והילד איננו / יהודה עמיחי

וְהַיֶלֶד אֵינֶנוּ/ יהודה עמיחי

בְּנִי, אַתָּה שׁוּב מַדְאִיג אוֹתִי.

מִזְּמַן לִזְמַן אַתָּה מַדְאִיג אוֹתִי

בִּקְבִיעוּת שֶׁהָיְתה צְרִיכָה לְהַרְגִיעַ אוֹתִי.

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁפּעַם, כְּשֶׁהָיִיתָ קָטָן,

רָאִינוּ יַחְדָּו שְׂרֵפָה בְּמָלוֹן גָדוֹל.

הָאֵש וְהַמַּיִם וְהֶעָשָׁן,

הַיְלָלוֹת וְהַצְעָקוֹת וְהָאוֹרוֹת הַמְהַבְהֲבִים בְּטֵרוּף,

כָּל אֵלֶּה חָסְכוּ לִי הַרְבֵּה דִבּוּרִים

עַל מַה הֵם הַחַיִּים. וְעָמַדְנוּ בִּדְמָמָה.

אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי אֵיפֹה הֶחְבִּיא אָבִי

אֶת הַפַּחַד שֶׁלוֹ, אוּלַי בְּאָרוֹן סָגוּר

אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר מִחוּץ לְהֶשֵּג יְדֵי הַיְּלָדִים

אוּלַי עָמֹק בְּלִבּוֹ.

אֲבָל עַכְשָׁו אַתָּה שׁוּב מַדְאִיג אוֹתִי.

אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ תָּמִיד,

הַפַּעַם בֵּין עַרְפִלֵי הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן,

אֲנִי אַבָּא עֲרָפֶל.

וְהַיֶלֶד אֵינֶנּוּ, כִּי הוּא כְּבָר מְבֻגָר.