מושגים בתנ"ך

מושגים תנ"כיים

הגישה המסורתית: הגישה הזו חושבת שכל התורה מורכבת מ-5 ספרים שניתנו ע"י אלוקים למשה בהר סיני. התורה היא ספר קדוש. אלוקים הכתיב אותה למשה. נביאים כתובים – מאמינה שמדובר על ספרי קודש אבל בני אדם כתבו אותם ולא אלוקים.

הגישה הביקורתית: בני האדם כתבו את התנ"ך. בני אדם שונים, תקופות שונות, יכולים להיות ניגודים וסתירות.

פשט: לא מוסיפים דברים לטקסט שלא קיימים בו.

דרש: מוסיפים לטקסט דברים שלא קיימים בו.

חזון אחרית הימים: נבואה, "בימים ההם" – אחרי הימים. אחרי הימים האחרונים. כשיבואו אחרית הימים לא יהיה גמול דורות.

קרי: מה שצריך לקרוא.

כתיב: מה שכתוב.

בעלי המסורה, חכמי המסורה: נוסח המסורה, תרגום השבעים – תרגום של התנ"ך ליווני. תיקון סופרים – הסופרים תיקנו את הכתוב כדיי שיהיה מובן כשהטקסט המקראי יוצר פגיעה בה', רק אז הם התערבו בטקס ותיקנו אותו.

סיבתיות כפולה: מעשה שנעשה בידי שני גיבורים האחד – אלוקים, השני – בן אנוש.

אקספוזיציה: פתיחה, הצגת הדמויות הפועלות, המקום, הזמן ונושא העלילה.

מילה מנחה: מילה שחוזרת והופכת למילת מפתח.

קנוניזציה: תהליך בו התנ"ך נערך ונחתם.

חוק הייבום: עוסק האישה. שימוש בנעל, אישה שנישאת לקרוב משפחה מצד בעלה, הזקנים משמשים כעדים, רצון לשמור על שם המת.

חוק הגאולה: חוק הגאולה עוסק בנחלה, העברת הנחלה לאדם הקרוב ביותר, מקרים שמתקיים חוק זה: האדם מת, פושט רגלו.

היסטוריה: עובדות, ממצאים, הערכות, פירושים.

היסטוריוגרפיה: כתיבה היסטורית.

הסבר אטיולוגי: הסבר מאוחר לתופעה שקיימת או לתופעה בימיו של המחבר.

קושי תיאולוגי: דתי, אמוני, קושי בדמות האל כמוגבל. האל מצטייר כלא צודק.

מידה כנגד מידה: 1. בתחום שבו נעשה החטא, שם יינתן העונש. 2. מה שרצה החוטא להשיג- יקבל בדיוק את ההפך.

אירוניה: לעג ולגלוג במובן הפשוט. אירוניה נוצרת כשהקורא יודע משהו שהדמויות בעלילה לא יודעות.

דיברה התורה בלשון בני אדם: כלל פרשני של הפרשנים המסורתיים, התורה מנוסחת בשפה שבני אדם יבינו.

מעשה אבות סימן לבנים: פעולותיהם של אברהם, יצחק ויעקב, האבות הרוחניים- יש בהם רמז למה שיקרה לבני ישראל.

תפיסת גמול אישי: כאשר ה' מעניש או נותן שכר אך ורק עפ"י מעשיו של האדם עצמו ורק לו בלבד.

תפיסת גמול קיבוצי: כאשר ה' מעניש קבוצה שלמה על חטא שנעשה, גמול קולקטיבי.

חוק אפודיקטי: חוק שמנוסח בצורה קצרה ומוחלטת

חוק קאזואיסטי: חוק שמנוסח בצורה שהוא מבוסס על מקרה ובנוי בד"כ כמשפט סיבה ותוצאה.

מדרש שם: נתינת שם לאדם על סמך מאורע הקשור בו.