אחרי עשרים שנה / מחפוז נג'יב
"אחרי עשרים שנה" מאת נג'יב מחפוז. סיפור קצר - מתורגם
הלך האירועים והעלילה בסיפור תוך התמקדות בנקודת המפנה כאירוע משמעותי המשפיע על העלילה ועל הגיבור.
בסיפור זה ניתן לראות מספר נקודות מפנה משמעותיות, אלו משפיעות על המשך חייו ותפיסתו של הגיבור (שארשרה)
שעד כה ריכז\בזבז את "עשרים שנותיו הטובות" בהתעסקות סביב נקמתו המתוכננת בזה שהשפילו ביום נישואיו (להלובה).
הסיפור מתחיל בתיאור המציג את שארשרה צועד לכיוון שכונת הולדתו בליווי חבורת בריונים ששכר תמורת עזרתם לכשיגיע ויעמוד מול להלובה, שבתקופת החתונה של שארשרה היה לסוג של עבריין ששלט בשכונה והטיל איימה על התושבים. בהמשך מצתיירת הסיבה שלמענה חזר שרשארה לאחר תקופה כה ארוכה והיא הנקמה בלהלובה על שהכריח אותו לגרש את אשתו ביום חתונתם ורק משום שחשק בה בעצמו.
ניתן לשים לב לנקודת מפנה משמעותית בסיפור המשנה את התפתחות העלילה ומשפיעה באופן ישיר על הגיבור שארשרה, כאשר שארשרה מגיע לשכונת הולדתו והוא מופתע שאיש מחבורתו של להלובה לא יוצא נגדו הוא מחליט למצוא את עם-ז'הרה, מעסיקו לשעבר אצלו עבד בהכנת אוכפים כשהיה צעיר וגדל בשכונה, כשהוא מגיע לאוכפיה עם ז'הרה אינו מזהה את שארשרה מייד, אלא רק לאחר שהוא אומר לו "אני שארשרה" ניתן לראות בשיחה זו גם את לייט מוטיב - "השיבה המאוחרת" עם-זהרה אפילו לא זיהה את שארשרה לאחר שעבר זמן רב כל כך (20 שנה). בהמשך, שארשרה שואל את עם-זהרה היכן יוכל למצוא את להלובה וחבורתו שהטילו איימה על התושבים בשכונה, זאת כדי לממש את הדבר שבשבילו השקיע עשרים שנה - להשפיל את להלובה כמו שעשה לו לפני 20 שנה כשהתחתן עם ז'ינב. אולם פה מגיעה נקודת מפנה חזקה אחושרמוטה משו רציני מאוד, קבלו: עם ז'הרה מודיע לשארשרה שלהלובה וחבורתו כולם הורעלו לפני זמן רב וכבר אינם בחיים. באותו הרגע ניתן להבחין עד כמה שארשרה לוקח קשה את העובדה שלהלובה כבר אינו בחיים הוא צועק "לא!" "מת?? מדוע מת ?". הוא הקדיש את "20 שנותיו הטובות" על מנת לנקום בלהלובה ועכשיו כשהגיע העת הוא מבין כי להלובה מת ואין לו מה לחפש שם יותר ולחינם הוא השקיע 20 שנים כמו איזה מפגר בשביל מהה?? בשביל מההה?? נקמה מזויינת.. בקיצור: תחושותיו מתמלאות בריקנות והוא מבין כי כל השנים שבהן תכנן להשפיל את להלובה היו לביזבוז גדול.
מכאן,(בדיוק כמו המבנה הדרמטי של הסיפור הקצר), עלילת הסיפור נמצאת במגמת ירידה שכן חלה תפנית דרמתית שהשפיע על הגיבור וניתן באמצעותה להבין את הנושא המרכזי של הסיפור שהוא הביקורת מצד המחבר כנגד מנהג הנקמה, ברדיפה אחר הכבוד, המושרש בתרבות הערבית, המחבר בעצמו ממוצא ערבי מצרי או משהו בסגנון, הוא מבין מקרוב את ההשלכות של הרדיפה המיותרת הזאת. ובסיפור, שארשרה, לאחר שהבין כי בזבז את עשרים השנים עבור דבר שלא יוכל להשיג לעולם, הוא עושה סיבוב נוסף בשכונה ופוגש את ז'ינב , אך הוא עדין מלא בתחושת ריקנות ופיספוס , השיחה עם ז'ינב מתוארת כשיחה ריקה עם הרבה שתיקות. בתחילת הסיפור שארשרה מתואר כראש חבורה בעל בטחון רב אולם בסוף הסיפור שארשרה לא חוזר לחבורה שהביא עימו אלא הולך לבדו לעבר השדות משום שלא רצה לראות אנשים או שיראו אותו בקיצור חיפש רק איפה לקבור תעצמו.
הסיכום שהיה פה קודם לא היה קשור בכלל לסיפור המדובר אז זרקתי מה שיש תעשו חיים!