התפסן בשדה השיפון / סלינג'ר
התפסן בשדה השיפון הוא רומן מודרני שהעלילה בו אינה רציפה ואינה מתפתחת באופן כרונולוגי. העלילה נמסרת מפיו של הגיבור ולכן היא סובייקטיבית. הרומן בנוי בדרך של אסוסיאציות, מונולוגים פנימיים, ופלשבאקים. מצד שני, דרך דבריו של הולדן אנו נכנסים לעולם הפנימי שלו באופן החי ביותר. הסיפור מתייחס ל3 ימים מחיו של הולדן קולפילד: החל מיום שבת אחר הצהריים ועד יום שני. הסיפור מתואר בדיעבד, כשנה לאחר האירועים. הולדן בן ה-17, לאחר אשפוז פסיכיאטרי מספר על הולדן בן ה-16. דמותו של הולדן עוברת תהליך של התבגרות, לומדת להכיר את עצמה, את הסביבה הקרובה, ובכלל את החברה האנושית.
עלילה
הולדן קולפילד בן 17 השנים, מספר בגוף ראשון על מה שקרה לו לאחר שסולק מפנימיית פנסי היוקרתית טרם חג המולד בשל כשלונותיו בלימודים, והחליט לעזוב את פנסי מספר ימים קודם למועד העזיבה המתוכנן, במוצאי שבת, ולנסוע לניו יורק. במהלך יום וחצי של נדודים בניו יורק (ממוצאי שבת ועד יום שני בבוקר) הוא עובר ממקום למקום, פוגש אנשים שונים, ומנסה למצוא מישהו שיבין אותו. הוא נפגש עם תיירות, נהגי מוניות, ידידים וידידות ותיקים, ידידים-של-ידידים, זונה והסרסור שלה, אחותו הקטנה ומורה ותיק. בכל הפגישות (ושיחות הטלפון) האלו הוא מנסה למצוא אוזן קשבת ובני שיח. אחדים מהאנשים כלל לא מבינים אותו, אחרים מנסים להבין אך נכשלים, וכמה מהם מבינים אותו היטב אבל מתנגדים לדרכו ולמעשיו.
אקספוזיציה
פתיחת הרומן שונה מאוד מפתיחה של רומן מסורתי. גיבור הרומן, הולדן קולפילד, ששמו מזכיר את הקודם המיתולוגי קופרפילד, מדגיש שהרומן יהיה שונה מאחרים. כבר מדבריו אנו מבינים שהרומן לא יהיה כמו שאנחנו מצפים שיהיה. בתחילה מופיעים פריטים שבהמשך הרומן נעמיק בהם (כמו אחיו DB, הוריו של הולדן, בית הספר פנסי, קולנוע, ועוד), אך יחד עם זאת, לא נמצאים פרטים אחרים כגון האחים אלי ופיבי. הסיפור נכתב כשנה לאחר חג המולד, לאחר שהולדן עבר מסע נפשי והתמוטטות נפשית ולאחר מכן נשלח לבית חולים לחולי נפש.
סיכומי פרקים
פרק 1 - משחק הרוגבי והפגישה עם ספנסר
משחק הרוגבי
מיד לאחר האקספוזיציה מופיעה הסצנה הראשונה ברומן. להולדן נאמר כי הוא נזרק מבית הספר. באותו יום נערך משחק רוגבי בבית הספר שעורר התרגשות אצל כולם. הולדן בוחר שלא להיות מבין המעודדים של הקבוצה. הוא עולה למעלה על הגבעה וצופה במשחק. הולדן בוחר לשים את עצמו מחוץ לקבוצה. הוא לא בעדה והוא מזלזל בה. מצד שני הוא מרגיש עליון (למעלה על הגבעה), לטענתו לא אכפת לו אם יעיפו אותו מבית הספר. הולדן מעדיף את חברת הבנות מאשר חברת הבנים, שמתלהבים ממשחק הרוגבי האלים. עובדה זו מעידה שהוא רגיש יותר מהבנים האחרים בסביבתו. על הגבעה, נזכר הולדן בתחרות הסיף - סיף הוא ספורט אצילי המנוגד לרוגבי האלים. ניתן לראות בכך אפיון לאצילותו כאדם. אך גם בתחום זה, הולדן אכזב את קבוצתו כי שכח את הציוד ברכבת. מצד אחד, הנשימה הפיזית שלו אינה צלולה כי הוא מעשן המון, מצד שני אין לו סבלנות ויציבות והוא לא מסוגל להתמיד בשום דבר.
הפגישה עם ספנסר
לאחר עזיבתו של הולדן מבית הספר הוא נוסע לבקר את ספנסר, המורה שלו להיסטוריה. הוא מצטייר כמורה מהדור הישן שמאוהב במקצוע שלו, מעניין מאוד את תלמידיו ומעניק להם יחס אישי. הוא מזהה את היחודיות של הולדן ואת הכשרונות שלו, ולכן הוא מזמין אותו אליו. ספנסר מנסה בשיחה הזאת להציל את הולדן מאובדן, אך הולדן, שנעלב ממנו בגלל שלאחר שנכשל במבחן בהיסטוריה הוא הקריא לו את המבחן והשפיל אותו, לא סולח לו על כך, ולכן ניכרת האכזבה מספנסר. תוך כדי השיחה, הולדן נזכר בעניין שיחזור על עצמו עוד הרבה ברומן - לאן עפים הברווזים כשהאגם בסנטרל פארק קפוא. במילים אחרות, הולדן יודע להבחין בין ספרות טובה ואיכותית לבין ספרות פופולארית וזולה. מצד שני, הולדן קורא הכל - גם את הספרות הטובה וגם את הזולה. שוב ניתן לראות את הסתירות באישיות של הולדן שמצד אחד שונא משהו ומצד שני עושה את אותו דבר. נשאלת השאלה האם הולדן שיוצא לאורך הרומן כנגד הזיוף, האם הוא מזויף בעצמו?
אקלי
אקלי הוא שכנו של הולדן בפנסי. הוא מתואר כמפסידן; הוא מכוער, דוחה, לא חכם, לא רגיש, קנאי, מתוסכל, ודחוי מן החברה. מצד אחד הולדן שונא אותו משום שהוא דוחה אותו ואנו יודעים שלהולדן יש אובססיה לאסטטיקה, ומצד שני הולדן מרחם עליו כי הוא דומה לו.
פרק 2: סיום הפגישה עם ספנסר
בפרק השני נמשכת הפגישה בין הולדן לספנסר. הולדן עוזב את ביתו של ספנסר בתירוץ כלשהו, הוא לא מעוניין להמשיך איתו את השיחה, על אף שספנסר הוא אחד המורים שהולדן כן מעריך. התכונה הבולטת ביותר של הולדן כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרק זה היא אהבתו לאסטטיקה. תוך כדי השיחה בין הולדן לספנסר, הולדן חושב על השאלה שמעסיקה אותו רבות ברומן: "לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא?". הולדן יודע שאף אחד לא יכול לתת לו תשובה אמיתית לשאלתו וזו הסיבה שהוא ממשיך לשאול את השאלה ולחשוב עליה. הוא מחזק בעצמו את התחושה שאף אחד לא באמת מבין אותו.
פרק 3 - שקרים של הולדן, כובע ציידים אדום, מחשבות על ספרות, אקלי
בפרק אנו רואים שהולדן מאפיין את עצמו כשקרן. אצל הולדן השקרים הם צורך. דרך השקרים האלו הוא חיי חיים אחרים ובמקביל מגן על עצמו מפני חשיפה לסביבה. הולדן מצד אחד שונא שמשקרים לו - סתירות מסוג זה ניתן לראות בהרבה תחומים בחיו. בפרק זה אנו שומעים בפעם הראשונה על כובע הציידים של הולדן שקנה בניו-יורק בדולר אחד. צבעו של הכובע אדום חזק וצעקני. הולדן לובש אותו הפוך כדי להביע את הייחודיות שלו, את המרדנות, וההליכה נגד הזרם.
פרק 4: סטרדלטר, שנאה לקולנוע
בפרק זה אנו נחשפים לשותפו לחדר של הולדן - סטרדלטר. מצד אחד, הוא ההפך הגמור מאקלי, הוא המודל של המצליחן האמריקאי; נאה, גברי, אהוב על הבנות, שחקן בנבחרת הרוגבי… מצד שני, גם הוא שנוא על הולדן משום שלטענתו סטרדלטר מאוהב בעצמו, הוא מתעסק אך ורק בחיצוניות של עצמו, ובמיוחד הוא אינו רגיש לסביבה. בעייני הולדן סטרדלטר מלוכלך למרות שמבחינה חיצונית זה לא נראה. גם סטרדלטר מתקשה להתחבר להולדן משום שהוא נראה לו מוזר ומתעסק בעניינים משעממים ולא אופיניים לגילו. סטרדלטר מבקש מהולדן לכתוב בשבילו חיבור משום שהוא יודע שהולדן כשרוני ומסוגל לכך. לאחר שמבקש, הוא יוצא החוצה כדי להפגש עם ג'יין, ידידתו של הולדן מהקיץ שעבר. כשסטרדלטר חוזר הביתה הוא מרפרף בחיבור שכתב בשבילו הולדן משום שזהו לא הנושא שעליו רצה שייכתוב. הולדן כתב את החיבור על כפפת הבייסבול של אחיו שהייתה יקרה עבורו יותר מכל דבר אחר. סטרדלטר פוגע ב2 נקודות רגישות אצל הולדן: הכפפה וג'יין. הולדן מרגיש שהוא מקבל כוחות שלא קיימים בו בדרך כלל ובפרץ של אלימות הוא מתנפל עליו ומכה אותו. כמובן שבסופו של דבר הולדן נפגע ומפסיד אך הוא לא מצטער. בהמשך אנו מבינים כי הולדן שונא את הקולנוע, אך הוא לא מזכיר את הסיבות לשנאה. ככל הנראה השנאה מתקשרת לזיוף ולמסחור. זוהי הסיבה שהולדן כועס על אחיו, די.בי שנמצא בהוליווד.
פרק 5: אלי, אחיו של הולדן
אלי, אחיו של הולדן, מת מסרטן הדם. הולדן מתייחס אליו כאל יצור מושלם שיש בו את כל התכונות החיוביות; מצליחנות, רגישות, מקוריות, אהבה לספרות. לאחר שאלי מת, הולדן ניפץ את החלונות למוסך בפרץ של תסכול, הוא שבר את ידו בגלל המקרה. אחת הסיבות לעובדה שהולדן מתוסבך היא שאחיו היה הרבה יותר טוב ומוכשר ממנו לדעתו, למרות שהיה אחיו הקטן - הולדן ראה בו מקום להשראה. הולדן גם הרגיש שהוריו מצפים ממנו שיתפוס את מקומו של אלי לאחר מותו. מכיוון שהולדן לא היה מסוגל לעשות את זה, בעיותיו רק הלכו והחמירו והנתק עם ההורים גדל.
כפפת הבייסבול של אלי מהווה סמל ברומן וגם מוטיב. עבור הולדן, אלי הוא כמעט מושלם. הוא חרוט בזכרונו כמי שהצליח בכל דבר שעשה. על הכפפה רשומים שירים שכתב אלי שעבור הולדן ייחודיים וטובים. עבור הולדן היא מהווה דגם ספרותי מושלם. בנוסף הוא מצטיין בספורט.
פרק 7: עזיבת פנסי טרם הזמן.
אפיון מרכזי של הולדן בפרק הזה - בדידות.
הולדן מרגיש בודד במעונות ביה"ס משום שאיש לא מבין אותו ולכן הוא מחליט לעזוב לפני הזמן וללכת לבית מלון בניו-יורק. ההחלטה הזו התקבלה בין רגע ללא מחשבה מוקדמת. אופיו של הולדן הפכפך וחסר יציבות. מצד שני, מציין הולדן בנק' הספציפית הזאת שהפרידה עושה אותו עצוב. המאפיין של פרק זה היא הבדידות של הולדן והוא אף שוקל להצטרף למנזר. מצד אחד הבדידות קשה לו מאוד, ומצד שני הוא בודד מתוך בחירה. הוא גם לא מסוגל להשתייך לאף חברה
פרק 8: אהבת הנסיעות של הולדן, שיחת עם האמא של מורו
הולדן מעיד על עצמו שהוא אוהב ליסוע ברכבות. אהבת הנסיעות שלו מעידה על חוסר שקט נפשי ועל חוסר היכולת להשתייך למקום אחד. הנסיעות גם מעידות על כך שהולדן נמצא באיזשהו תהליך התבגרות ושינוי והנסיעות מסמלות את החיפוש התמידי שיש בו. לאורך הרומן אנו רואים שהולדן נמשך לנשים מבוגרות. מצד אחד הנשים הבוגרות בשלות יותר ואולי פחות מזוייפות וניתן לפתח איתן שיחה אמיתית. מצד שני, אותן נשים כל פעם מחדש דוחות את הולדן.
הולדן מרגיש משיכה לאישה בת 40 שהייתה יכולה ליהיות אמא שלו. אותה אישה שהולדן פגש ברכבת היא אמא של מורו שלמד עם הולדן בכיתה הולדן מפתח שיחה עם אותה אישה ואנו לומדים מכך כמה תכונות חשובות באופיו: 1. הוא נמשך לנשים מבוגרות, זרות, וגם בלתי מושגות. 2. גם במקרה זה הולדן משקר כשהוא מספר לאישה דברים טובים על בנה, למרות שהוא לא חושב כך באמת. הסיבה לכך שהולדן משקר היא כי הוא לא מעוניין לחשוף את עצמו. אך ניתן לראות גם שהולדן במקרה הזה מגלה רגישות, הוא לא רוצה לפגוע באישה - להפך, לגרום לה לחייך, שתשמע דברים טובים על בנה.
בסוף השיחה בין השניים הולדן מזמין את האישה לקוקטייל מתוך נסיון ליהיות איתה אבל היא מסרבת.
פרק 9: נסיעה במונית ובית מלון.
כאשר הולדן נוסע במונית הוא חושב שוב על הברווזים, ושואל את הנהג מה קורה להם בחורף. ליצור קשר ולפתח שיחה. שאלת הברווזים היא מוטיב ברומן, וניתן להבינה בכמה דרכים: -הדרך הראשונה היא שהאגם הקפוא מסמל את המוות בעוד הברווזים הם המתים שמחפשים שלווה לרוחם. לפי פרשנות זו, הולדן מתייחס לאחיו, אלי, שמת והולדן דואג לו- היכן הוא נמצא החורף הקפוא. -לפי פרשנות אחרת, האגם הקפוא מסמל את החברה הקפואה, המזוייפת, האינטרסנטית. ואילו הברווזים מסמלים משהו טהור, נסגד, אולי את האנשים המיוחדים, השונים (כמו פיבי), ומכיוון שאינם מוצאים את מקומם בחברה, הם נאלצים לחפש מקום אחר לחיות בו. ייתכן שהולדן ראו את עצמו כאחד הברווזים, ולכן מתעניין בשאלה "היכן נמצא מקום אמיתי, המשמעותי לחיות בו?".
כאשר הולדן מגיע לבית המלון הוא משקיף דרך החלון על זוג בחור ובחורה.שמתקוטטים מתוך משחקי אהבה.הוא רואה שהוא רואה שהבחור יורק מים על הבחורה. דבר זה מעורר בו דחייה משום שזה מאוד לא אסתטי בעיניו גם משום שהוא מרגיש שכבודה של הבחורה נרמס. הוא כועס על הבחור שמשתמש בכוח כדי להשפיל את חברתו. שוב אנו רואים מצד אחד את האהבה של הולדן לאסתטיקה, אך מצד שני גם את הרגישות שלו לאנשים ואת ההזדהות שלו לנשים.
פרק 10: פיבי, בילוי בפאב.
הפרק מתחיל בתיאור געגועיו של הולדן לפיבי. תוך כדי כך הוא גם מציג אותה כהעתק מדוייק של אלי (יעקב). גם היא אדומת שיער, רגישה, חכמה, מוצלחת, כשרונית בכתיבה ובריקוד, בעלת דמיון מפותח מאוד. נראה שגם מולה הולדן מרגיש נחות במידה מסויימת (מתאר את הייתרונות שלה), הוא אף אומר שהוא המטומטם היחיד במשפחה. הולדן מעריץ את פיבי היא משמשת עבורו כאישה האידיאלית -> מצד אחד ילדה ומצד שני אישה. מצד אחד יש בה את הטוהר והתמימות שמאפיינים ילדים ומצד שני היא בוגרת ואפשר לנהל איתה שיחה כמו עם אנשים מבוגרים. פיבי היא דמות משנים ברומן, אך היא המשמעותית ביותר בשביל הולדן מבין כוווווווווווווולם. כאשר הולדן מספר לפיבי שהוא נזרק מבית הספר היא נוזפת בו, למרות שהיינו מצפים שנזימה תבוא מהאח הבוגר (והיא קטנה). היפוך התפקידים מעיד על החולשה שבה נמצא הולדן ועל הנסיון של פיבי להוציא אותו מהמצב הזה.
לפני שהולדן מגיע לביתו למפגש עם פיבוש הוא יוצא לפאב ונפגש עם 3 בחורות. 3 הנשים הללו הן ההפך המוחלט מהנשים האידיאליות בעיני הולדן. הן מייצגות את חוסר השלמות האנושי, במיוחד הבחורה הבלונדינית שרוקדת יפה אבל הוא מטומטמת בעיניו. הוא מעיד על עצמו שהוא כמעט התאהב בה רק משום שהיא הייתה מאוד אסתטית ויפה. שתי הנשים האחרות היו בעיני הולדן מכוערות ולמרות זאת הוא מזמין אותן למשקאות משום שהוא לא רוצה לפגוע בהן. בסופו של דבר הבחורות לועגות להולדן, לגיל שלו, ולעובדה שלא מגישים לו משקאות חריפים.
פרק 11: ג'ין ג'אגלר.
הולדן מתאר את הקשר בינו ובין ג'ין כקשר שמבוסס על ילדות והוא אומר שהם החזיקו ידיים שזה אומר שהידידות לא הספיקה לו והוא שאף לקשר רומנטי. מצד שני, הפרט שהיה מאושר רק ממגע הידיים מעידה על כך שמה שהיה ביניהם הספיק לו. ג'ין מצטיירת בעייני הולדן כבחורה חריגה, בדומה לו. בין הולדן לג'יין קיים דמיון רב. הוא מצטיין בספורט, והיא היחידה שהוא הראה לה את כפפת הבייסבול. ג'ין גם ממלאת תפקיד של אחות שהוא מרגיש שתקבל אותו ללא תנאים. אפילו אמא של ג'יין מעניקה לו תחושה כאילו הוא בנה. כאשר שותפו לחדר יוצא עם ג'יין הוא יוצא מדעתו.
פרק 12: המפגש של הולדן עם ליליאן סימון.
ליליאן היא חברה לשעבר של אחיו הבכור של הולדן DB. היא ניגשת אליו רק על מנת לברר את החדשות על אחיו המפורסם. בעייני הולדן היא דוגמה מובהקת לבנאדם מזוייף - היא רק מעמידה פנים שהיא מתעניינת בהולדן, אך למעשה היא מתעניינת באחיו. ליליאן משוכנעת שהמעבר של DB להוליווד הוא הצלחה גדולה ובכך משקפת את דעת הרוב אך הולדן בכלל לא חושב ככה. בסופו של דבר הולדן מרחם עליה משום שאף אחד מהסובבים אותה לא מחבב אותה, אפילו לא חבר שלה.
פרק 14 - דת.
הולדן אומר שהוא מחבב את ישו עצמו אבל הוא לא יכול לסבות את השליחים שלו (נזירים, כמרים, וכו'). הסיבה לכך היא שהולדן לא מעריך את האנשים שעובדים עבור ישו בצורה עיוורת. ישו מייצג את האדם החריג, הדחוי מהחברה, המעונה. הוא גם התנגד לחומרנות וחי חיים סגפניים והולדן מתחבר לזה אך את רוח הנצרות הוא פחות אוהב כי אנשים משתמשים בה כשנוח להם ולצרכיהם האישיים. הולדן מעיד על עצמו שהוא אתאיסט, אבל הוא כן מאמין בישו ואף מתפלל אליו.
פרק 15: שיחת הטלפון לסאלי והשיחה עם הנזירות.
סאלי היא ידידה של הולדן מהעבר. היא שייכת לשכבה החברתית שלו, הבורגנית. היא משכילה אך מצד שני היא מזוייפת בעייני הולדן משום שהיא לא מתנהגת בטבעיות ומנסה לגרום להולדן להתחיל איתה. למעשה, הולדן לא סובל אותה. הולדן מתקשר אליה וקובע איתה פגישה ולוקח אותה לתיאטרון ואחרכך מזמין אותה להחלקה על הקרח בפרץ של רגשות הוא אפילו מציע לה לברוח איתו. כאשר הולדן וסאלי יוצאים מהתיאטרון, הוא כועס עליה משום שהתלהבה מההצגה והשחקנים. הוא רואה בה ובהצגה זיוף אחד גדול. הוא כועס עליה פעם נוספת כשהיא פוגשת מכר שלה ומנהלת איתו שיחה ו"שוחכת" את הולדן. סאלי מתוארת כבחורה יפה ולכן הולדן מסוגל לסלוח לה על כל השאר. יחד עם זאת היא מעצבנת אותו בגלל שהיא שטחית, שגרתית, משעממת, וכו'.
הנזירות
שתי הנזירות מייצגות בעייני הולדן את הפשטות והכנות. אין אצלן פער בין הדברים שאומרות לבין המעשים שלהן. ההתנזרות מוצגת כהפך מאורך החיים הבורגני השנוא על הולדן, ובשלב מסויים הוא שקל להצטרף למנזר. אחד הדברים שמושכים את הולדן הוא העובדה שהנזירים והנזירות מתעסקים ברוחניות. הולדן פוגש שתי נזירות שאחת מהן היא מורה לאנגלית. מתפתחת ביניהם שיחה על היצירה "רומאו ויוליה". הנזירה מדברת איתו בגילוי לב, בכנות, ולכן הולדן מעריך אותה. הדברים שהיא אומרת אינם משעממים ובנאלים, אלא היא מתיחסת לפרטים הקטנים של היצירה שגם הולדן מתחבר אליהם במיוחד. בסוף השיחה הולדן מרגיש שגם כאן הוא נכשל, משום שבסוף השיחה הוא נושף עשן על פניה.
פרק 18:מחשבות של הולדן על המלחמה.
בפרק זה באה לידי ביטוי העמדה הפציפיסטית של הולדן. הולדן מתנגד לצבא ושונא אותו משום שבעיניו הוא המוני. החיילים מצייתים לחיילים שלהם מבלי לחשוב על הדברים שהם עושים. הולדן אומר שיעדיף לשבת על פצצת אטום מאשר להתגייס לצבא.
פרק 19: השיחה עם לוס.
בפרק 19 הולדן קובע פגישה עם לוס, החונך שלו לשעבר שלומד עכשיו באוניברסיטה. הולדן מעוניין לקבל עצות מלוס. הוא חושב שהוא יוכל להתייעץ איתו כמו שמתייעצים עם אבא או אח גדול אבל לוס לא מעוניין בשיחה אמיתית עם הולדן, הוא נותן לי ניתוחים פסיכולוגיים שטחיים. הולדן נפגע מהיחס של לוס משום שהוא רואה בו ציני מה גם שהולדן כועס כשהוא רואה שהוא מזלזל בבנות בפאב שבו הם יושבים. לוס לא משתף את הולדן בחיים האישיים שלו והולדן כועס על כך. בסופו של דבר לוס מתעצבן ונוטש את הפאב.
פרק 24: הביקור אצל אנטוליני.
הולדן מתקשר לאנטוליני משום שבעיניו הוא המורה הטוב ביותר שהיה לו בחיו. אנטוליני ניחן בכל אותן תכונות שהולדן אוהב. הוא כנה ואמיתי, יש לו חוש הומור, הוא יודע להקשיב, ומוכן לנהל שיחה אמיתית. אנטוליני מכיר את הולדן באמת ומתעניין בו בצורה כנה, הוא לא מתנשא מעצם היותו בן אדם משכיל ולא מדבר על עניינים אינטלקטואלים. מסיבות אלו בוחר הולדן לחשוף את עצמו בפני אנטוליני ולספר לו על בעיותיו. אנטוליני מנסה להרגיע את הולדן, אך יחד עם זאת הוא רומז לו שהוא מגזים בביקורת שלו כלפי הסביבה. הולדן מוכן לקבל את העצות של אנטוליני ולקחת אותן לצומת ליבו. אנטוליני היחידי שמזהה את המצוקה האמיתית של הולדן ואת הנפילה המתקרבת שלו. אנטוליני אומר להולדר שהוא מוכשר ונבון. אנשים כמוהו צריכים לתרום לחברה ולתרבות אך רק אם הולדן יחזור למסגרת לימודים ויהיה אדם משכיל הוא יוכל להחשף למחשבות של אחרים ולהגשים את עצמו. בבוקר הולדן מתעורר כשאנטוליני יושב ליד מתטו ומלטף את ראשו. הולדן נבהל ובורח. כשהולדן עוזב הוא תשוש מבחינה פיזית משום שמתחילה אצלו שפעת, אך גם מבחינה נפשית.
לאחר שהולדן עוזב את ביתו של אנטוליני הוא עובר לישון בתחנת רכבת. בשלב זה הדכאון בשיאו והבדידות בלתי נסבלת. הוא מתחיל אפילו לחשוב שיש לו סרטן והוא עומד למות. הולדן מבין שהוא הדרדר יותר מדי והוא מתחיל לפחד ליהיות בחללים פתוחים. הולדן מפנטז על בריחה והיעלמות, התחלה חדשה. הוא רוצה לברוח למערב ולהתנתק מהחברה באמצעות העמדת פני חירש/אילם. הוא מרגיש שחובתו להגן על ילדי העולם.
סיום הרומאן
על מנת להעביר את הזמן הולדן נכנס למוזיאון ונתקל ב2 ילדים. הילדים מזכירים לו את עצמו ואת אחיו אלי. הולדן מדריך אותם במוזיאון. ניתן לראות בנקודה הזאת שהולדן מתחבר לילדים, מרגיש צורך ללמד אותם, לעזור להם, וכו'. כשהולדן יוצא מהמוזיאון הוא נפגש עם פיבי. היא סוחבת את המזוודה שלה ומבקשת לברוח עם הולדן הגינגסטה. לרגע הולדן שמח שהיא רוצה לברוח איתו במקום להשתתף בהצגת בציפר, אבל אז הוא לוקח אותה לגן חיות במטרה לשכנע אותה לחזור הבייתה. גן החיות מסמל את הילדות הנצחית ואת האושר של הולדן. פיבי מבינה את מצוקתו. בפרק האחרון של הרומן הולדן "מחלים". ניתן לראות שהולדן נרגע והתמתן מעט, אך עדיין נשאר אדם ספונטני, אימפולסיבי. הולדן מרגיש שכל הדברים המשמעותיים בחיים עברו (כי הוא נכנס לעולם המבוגרים).
אופיו של קולפילד והתבגרותו ברומן
קולפילד עובר במהלך הרומן תהליך של נפילה פיזית שמצביעה על נפילה נפשית. הנפילה היא באופן מטאפורי נפילה אל תוך עולם המבוגרים, דהיינו התבגרות. התהליך קשה לקולפילד, כיוון שהוא אוהב את הכנות, הפשטות והחמלה שהוא מזהה בעולם הילדות. המסע בניו יורק הוא גם מסע מציאותי, אך גם מסע מטאפורי, אל תוך הנפש, למסע זה שלושה שלבים:
- נידוי וגלות - הולדן מורחק מבית-הספר, הוא מרגיש בניו יורק כמו בג'ונגל, בלי משפחה (מלבד פיבי, אחותו) ובלי חברים קרובים. הוא חש בדידות, ואינו מצליח ליצור קשר משמעותי, ולו רגעי.
- מוות סמלי - ממשיאי הרומן היא הסצנה שבה הולדן נמצא במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע ומגיע לחדר המומיות. כשהוא נשאר לבדו הוא אומר: "זה ככה מצא חן בעיני, איכשהו.... היה שם כל-כך נעים ושלו..". הולדן מרגיש במידה רבה שהמוות הוא אמצעי מפלט שבאמצעותו הוא לא יצטרך להתבגר ולסבול. במוזיאון הוא נופל ומתעלף (נפילה בעלת משמעות סמלית): ברורות לו שתי האפשרויות שניצבות בפניו - מוות נפשי שיוביל למוות פיזי (התאבדות), או התמודדות עם בעיותיו וחזרה לחברה ולמשפחה גם אם הללו אינן מושלמות.
- לידה מחדש - לאחר קבלת ההחלטה הוא נעזר בבני משפחתו ובסיוע חיצוני, וככל הנראה מתאשפז בסנטוריום שהוא מקבל בו טיפול פסיכולוגי. ההתפתחות של קולפילד היא תהליך של שינוי והתבגרות, כשחג המולד (=הלידה) משמש רקע להתרחשויות. גם קולפילד עובר תהליך של התחדשות ולידה.