שמות כ' - עשרת הדברות
- רמה:כיתות ז' - י"ב.
עשרת הדברות - שמות כ' (דברים ה')
שני הנוסחים של עשרת הדברות (שמות כ', דברים ה') מופיעים במסגרת התגלות מיוחדת במינה וחד-פעמית של אלוהים לעמו, וכריתת ברית עמו. לפי המסורת, אלה הדברים היחידים שנאמרו ישירות לעם ע"י ה', נכתבו על לוחות כעדות לברית, והושמו בארון מיוחד, ארון הברית.
מן הראוי לציין שעשרת הדברות כפי שהן נתונות בפרק כ' בספר שמות מנוסחות כחוזה בין לא שווים
עשרת הדברות הם צווים אלוהיים, ואין הם חוקים רגילים, שהעובר עליהם מובא לבית המשפט. הנושאים הם מרכזיים בחיי העם, אך אין אלה עקרונות מופשטים, אלא ענייני החיים. התוצאה העיקרית של מעמד הר-סיני: שבטים ומשפחות שהיו קשורים בקשרי דם, באים בברית דתית, מוסרית ומשפטית, המאחדת אותם לעם.
החלוקה המסורתית של הדברות, בניגוד לחלוקה לפרשיות היא זו: 1. אנכי ה' אלוהיך... 2. לא יהיה לך... 3. לא תשא את שם ה' לשווא... 4. זכור את יום השבת... 5. כבד את ... 6. לא תרצח. 7. לא תנאף. 8. לא תגנוב. 9. לא תענה ברעך עד שקר. 10. לא תחמוד...
חלוקתם העניינית של הדברות - מצוות בין אדם למקום (כינוי של כבוד לה'), ומצוות בין אדם לחברו, כאשר מצוות כיבוד ההורים מהווה את החוליה המגשרת. יש הטוענים כי הדברות נתונים בסדר יורד, על פי דרגת חשיבותם.
הרעיונות המרכזיים של עשרת הדברות:
1."אנוכי ה'.." - הכרזה על ה' כאלוהי ישראל, ועל עם ישראל כעם הנבחר. רעיון הבחירה ורעיון החרות האישית והלאומית הם שני רעיונות בסיסיים בעם, החוזרים ונשנים פעמים רבות בתנ"ך.
"לא יהיה לך אלוהים אחרים..." אמונת הייחוד. החידוש העיקרי של עשרת הדברות בפרט, והיהדות בכלל. זוהי אלוהות המשוחררת מגורל, טבע, היסטוריה וכו'. יש כאן שלילה מוחלטת של כל אלוהות אחרת, ומכאן ואילך כל תנ"ך הוא מאבק למען המונותאיזם.
2."לא תעשה לך..." - אחרי האיסור "לא יהיה לך" בא הפירוט: א. "לא תעשה לך כך פסל.." ב. "לא תשתחווה להם..." ג. "לא תעבדם". יש כאן מעבר הדרגתי מהעשייה אל האמונה. הנימוק למצווה כאן הוא: "כי אני ה' אלוהיך..." והעונש כאן הוא גמול קיבוצי: כל העם ערבים זה לזה ולקיום דרישה זו!
3."לא תשא..." - קדושת שם ה'. יש האומרים כי הכוונה לשבועת שקר. המחמירים אינם מבטאים כלל את שמו של ה', אלא בשעת הכרח, כמו בשבועה, נדר וכו'.
4."זכור את יום השבת..." - בשמות, ההנמקה לשמירת השבת היא דתית. (בדברים - סוציאלית).לשבת היהודית אופי שונה מזה של עמי המזרח הקדום, שנהגו לשמור על יום מנוחה כדי לא להרגיז את האלים. ניתן לקיים את השבת בכל מקום. זהו יום הזדהות עם האל, ומיוחד משאר הימים .
5."כבד את אביך ואת אמך..." - בחברה פטריארכלית-שבטית, מהווה המשפחה את חוט השדרה של החברה, לכן השמירה על כבוד ההורים חשובה כשמירה על כבוד האל. זהו הדיבר היחיד שבו יש גמול: "למען יאריכון ימיך...". מכאן אפשר גם ללמוד שמי שלא יכבד את הוריו - ימיו יתקצרו. יש הרואים בביטוי "על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך" רמז לגמול לאומי: אם כל אחד ואחד מן העם יכבד את הוריו כנדרש - יזכה העם לשבת שנים ארוכות על אדמתו.
6."לא תרצח" - הרעיון המרכזי: תפיסת החיים. אין לאף אדם זכות לקחת חייו של אדם אחר.
7."לא תנאף" - קדושת חיי המשפחה וטוהרתה.
8."לא תגנוב" - קדושת הקניין. לכל אדם הזכות לבעלות על רכוש פרטי.
9."לא תענה ברעך..." - קדושת המשפט. איסור על עדות שקר.
10."לא תחמוד..." - טוהרת המחשבה. יש הטוענים כי זהו הדיבר הקשה ביותר לביצוע!
שמות כ' - פסוקים 15 - 23
"והעם רואים את הקולות" - סינסתזיה-שימוש במונח של חוש אחד לתיאור חוש אחר.
פסוק 20 - בעלי המסורה השתמשו כאן בטעמים כדי לשנות את משמעות הפסוק. במקור נכתב כנראה כך: “ לא תעשון איתי אלוהי כסף, ואלוהי זהב לא תעשו לכם". ואילו על-פי הטעמים יש לקרוא את הפסוק : "לא תעשון איתי, אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם". מדובר כאן בשינוי מגמתי, בניגוד לכללי התקבולת הנהוגים בשירה המקראית, כדי להתעלם מעשיית פסלי זהב וכסף לכבוד ה'.
פסוק 21 - מסביר כיצד ייראה המזבח. על-פי החוק כאן מותר להקריב קורבנות בכל מקום - זאת בניגוד לדרישה בספר דברים לריכוז הפולחן "במקום אשר יבחר..." כלומר, בירושלים.
פסוק 22 - איסור על שימוש באבנים מסותתות לעשיית המזבח. נימוק לדרישה זו אפשר למצוא במשנה: “הברזל נברא לקצר את ימיו של האדם, ומזבח נברא להאריך את ימיו של האדם. אינו בדין שיונף המקצר על המאריך" (מסכת מידות, פרק ג').
פסוק 23 - נאסר לבנות מדרגות למזבח, כדי שלא יתגלו אבריו האינטימיים של העולה להקריב!