עיקרי המשפט במשפט הפועלי
נושא
הנושא הוא אחד מן השמות במשפט, והוא מתאים בגוף, במין ובמספר לנשוא הפועלי. לפני נושא לא תופיע מילת יחס.
דוגמה - שיטות לימוד חדשות מגבש משרד החינוך
- כאשר מופיע פועל נטוי בזמנים עבר, עתיד או ציווי, ואין לידו ציון מפורש של נושא המשפט (הנושא חבוי בתוך הפועל), יש לנתחו כנושא+נשוא.
דוגמה - אל תפתרו את התשבץ!
נושא סתמי - פועל בבינוני רבים, כשאין לידו ציון מפורש של הנושא. דוגמה - מכריזים על המראת המטוס. (הניתוח יהיה תמיד נושא סתמי + נשוא).
(לעיתים הפועל יופיע בעבר או בעתיד בגוף נסתרים לדוגמה: שכחו אותי בבית).
נשוא
נשוא פועלי - הפועל כמשפט.
דוגמה: המורים לא יקבלו העלאה בשכרם.
נשוא מורחב - נשוא הבנוי משני יסודות או יותר ומציין תמיד משמעות אחת בלבד. הנשוא המורחב מופיע בשלושה דמגים עיקריים:
- פועל עזר + שם פועל (המצייינים פעולה אחת)
דוגמה: התינוק התחיל לבכות. - פועל ופועל (המציינים פעולה אחת)
דוגמה: הים הלך וגעש. (להבדיל מ- הילד אכל ושתה - נשוא כולל). - ניב שבמרכזו פועל
ניב - צירוף של מספר מילים בעל משמעות אחת.
הניב נחשב ליחידה תחבירית אחת, ולכן אין לנתח כל אחד ממרכיביו בנפרד' אלא יש לראותו כנשוא מורחב.
דוגמאות:
הספר יצא לאור לפני שנה.
בעל החנות פשט את הרגל.
הנער הזה מוצא חן בעיני.
נשוא שמני - נשוא שאיננו פועל.
הנשוא השמני עשוי להיות:
שם עצם - אוחתי גננת.
שם תואר - הסרט מעניין.
שם פועל - המטרה (היא) להצליח.