אומנות ישראלית
אומנות ישראלית פרק שני-שנות העשרים. הציור הארצישרלי והמעבר מירושלים לתל אביב
האומנות בישראל בעיקרה הייתה חלק ממוסד הלימודים "בצלאל", אומנות בצלאל הייתה אומנות הקשורה ביהדות ובמסורת היהודית (דברים הקשורים לקדושה). בתחילת שנות ה20 החלו לקום כמה מתלמידי בצלאל ולצאת כנגד המסורת האמנותית הנוקשה שהונהגה במוסד, הם הושפעו מהתרבות האירופאית- מהאימפרסיוניזם ומהקוביזם. האמנים רצו לשמור על קשר ליהדות אך רצו ליצור חיבור לציונות ולישראליות החדשה. הם חפצו לפתח סגנון אישי אומנותי. בעיקר בולט החיבור לטבע ולנוף הארצישראלי המדברי והמואר באור שמש, בכך הפכו לביטוי אומנות ארץ ישראלית ולאמני ארץ ישראל. מאפייני הסגנון:
-צבעים בהירים ומוארים,עזים, לוקאלים, "ישר מהשפורפרת" המשקפים את נופיה של ארץ ישראל, משדרים אופטימיות ונאיביות לגבי הארץ. -סגנון נאיבי המתחבר לראשוניות של הארץ ולבראשיות של האומנות הישראלית, תאור בסגנון נאיבי מתבטא בתאור קן מתאר. -השפעה מהציור המצרי- תאור האדם בעמידה ופרופיל כשם שהוא מתואר באומנות המצרית. -השפעה מהציור הקוביסטי ומהפוביזם. -השפעה מהאכספרסיוניזם- בנטייה לעיוות. -אור רב- מציג את הארץ השופעת באור וחום. -נושאים הקשורים לנופי הארץ, קשר בין האדם לאדמה כביטוי להגשמת האידיאל החלוצי. הערבי בן הארץ משמש מודל ל"עברי עכשווי" המחליף את "היהודי מן העבר". הערבים מבטאים שורשיות. -המזרח ומיתוס החלוץ קשורים למוטיב הפריון והמין. נחום גוטמן 16. נושאת האלומה,נחום גוטמן,1926, שמן על קרטון. נושא- מתוארת דמות נערה ערבייה על רקע נוף ארצישראלי. יש הרמוניה בין האדם לטבע (האישה יחפה וצבע עורה תואם את צבע ההרים ברקע), הערבי הוא נוף מולדתו. האישה מתוארת כעובדת אדמה אך בגדיה חגיגיים. גוטמן מרבה לתאר את הפועלים בבגדים חגיגיים, כך יוצר זיקה לעבודת האדמה, מציג אותה כדבר חשוב , יפה והרמוני.
מאפיינים סגנוניים ביצירה:
-השפעה מהאכספרציוניזם- עיוות הפרופורציות. -השפעה ממצרים- תאור הדמות בתנוחת עמידה עם רגליים מפוסקות. תאור הפנים בפרופיל אך העין מלפנים. -פרימיטיביזם ונאיביות- קו מתאר. -צבעים בהירים, עזים ולוקאלים.
- יש השראה מ"המלקטות" של פרנוסאה מילה (זרם הנטורליזם). המלקטות העניות מוצגות באור טהור, אין הדגשה של עניותם או הקושי הפיזי שבעבודה אלא יש דגש על האצליות והקדושה החבויים בעבודת האדמה. כך גם ב"נושאת האלומה.