היישוב בשנות העשרים-העליות והגופים השונים

הישגי בנין הבית הלאומי היהודי בתחומי ההתיישבות

1. קיבוץ. בימי העלייה השנייה נוסדה קבוצה קטנה שהיתה מבוססת על קהילה קטנה שחיה באורח חיים שיוויוני. ואילו בעלייה השלישית נוסדה הקבוצה הגדולה (קיבוץ) כאשר הוגה הרעיון של הקבוצה הגדולה היה שלמה לביא שטען, כי פלוגות העבודה אינן יכולות להתקיים כקומונה ארצית ויש להקים נקודות ישוב חדשות עפ"י הדגם של הקבוצה הקטנה במסגרת גדולה יותר. לשיטתו, ההתיישבות השיתופית הקטנה שהיתה מבוססת על משק חד ענפי לא היתה מסוגלת להביא להתפתחות כלכלית חברתית של ההתיישבות ואילו הקבוצה הגדולה יכולה להבטיח עתיד כלכלי טוב יותר ולפתח חיי חברה ותרבות ראויים. בין הקיבוצים שהוקמו בעמק יזרעאל היו עין חרוד, בית אלפא ותל יוסף.

מאפייני הקיבוץ:

א. קרקע לאומית. הקיבוץ יוקם על קרקע לאומית שנרכשה בידי המוסדות הציוניים כגון קק"ל. ב. שיוויון חברתי. בקיבוץ התקיים שיוויון מוחלט בין החברים אשר התקבל בהחלטה משותפת. כל חבר חוייב לעבוד בכל עבודה שהוטלה עליו. ג. חיים משותפים. בקיבוץ לא היה רכוש פרטי. כל החברים היו שותפים מלאים ברכוש הקיבוץ. מהקופה המשותפת קיבלו החברים תקציב לפי צורכיהם וממנה קיבלו את שרותי הבריאות והחינוך. ד. עזרה הדדית. על חברי הקיבוץ היה לדאוג לחברים שנזקקו לעזרת הקבוצה וכן הופעלו שרותים משותפים לכל החברים כגון מכבסה, חדר אוכל והתקיים חינוך שיוויוני לכל. ה. משק רב ענפי מעורב. מטרת משק זה היתה לקיים חברה ללא תלות באספקה חיצונית שנועד לספק את צורכי החברים במגוון רחב של ענפים, בעיקר של חקלאות ותעשייה. ו. עבודה עצמית. העבודה בקיבוץ היתה של חברי הקיבוץ בלבד מתוך התנגדות לעבודה שכירה. ז. גודל הקיבוץ. אוכלוסיה גדולה בת מאות חברים. ח. ראייה לאומית. אנשי הקיבוץ ראו עצמם מובילי הדרך של בנין הבית הלאומי וחברים בהנהגת הישוב היהודי המתחדש.

מושב עובדים

מושב עובדים הוא יצירה של העלייה השלישית. הוגה הרעיון היה אליעזר יופה, שטען כי יש להקים צורת התיישבות בה משולבים עקרונות השיתוף הכלכליים תוך הקפדה על שמירת עצמאותו של הפרט. רעיון השיתוף הכלכלי נועד לסייע למתיישבים להפוך לאיכרים עצמאיים ובכך לחסוך באמצעי ייצור ולשווק באופן שיתופי ביתר יעילות. מושב העובדים הראשון שנוסד היה נהלל, לאחר מכן כפר יחזקאל, כפר יהשוע. מאפייני מושב העובדים:

1. קרקע לאומית. התיישבות על קרקע לאומית שנקנתה באמצעות אחד מהמוסדות הציוניים כגון קק"ל. 2. משק משפחתי עצמאי. את המשק מפעילים בני המשפחה באורח עצמאי ללא העסקת עובדים שכירים. 3. עזרה הדדית. חברי המושב חויבו לתת סיוע הדדי זה לזה בעבודות המשק בהתאם לצורך. וזאת כחיזוק לאיסור של העסקת עובדים שכירים במשק העובדים. 4. שיווק משותף. מכירת התוצרת החקלאית וקניית חומרי הייצור התבצעו במשותף על בסיס העקרון של שיתוף כלכלי.

הסתדרות העובדים הכללית

לאחר מלחמת העולם הראשונה שרר בארץ משבר כלכלי קשה ומצב זה הביא את ברל כצנלסון, איש מחנה הפועלים, שעמד בראש קבוצה שכינתה עצמה בלתי תלויים ואשר התנגדה למפלגתיות של מחנה הפועלים להקים ארגון גג לכל הפועלים שתפקידו היה לטפל טיפול כולל בעובדים לא רק בתחום של איגוד מקצועי אלא גם בנושאים כלכליים, תרבותיים וביטחוניים. בדצמבר 1920 התקיימה ועידת היסוד של ההסתדרות בה הגדירה ההסתדרות את מטרותיה שכללו:

1. הגנה על שכר הפועל ועל רמת חייו תוך מאבק מול המעסיקים למען השגת תנאים סוציאליים. 2. הקמת לשכות עבודה על מנת למצוא עבודה לפועלים ולהגן על תנאי העסקת העובד מהמעסיקים. 3. לספק תעסוקה לפועלים ע"י הרחבת היקף היצור תוך כדי פיתו ענפי עבודה שונים ופיתוח משקים חקלאיים וארגון גדודי העבודה בכל הארץ. 4. סיוע לעובדים בדיור ובנין שכונות פועלים. על מנת ליישם מדיניות זו הוקמו חברות סולל בונה ושיכון עובדים. 5. הקמת מוסדות פיננסיים שתפקידם הראשוני היה לסייע בהלוואות לפועלים ולאנשי ההתיישבות העובדת וכן הוקם בנק הפועלים ששימש כזרוע הפיננסית של ההסתדרות. הוקמה גם חברת הסנה שביטחה את הפועלים ומפעלי העובדים. 6. הקמת חברת העובדים. ההסתדרות בנתה מפעלים רבים למען יצירת מקום עבודה לפועלים. המפעלים הושתתו על עקרונות שותפות הפועלים בניהול המפעלים וברווחיהם. חברת העובדים הוקמה כמסגרת גג משותפת אשר בתוכה התאגדו המפעלים הכלכליים של ההסתדרות כגון: סולל בונה, הארגז ועוד. 7. הוקם ארגון שיווק חקלאי "תנובה" שנועד לסייע למושבי העובדים והקיבוצים בשיווק התוצרת החקלאית. 8. קופת חולים. הוקמה למטרת הקמת שרות רפואי זמין וזול לפועלים. 9. עזרה הדדית. הוקמו קרנות סיוע למובטלים ולנזקקים וכן סיוע לזקנים. 10. איגוד מקצועי. הפועלים התארגנו על-פי איגודים מקצועיים שלא על בסיס מפלגתי. 11. הקמת מוסדות חינוך. ההסתדרות הקימה זרם חינוך משלה שנקרא זרם העובדים וכלל בתי ספר. 12. ספריות והוצאת ספרים כגון עם עובד. 13. הוקמו מוסדות לאומנות כגון תאטרון האוהל. 14. ההסתדרות הקימה את אגודת הספורט הפועל בכל רחבי הארץ. 15. ההסתדרות הוציאה את עיתון הפועלים "דבר". 16. ההסתדרות העניקה חינוך והשתלמות מקצועית לפועלים ולשם כך הוקמו מוסדות שלימדו את הפועלים השכלה כללית, מקצועית וחקלאית. 17. בטחון. ההסתדרות ראתה עצמה מחוייבת לשמירת והגנת היישוב היהודי ולכן סייעה בהנהגת דוד בן-גוריון בהקמת ארגון "ההגנה".

התחום הפוליטי

אחדות העבודה. ב- 1919 נוסדה מפלגת אחדות העבודה שעם חבריה נמנו חברי מפלגת פועלי ציון ופועלים בני העלייה השלישית. אחדות העבודה היתה מפלגה סוציאליסטית ששאפה להקים בארץ ישראל חברה שיוויונית. היא ראתה עצמה מייצגת את זרם העובדים על מנת להגן על האינטרסים שלהם ושאפה לדאוג לפרנסתו של הפועל העברי ולהגן על זכויותיו.

מפלגת פועלי ארץ ישראל – מפא"י מפא"י נוסדה ב- 1930 בעקבות הסכם לאיחוד בין מלגת הפועל הצעיר למפלגת אחדות העבודה. מפא"י היתה המפלגה המרכזית של ציבור הפועלים והאידאולוגיה שלה כללה שילוב בין המאבק להקמת בית לאומי והגנה על זכויות הפועל העברי בשילוב הרעיון הסוציאליסטי דמוקרטי. מפא"י היתה מפלגה המובילה בישוב היהודי והגוף הפוליטי החשוב ביותר באותה עת.

המפלגה הרויזוניסטית

מפלגה זו הוקמה ע"י זאב ז'בוטינסקי אשר פרש בשנת 1922 ממוסדות ההנהלה הציונית כמחאה על פרסום הספר הלבן אשר פרסו הבריטים. ז'בוטינסקי היוה אופוזיציה להתנהלות ההסתדרות הציונית וב- 1925 הקים את הברית הציונית הרויזיוניסטית (צה"ר) וטענתו היתה כי המוסדות הציוניים אינם פועלים מספיק למען העלייה. הוא טען שיש לפעול בתחום הציונות המדינית והסתפקות בציונות המעשית כפי שהובילו תנועות הפועלים אינה מספקת. ז'בוטינסקי ומפלגתו שאפו להשגת רוב יהודי בארץ ופעילות ההתיישבות בה צריכה להתקיים תוך כדי שיתוף פעולה עם הבריטים. הוא שאף להקמת מדינה יהודית בשתי גדות הירדן. ז'בוטינסקי ומפלגתו היו אנטי סוציאליסטיים ובכוונתו היתה לעודד עלייה של בורגנים בעלי הון פרטי. תנועת בית"ר היתה תנועת הנוער של זרם זה.

המוסדות הלאומיים של הישוב היהודי בארץ ישראל

1. כנסת ישראל. כנסת ישראל היתה הארגון הפוליטי הכללי של הישוב היהודי בארץ ישראל. היא נוסדה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. כנסת ישראל היתה כינוי לישוב היהודי בארץ ישראל וכל יהודי שרצה יכול היה להיות חבר בה. לכנסת ישראל היו שלושה מוסדות עיקריים: א. אסיפת הנבחרים. אסיפת הנבחרים היתה אמורה להיות הגוף הפוליטי אשר ייצג את כלל הישוב היהודי בארץ ישראל על כל זרמיו, עדותיו ופלגיו הפוליטיים השונים. הוא נועד להיות הפרלמנט של הישוב וכל ארבע שנים הוא היה אמור להיבחר מחדש. ב- 1920 נערכו בחירות לאסיפת הנבחרים הראשונה שנקראה גם האסיפה המייסדת. בבחירות לאסיפת הנבחרים הראשונה השתתפו למעלה מ- 20 רשימות שייצגו את כלל קשת הדעות הפוליטיות העדתיות והדתיות בארץ. הגוף המוביל היו מפלגות הפועלים. סמכויותיה של אסיפת הנבחרים היו בתחום העזרה הסוציאלית כגון איסוף תרומות לחינוך, ליתומים, לחולים וכן גביית מיסים. בעייתה של אסיפת הנבחרים היתה כי הבריטים סרבו להכיר באסיפה זו כגוף ייצוגי של כלל הישוב. באסיפה המייסדת היו 71 חברים, ברבות השנים גדל מספרם. ב. הועד הלאומי. הועד הלאומי שימש כעין ממשלה והיה גוף ביצועי מצומצם. הועד הלאומי בניגוד לאסיפת הנבחרים התכנס באופן קבוע והרכב חברי הועד היה שיקוף של יחסי הכוחות הפוליטיים באסיפת הנבחרים. הועד הלאומי אמור היה לנהל את כלל ענייני הישוב, לייצג את הישוב היהודי אל מול הבריטים ולהיות אחראי על תחומים כגון: בריאות, חינוך, תרבות, סעד וכן היה רשאי לקנות קרקעות. בעייתו של הועד הלאומי בשנות העשרים היתה כי הבריטים לא הכירו בו ובסמכותו ומנעו ממנו הטלת מיסים. הוא נותר ללא תקציב וזאת משום שהבריטים הכירו בהנהלה הציונית ובסוכנות היהודית כגופים המייצגים וזאת עפ"י טופס המנדט. חולשה נוספת לועד היתה בהיותו ארגון התנדבותי שלא תמיד יכול היה לאכוף את סמכויותיו. בשנות השלושים התחזק הועד הלאומי וזכה להכרה בריטית. חשיבותו של ועד זה היתה במאבק המתמיד שניהל לקבלת הכרה במעמד המדיני של מוסדות הישוב כמוסדות מייצגים. ג. הרבנות הראשית. תפקידה של הרבנות הראשית היה לפקח על החיים הדתיים בישוב היהודי בארץ ישראל. גוף זה זכה לעוצמה משום ששלטונות המנדט בראשות הרברט סמואל הכירו בסמכות השיפוטית של הרבנות הראשית בענייני דיני אישות (נישואין וגרושין). בראש הרבנות הראשית עמדו שני רבנים ראשיים, אשכנזי וספרדי, תוארו של הספרדי הוא "הראשון לציון". הרבנות הראשית בנות העשרים זכתה ליוקרה רבה משום שהעומדים בראשה היו דמויות חשובות ונאורות אשר תמכו בבניין הבית הלאומי ועסקו בגישור בין הציבור החילוני לדתי ואף נטלו חלק בנושאים הפוליטיים באותה עת. הרבנים הראשיים האשכנזיים היו הרב יצחק הכהן קוק והרב הרצוג והרבנים הספרדיים היו הרב יעקב מאיר והרב עוזיאל. 2. הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית הוקמה על-פי כתב המנדט בו נאמר בסעיף 4 כי תוקם נציגות של יהודים שתוכר כמוסד רשמי ותייעץ לממשלת המנדט בעניינים שונים כמו נושאי חברה וכלכלה הנוגעים להכשרת הארץ ולקראת הקמת הבית הלאומי וכינון שלטון עצמי יהודי. הסוכנות קמה ב- 1923 ותפקידה היה לייצג את העם היהודי בכל הקשור לארץ ישראל בנושא העלייה והקליטה, רכישת קרקעות, התיישבות, חינוך וחלוקת ההון הלאומי. ניהול המוסדות הכספיים של התנועה הציונית, חיזוק עוצמתו הצבאית של הישוב היהודי. הסוכנות פעלה בשיתוף פעולה עם הועד הלאומי שחלק ממנהיגיו היו פעילי הסוכנות היהודית. החל מ- 1923 החלו נסיונות להקים סוכנות יהודית מורחבת שבה יהיה ייצוג לארגונים הלא ציוניים. וזאת משום שארגונים אלו לא השתתפו בפעילות הלאומית מתוך התנגדות לציונות. לאחר שש שנים של ויכוח הוקמה ההסתדרות הציונית המורחבת וזאת על רקע מאורעות 1929 והיא הפכה לגוף המייצג של כלל העם היהודי. היו חברים בו ציוני ארה"ב, אשר פרשו קודם ופרישה זו פגעה כלכלית בעקבות הפסקת התרומות. הרעיון של הסוכנות המורחבת היה ליצור חזית אחידה מול ממשלת בריטניה וממשלות העולם אשר יחזקו את מעמדה המדיני הבינ"ל של הסוכנות. בשל הרכבה זכתה הסוכנות היהודית המורחבת להכרה מצד בריטניה וממשלות העולם כנציגת העולם היהודי כולו והיא שימשה הלכה למעשה כממשלה שבדרך.