שמואל ב' פרק י"ב

נתן הנביא מביא מקרה של "משל כבשת הרש" כדי להדגים לדוד את המעשה שלו בזוית שונה. דוד מתבקש לשפוט את המקרה הזה (מלך היה שופט עליון)- העונש של דוד יהיה בהתאם לפסק הדין שיינתן.

תיאור הטיפול בכבשה:

מפתו תאכל.
מכוסו תשתה.
בחיקו תשכב.
ותהי לו לבת - שיא ההאנשה.

משל שיפוטי:

משל	נמשל
עשיר	דוד
עני	אוריה החיתי
צאן ובקר	נשות דוד
כבשה	בת שבע

דוד כעס כל כך עד שפסק כי לאיש העשיר מגיע עונש מוות. דוד לא הבין שזה משל אלא מקרה שבאמת קרה.

פסק דין ראשוני של דוד: "בן מוות האיש העושה זאת".
חוקי התורה בעניין גניבה- שמות כ"א, 37 : צאן- פי 4. שור- פי 5.

במידה שאדם מודד, מודדין לו מידה כנגד מידה

חטאי דוד	העונש
"את אוריה הכת בחרב"	"ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם" - רמז מטרים למלחמות בין בניו של דוד.
"ואת אשתו לקחת לך אישה"	"ולקחת את נשיך לעיניך ונתתי לרעך ושכב עם נשיך"
"כי אתה עשית בסתר"	"ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל"

מכיוון שדוד הודה מייד במעשיו הוא הסיר את עונש המוות, שקבע לעצמו, מעליו.

פסוק 4: תיקון סופרים- ב18 מקומות בטקסט המקראי שונה הכתוב מפאת כבודו של אדוני. "כי נאצת את אוייבי ישראל" - המילה "אוייבי" נוספה.

בנם של דוד ובת שבע מפטר ממחלה קשה. כשהילד גסס דוד התאבל עליו כאילו הוא מת כדי לעורר את רחמי ה'. לאחר שהילד מת הוא התנהג כרגיל --> התנהגות הפוכה.

סיפור חיצוני- מלחמת ישראל בבני עמון.

סיפור פנימי- דוד ובת שבע.

בסוף הפרק ממשיכים עם הסיפור החיצוני. הרמטכ"ל קורא לדוד לשדה הקרב כדי שהניצחון לא יקרא על שם יואב אלא על שם המלך, דוד.