שפרה / בארון דבורה
הסיפור מגולל לפנינו חלק קצר מחייה של שיפרה מיום התאלמנותה ועד יום מותה.
אנו מסיקים מהסיפור ששיפרה הייתה יפה עם עיני תכלת ועור בהיר. ובזכות היופי שלה היה כדאי לפנחס לחזר אחריה שלוש שנים ולקחת אותה לאישה בלי נדוניה. יש לציין, כי לשיפרה הייתה זכות בחירה והיא בחרה בפנחס ולא בדוד הסנדלר שהיה אמיד.אחרי שפעם הייתה לה זכות כזו היא לא תוכל לבחור בפעם אחרת.
לסיפור פתיחה אופטימית אך מיד מתברר כי זוהי רק פארודיה על אגדה כיוון שגורלה של שפרה לא שפר עליה. נמסר לנו בצורה לקונית כי בעלה מת ממחלה חטופה ושיפרה נשארת לבדה כאשר היא מטופלת בשני ילדים קטנים ללא בסיס כלכלי. לפני מותו הוא מבקש להתקין לו את הכר על מנת שיוכל להביט אל העולם. מכאן אנו למדים שלגבר יש זכות להביט על העולם ולצאת מין הבית ואילו לאישה אין.הזוג חי בעוני עד כדי כך שאת התנור הסיקו בגרודות ואת התכריכים עשו מסדין ישן.
לשפרה לא נותר אלא לעבור לבית אמה הזקנה והחולנית שאינה יכולה לעזור לה.המעבר לבית אמה מתואר כערבוב בין חלום למציאות.בסיפור בכלל קיים קו ברור של מעברים חדים בין חלום למציאות. שיפרה מטולטלת בין חלום למציאות. שיפרה לא מבינה את המהפך בחייה היא פשוט מקיצה בבית אמה.המוות של פנחס אם כן מדרדר את שפרה לשאול תחתיות.הוא גוזר את גורלה מראש ולא תהיה תקנה.
בית האם הוא קר ומנוכר וחסר תנאי מחיה בסיסיים ואין בו אפילו תריסים וזאת לנוכח החורף ,שמביא עימו המוות של פנחס- " והשלג ירד ירד ירד בלי הרף כבר" . תיאור מצבו של הבית ותיאור מזג האוויר הם בעצם תיאור של מצוקתה הפנימית של שיפרה. ברקע יש גם צריחת עורבים והיא מסמלת את הצריחה ששיפרה צריכה לצרוח על מנת להקל על הצער. בסופו של דבר שיפרה הירשתה לעצמה לבכות והדמעות עמעמו את עיניה.
ברקע הסיפור יש תיאור של גוים עובדים וזאת על מנת להדגיש שלגוים יש למי לעזור ואין ליהודים אין.
לפני שיפרה עומדות שתי אפשרויות או לצאת לעבוד או להתחתן. להתחתן היאלא יכולה מפני שדוד הסנדלר תפוס ומה גם שהיא מטופלת בשני ילדים קטנים והיא גם הזקינה - שניים -שלוש מטלטליה הלבינו.
כאשר אוזלת גם מעט הסולת בבית והעז צורחת כל הלילה מחמת הרעב שיפרה נאותה לקבל עבודה ככובסת. אמה הזקנה ,שקיוותה שדוד ישא אותה לאישה ,מבינה מהר מאוד שאין שום סיכוי ולכן היא מזמינה אליה סרסורית שמציעה לשיפרה עבודה כמינקת.שיפרה שלאורך הסיפור מתוארת כבחורה פאסיבית לא אומרת כלום ורק מחייכת. אמה מנסה לשכנע את הבעלים לקחת את התינוק לאחוזה אך הגבירה מבטיחה במקום זאת לשלוח לו חלב לאחוזה. בניגוד לעז של שיפרה שצורחת מרעב , עטיניה של העז באחוזה מלאים.הגבירה עצמה מגיעה אל הבית בכרכרת סוסים - חיה אצילית של עשירים בלבד. הגבירה לבושה בפרוות שועלים לעות שיפרה שלבושה באדרת כבשים. כיבשה היא חיה מבויתת ומתורבתת ועניים יכולים להשתמש בה. יש לציין שבאמצעות מוטיב בעלי החיים המספרת מדגישה את הפער בין עניים לעשירים. המראה של בית אביונים מזעזע את הגבירה והיא אף מנופפת במתפחת כתוצאה מהצחנה שבו.
כאשר מסיעים את שיפרה לאחוזה היא שוב חולמת. היא מתמלאת רגשות אשם על כך ששכחה לחתל את תינוק בצאתה ועל כך שעזבה אותו. היא רואה את אימה שרוכנת לנשק לה וגם את פנחס שמושיט לה את ידיו המלוכלכות בדבק.המספרת מדמה את שיפרה לציפור קטנה ומסכנה.
באחוזה כלבים צובאים על כל פתח והם מדגישים את המחיצה בין עניים לעשירים ובין גוים ליהודים.
ריח שובע נודף מין האחוזה. כאשר רוחצים ובודקים את שיפרה נדמה לה שהיא שוב בבית חולים. וזהו ערבוב נוסף בין חלום למציאות. אחר שמגישים לה כוס שוקולטה, הוא מיניקה את הילד של הבעלים . הוא נצמד אל פטמותיה כעלוקה ויחד עם החלב מוצץ ממנה את הכוחות האחרונים.
לאחר מכן שיפרה נשברת ופורצת בבכי. ריח השובע והשפע שבאחוזה הטריף אותה והיא גם לא יכולה לסבול את העובדה שהיא מיניקה תינוק זר כאשר תינוקה נמצא בבית עני עם אמה חסרת אונים.
בעלים מפטרים אותה כי לדעתם מצב רוחה של המיניקת משפיעה על מצבו של התינוק. במקום שפרה מביאים מינקת חדשה. היא גבוה ובריאה ושפרה מרגישה עוד יותר קטנה ועוד יותר חסרת אונים מולה.
הגבירה לא מציע לשיפרה את הכרכרה והיא נאלצת ללכת ברגל. היא צונחת על הגשר ושוב חולמת . הפעם היא רואה את התינוק ואת פנחס ועיני שניהם מתערבבים. פנחס מופיע בדמות גיבור גבוה וחסון שבא להציל אותה מין הכפור הנורא והיא מחייכת אליו. היא קופאת למוות וכך מוצא אותה האיכר למחרת. אך במותה תכלת עיניה הייתה בהירה כאילו לא נעכרה בדמעות מעולם. מוטיב העיניים הוא מוטיב חשוב בסיפור והם מתעמעמות ככל שעוברים חייה של שיפרה. המוות הוא פתרון לשיפרה שכן הוא אותה מין הייסורים.