דברים פרק ט"ו

דברים ט"ו פס'-1-6:

שמיטת חובות:

פס' 2)"שמוט כל בעל משה ידיו אשר ישה ברעהו,לא יגוש את רעהו כי זו שמיטה". שמט-מבטל,מהמילה "שמיטה". בעל משה-העשיר שנתן כסף לעני. ישה-החוב שהוא נתן לרעהו. לא יגוש-לא יבקש וידרוש את החוב. פס' 6)"והעבטת גויים רבים ואתה לא תעבוט ומשלת בגויים רבים,ובכך לא ימשלו". הסבר:בעם לא יזדקקו להלוואות ותרומות אלה ישלטו,ילוו ויתרמו בגויים.אנחנו נשלוט בהם לא הם בנו.החוק קובע שצריך לבטל את החוב בשנת השמיטה לאנשים מהארץ ואילו רק מהגויים מותר לדרוש אותו חזרה.המטרה היא שיהיה שיווין בארץ ושלא יהיו הבדלי מעמדות.

כדי לפתור את בעיית ההלוואות:

בתקופת בית שני,ימי הילל ושמאי,נוצרה תקנה "פרוזבול"-לפני בית המשפט ע"פ תקנה זו העני אמור להתייצב לפני בית משפט ולקבל הסדר תשלומים מסוים שיקל עליו לשלם את החוב לעשיר וזה כדי למנוע מצב שבו העשירים לא ירצו להלוות בגלל שהם חוששים שהחוב יבוטל בשמיטה.