט ומפלגות פוליטיות. חשיבותן של תנועות הנוער הציוניות היה בהיותן מסגרת חדשה לפעילות עבור צעירים בקהילה היהודית. בתנועות הנוער הציוניות היה דגש על לימודי א"י, דמויות מופת בציונות, לימוד עברית, חינוך גופני ופעילויות בטבע. פעלו גם מפלגות פוליטיות ציוניות שעיקר הפעילות בהן הייתה של התנועה הרוויזיוניסטית, המפלגות היו יותר זרמים חברתיים רעיוניים.

ב. עיתונות מודרנית ציונית – בארצות בהן הציונות הייתה מותרת, העיתונות הייתה גלויה וברורה, ובארצות בהן הציונות הייתה אסורה היו דרכים עוקפות להציג את הציונות בעיתונות היהודית. העיתונות שימשה אמצעי קשר בין האוהדים ובין הסניפים הציוניים בעיתונות.

ג. היחס לשפה העברית – לימוד השפה העברית היה צד חשוב בפעילות הציונית. העברית חדרה ע"י בתיה"ס של "אליאנס", מורים לעברית, יוזמה מקומית של קהילות שהקימו בתי"ס מודרניים משכילים יהודיים ופעילויות של שליחים וחיילים שהגיעו בתקופת מלה"ע ה-2.

ד. עלייה לא"י – זרם העולים מארצות האסלאם לא"י התרחשה גם ברישיון וגם באופן בלתי לגאלי. העלייה מתימן הייתה בשיעור הגדול ביותר מכל ארצות האסלאם. בארצות שבהן הציונות הייתה מותרת העלייה הייתה קטנה ובארצות שבהן הציונות הייתה אסורה, העלייה הייתה גדולה. התנועה הציונית הייתה אפיק לביטוי של הזדהות לאומית והיא הייתה חשובה לצורך ניהול המאבקים בקהילה היהודית.

דוגמא למדינה:

בתוניסיה, הציונות הייתה פעילות ערנית וממושכת. בה היה דגם הציונות החזק והמשמעותי ביותר. בה פעלו 22 אגודות ציוניות וגם תנועות נוער. בשנות ה-30 יצאו בתוניסיה שבעה עיתונים במקביל שייצגו נטיות וזרמים שונים בציונות. בתוניסיה הציונות נחשבה מודרנית ולכן העלייה ממנה לא"י הייתה קטנה יחסית.

דוגמא לדמות:

בעקבות המאבק של הרב גוויטע בבי"ס כי"ח, הוא פנה לתנועה הציונית. הוא ראה בה פיתרון לבעיית הנוער מהדת. הוא ראה במטרתה דבר בלתי נפרד מארץ הקודש כדת היהודית. גוויטע רצה לקדם ולפתח את התרבות העתיקה של יהודי מהדיה ולא עלייה לארץ.

התמורות ביחס החברה הקולוניאלית וחברת הרוב המוסלמית ליהודים בשנות ה-30:

הגורמים שהובילו לשינוי ביחס אל היהודים בארצות האסלאם:

א. התמורות ביחס ליהודים קרו על רקע שינויים פנימיים בארצות האסלאם וגם על רק שינויים חיצוניים כמו המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב, התפתחות הסכסוך הציוני-פלשתיני ועליית הפאשיזם והנאציזם.

ב. כאשר היהודים השתלבו במערכות המתפתחות של מדינות המזה"ת, חלו התפתחויות שליליות במציאות התרבותית הכלכלית. בגלל מתן חינוך אירופאי ליהודים, היהודים הקדימו את המוסלמים בהתמערבות והיוו תפקיד יותר במודרניזציה. אך כאשר גם המוסלמים קיבלו חינוך, גבר החיכוך בין המיעוט היהודי לרוב המוסלמי.

ג. בעקבות מאורעות תרפ"ט בא"י, הסכסוך היהודי-ערבי התפשט גם לארצות האסלאם. חאג' אמין אל חוסייני הפך ממנהיג ערבי מקומי למנהיג בעל חשיבות כלל ערבי.

ד. תפקיד שלילי נוסף היה הקרנת האנטישמיות על ארצות האסלאם. ארצות האסלאם הושפעו מהתעמולה הנאצית. הבריטים והצרפתים נתפסו כגורמים מדכאים בעיני המוסלמים וכך גרמניה הפכה למקום חיובי אצל המוסלמים.

ביטוי המפנה ביחס ליהודים בשנות ה-30:

א. פרסום מאמרי הסתה נגד היהודים בעיתונות הערבית.

ב. קיום ימי צום ותפילות במסגדים למען הערבים בא"י.

ג. הכרזת חרם על מסחר יהודי בשביל תמורות לערביי א"י.

ד. חיזוק הקשר בין החברה הערבית פלשתינאית לחברה הערבית המוסלמית.

ה. בארצות בהן הציונות הייתה אסורה קיבל האיסור משנה תוקף ובארצות בהן היא הייתה מותרת, נמנעה התבטאות ציונית.

ו. שידורי רדיו ותעמולה גרמנית אנטי יהודית.

ז. אנטישמיות פעילה שאורגנה ע"י חברת המתיישבים הצרפתיים בארצות צפון אפריקה.

ח. פרעות קונסטנטין באוגוסט 1934 בהן נהרגו 32 יהודים.

ט. חוק הגזע האיטלקי בשנת 1938 בלוב.

דוגמא למדינה:

בתוניסיה הורגשה האנטישמיות הצרפתית והופיעה גם תעמולה אנטישמית בעיתונות וברדיו. ב-1932 מנעו הצרפתים את ביקורו של ז'בוטינסקי בתוניסיה וגם הקרנת סרט תעמולה של קק"ל. עם זאת, בתוניסיה הורגש השינוי ביחס ליהודים בשנות ה-30 פחות מאשר במדינות אחרות.