הגטאות, התפקידים שהוטלו על היודנראט

הגטאות, התפקידים שהוטלו על היודנראט

הגטאות – מהם ומטרות הקמתם

הנאצים השתמשו במונח גטו כדי להגדיר את השכונות היהודיות בפולין.
השכונות היהודיות בערים נסגרו בחומה או בגדר תיל.
בערים קטנות ובעירות הגטאות היו ריכוז של היהודים שתוחמו ברחובות, שמעבר להם אין מעבר.
הגטאות הוקמו בהדרגה, מרביתם בשנים 1940-1941.
הגטאות הראשונים הגדולים שהוקמו היו גטו לודג', וגטו ורשה.

המטרות בהקמת הגטאות

1. בידוד (חברתי): הנאצים רצו לבודד את היהודים מיתר האוכלוסייה.
   באמצעות הגטאות, הופרדו היהודים משכניהם הפולנים.
   הם נאלצו לענוד תלאי צהוב, או סרט לבן שעליו מגן דוד כחול.
   הגבלת שטח הגטו לא אפשרה תנועה ומעבר ליהודים.
   
2. השמטת הבסיס הכללי, וביסוס כוח עבודה: הנאצים החרימו את רכוש היהודים , בתיהם ומפעליהם.
   מהיהודים שהועברו לגטו נלקח כל רכושם.
   הנאצים החרימו את חשבונות הבנק של היהודים, ואפשרו להם להיכנס לגטו עם סכומי כסף מוגבלים מאוד.
   מצד שני, הגטאות שימשו מקום ריכוז נוח, ממנו אפשר להוציא את היהודים לעבודות כפייה.
   היהודים אולצו לעבוד בתנאי מחיה קשים, עם כמות מוגבלת של מזון, ועבודות שכללו סלילת כבישים, הקמת גשרים, עבודות בניה, ועוד.
   
3. השפלה והרעבה: בידוד היהודים, סימונם, ותנאי המחיה הקשים נועדו להביא אותם למצב של ייאוש וחוסר רצון לחיות.
   המטרה הזו הייתה חלק מהאידיאולוגיה הנאצית, הנאצים נהגו להתעלל ביהודים, לגלח את זקניהם, להכותם, להרעיבם, לדרוש מהם לנקות רחובות בטליתות, ולהסיר כובעים בפני הגרמנים.
   הרעב היה מציאות קיומית, אידיאולוגית, כדי לזרז את המוות (ממוצע של 200 איש ליום, מתים מרעב).
   
4. ריכוז לקראת "טיפול" עתידי: באיגרת הבזק של היידריך נאמר שיש לרכז את היהודים בערים גדולות,

רצוי בקרבת מסילות ברזל. מכאן אפשר ללמוד שהריכוז בגטאות הוא רק שלב זמני.

היודנראט – מהם, תפקידיהם, וקשייהם

באיגרת הבזק שפרסם היידריך נקבע בין השאר כי יש להקים הנהגה יהודית בגטאות, שתקבל הוראות מהגרמנים, ותדאג ליישמן בקרב הקהילה היהודית.
לשם כך, הקימו הגרמנים את המועצה הגרמנית (יודנראט), לניהול חיי הפנים בגטו תחת הפיקוח של הגסטאפו.
הגרמנים העדיפו לפעול מול נציגות יהודית מרכזית שתמלא אחר הוראותיהם.
היודנראט זוהי הנהגה סמכותית שמספר חבריה נקבע בהתאם לגודל הגטו בבחירה של הציבור היהודי, או בבחירה של הנאצים.
למרות שבידי היודנראט רוכזו סמכויות ניהול, והועמדו לרשותם כוחות שיטור יהודיים, הם כפופים לגרמנים, תפקידם להוציא לפועל את הנחיותיהם, לא ניתן לערער על הוראות הגרמנים.

תפקיד היודנראט

בשלב הראשון, עם פרסום האיגרת, חויבו היודנראטים לבצע העברה מסודרת של היהודים לגטאות, הוטל עליהם לערוך מפקד, ולחלק את היהודים לפי קבוצות של גיל ומין.
בשלב השני, כשהיהודים כבר מרוכזים בגטאות, היודנראט עסק בארגון שוטף של החיים בגטו ושימש כמעין עירייה בגטו.
במסגרת הניהול השוטף, תפקידיו כללו:

1. נציגות וקישור עם הגרמנים - כגוף מקשר, נאלצו היודנראט לעמוד גם מול דרישות הגרמנים, וגם מול דרישות היהודים, שברוב המקרים היו מנוגדות ולא ניתנות לגישור.
   הגרמנים האמינו שאם חברי היודנראט ימלאו אחר הוראותיהם, הדבר יחסוך מהם גיוס אנשי משטרה ומנהלה, זעם היהודים לא יופנה כלפיהם, אלא כלפי היודנראט.
   
2. גיוס כוח עבודה ועבודה יצרנית - הגרמנים דרשו מהיודנראט מכסות כוח עבודה לצרכיי עבודת כפייה במחנות העבודה.
   היהודים נשלחו למחנות העבודה בליווי כוח משטרתי גרמני.
   יהודים שהיה ברשותם כסף, יכלו לשלם שוחד ליודנראט ולא להיכלל ברשימת כוח העבודה.
   האוכלוסייה החלשה הייתה זו שסבלה, מרבית הנשלחים לעבודה היו מחוסרי כל ומורעבים, מחכים למנת מזון נוספת בגלל העבודה.
   במקביל, בגטאות רבים רצו חברי היודנראט שהיהודים יעבדו בעבודה יצרנית במסגרת מפעלים ובתי מלאכה שהיו בגטאות.
   המטרה הייתה להוכיח לגרמנים את כדאיות ניצול היהודים ככוח עבודה יצרני בגטו כדי להשאירם בחיים.
   
3. חלוקת מזון: תפקיד זה היה חשוב ביותר, מכיוון שבעיית הקיום בגטו הייתה בעיקר סביב האוכל.
   הגרמנים הקציבו לגטאות מנות מזון קטנות (184 קלוריות לאדם ליום).
   בחלק מן הגטאות הורו היודנראט ליצור תחליפי מזון מקליפות תפו"א, בישול מרקים וחלוקתם בבתי מחסה.
   היודנראט נאלצו לווסת את חלוקת המזון בהתאם למספר יהודי הגטו, עד כמה שניתן בצורה שווה.
   
4. תפקידי העירייה – היודנראט תיפקד כמעין עירייה של הגטו.
   הם קיבלו זכויות הפעלה של תחבורה ציבורית, הדפסת בולים, מציאת מקומות דיור, סיוע בהחרמת הרכוש היהודי, ביצוע סימון מזהה של היהודים (תלאי צהוב).
   היודנראט עסק בגביית מסים לצורך פעולותיו, במקומות רבים הוטלו מסים, ובמקומות אחרים נשאו בעול המסים היהודים העשירים יותר.
   היודנראט עסקו בשמירת תנאי הבריאות מכיוון שאחת הבעיות הקשות הייתה במגפות השחפת והטיפוס.
   היודנראט עסקו בחינוך והשכלה של תושבי הגטו.
   מערכת החינוך הייתה מערכת כוללת מגן ילדים ועד לחינוך העל יסודי.
   הפעילות התרבותיות בגטו נתמכה ע"י היודנראט וכללה תיאטרון, הרצאות, דיונים, הפעלת ספריות ועוד.
   

הקשיים/הלבטים של היודנראט

1.תיווך בין היהודים לגרמנים: מייד עם הקמתו, עמד היודנראט בתווך בין הנאצים ליהודים.
היודנראטים, מעצם מהותם, עמדו בפני הדרישה למלא אחר הוראות הגרמנים לצד הצורך למלא אחר הצרכים של הציבור היהודי.
במקרים מסוימים ניסו היודנראטים להיעזר בשוחד כדי לקבל הקלות מהגרמנים.
2.כיצד להתייחס לגופים ולארגונים שונים בגטו: היודנראטים התלבטו כיצד להתייחס לגופים שונים שפעלו בגטו.
פעילות הגופים הנוספים יצרה מתח בין היודנראטים לבין שאר הגופים הפועלים בגטו, על הנהגת הגטו.
3.כיצד להתמודד עם הציבור היהודי בגטו שלעיתים ראה בהם משתפי פעולה ובז להם, כשבמקביל, אין לשכוח שהיודנראט היו המכשיר המרכזי לחיים באמצעות חלוקת המזון.
4.האם לבצע את האקציות ואת מי לשלוח להשמדה: בתקופה הראשונה, כאשר דרישות השלטונות הנאציים היו בתפיסת רכוש יהודי, בעבודות כפייה, והכנסת היהודים לגטאות, עדיין יכלו היודנראטים לשאת בנטל האחריות שרבצה על כתפיהם מתוך כוונה להאריך את משך חייו של הגטו.
בשלב השני, היודנראטים ניצבו בפני דילמות טראגיות, ונדרשו לקבל החלטות גורליות לגבי חייהם ומותם של בני אדם.
הרבה מאוד לא יכלו לשאת בנטל זה, ושמו קץ לחייהם.

• בגטו פעלה גם המשטרה היהודית אשר שימשה בדר"כ כאחת המחלקות של היודנראט.
  המשטרה הוקמה אף היא בפקודת הגרמנים ותפקידיה היו מגוונים, החל משמירה על הסדר הציבורי, איסוף אנשים לעבודות כפייה, גביית כספים ומסים, ועד חטיפת אנשים לגירוש והשמדה.
  המצטרפים למשטרה לא נלקחו לעבודות כפייה, לא הוטלו עליהם כנסות, והם קיבלו מנת מזון גדולה.