המחלוקות העקרוניות בנוגע ליחס כלפי הערבים

גרסה מ־14:13, 1 ביוני 2005 מאת Yagil (שיחה | תרומות)
(הבדל) ←גרסא ישנה יותר | צפה בגרסא נוכחית (הבדל) | גרסא חדשה יותר→ (הבדל)

מחנה הפועלים וההנהגה הציונית:

בקרב מנהיגי מחנה זה חל שינוי בדרך בה ראו את השאלה הערבית בא"י. עד כה התייחסו מחנות אלה לבעיה הערבית במסגרת תפישתם החברתית כלכלית(הם סברו כי ההתנגדות הערבית נובעת ממניעים כלכליים בלבד). בהתאם לגישה זו היו סבורים כי יש לשתף את הפועל הערבי במאבק המעמדי,אך לאחר מאורעות תרפ"ט שינו גישה זו והחלו מתייחסים לשאלה הערבית כאל בעייה לאומית המאיימת על מימוש מטרות הציונות.

  • שינוי הגישה בנוגע לשאלה הערבית הוביל את מנהיגי מחנה זה למסקנה שיש צורך להגיע להסכמות עם הערבים בדרך של הדברות ישירה עם מנהיגים בארץ ישראל ובאזור.

ב-1930 הציע בן גוריון תוכנית רב שלבית להתפתחות הארץ שבה תוקם בארץ מדינה פדרלית,מעין ברית כמו בשוויץ שמחולקת לקנטונים.

  • תוכנית זו זכתה לתמיכתו של חיים וייצמן,אך נדחתה על ידי רוב חברי מחנה הפועלים ולא זכתה לתגובה ערבית חיובית כלשהי.
  • ב-1931 העלה חיים וייצמן פתרון חדש ונועז לשאלה הערבית כאשר קבע שאין פתרון אחר לא"י מלבד חלוקה טרטוריאלית בין יהודים וערבים.


המחנה הרוויזיוניסטי:

ז'בוטנסקי טען כבר בשלב מוקדם יותר שהערבים מהווים אומה חייה ואינם אספסוף הפורע ללא מטרה. הערבים רואים ביהודים מתיישבים זרים ולפיכך בלתי אפשרי להגיע להסכם עם הערבים. הוא הפנה ביקורת נוקבת כלפי עמדות יריביו הפוליטיים במחנה הפועלים ובהנהגה הציונית. הסכסוך עם ערביי ישראל הוא קשה בגלל ההתנגשות בין שאיפותיהן הלאומיות של שני העמים על אותה הטריטוריה. הערבים לא ירצו הסכם מרצון, יש לכפות אותו עליהם ע"י "קיר ברזל" --צריך להרחיב


ברית שלום:

זוהי קבוצה שמאלית קיצונית אשר הוקמה ב1926. קבוצה קטנה של אינטלקטואלים (בעיקר מהאונ' העברית) אשר אליהם הצטרפו חלק ממנהיגי היישוב. קבוצה זו ראתה בערביי א"י כלאום ולכן התנגדו לכל הצעה אשר תתעלם מזכויותיהם ושעלולה להביא להשתלטות של לאום אחד על האחר. לדעתם המציאות שהתהוותה בארץ עם ראשית בניין הבית הלאומי היהודיה הביאה להתנגשות בלתי נמנעת בין שני הלאומים ועל כן חשבו שיש להציע הסדר פוליטי שונה מהיעד המוסכם בקרב התנועה הציונית. חברי הקבוצה הציעו הקמת מדינה דו לאומית,ערבית-יהודית שבה תישמר זכותו של כל אחד מהעמים לאוטונומיה ולייצוג שווה במוסדות המדינה המשותפת מבלי להתחשב ביחס המספרי ביניהם.