פוגרום קילצה.

פוגרום קיילצה היה פוגרום שאירע בשרידי יהודי פולין ב-4 ביולי 1946, כשנה אחרי תום השואה, בעיר קיילצה שבפולין, לאחר שבעיר נפוצה עלילת דם נגד יהודים שכביכול השתמשו בדם ילד נוצרי לצורך טקס דתי.

ילד בן תשע שנעלם ליומיים, סיפר בתחנת המשטרה המקומית שיהודים החזיקו אותו בבית הוועד היהודי של העיר. לדבריו, הוא ראה יהודים שהרגו ילד נוצרי. השערת השוטרים הייתה שנעשה רצח פולחני של ילדים על ידי יהודים, המשתמשים בדמם לאפיית מצות. כאשר יצאו אנשי המשטרה המקומית לכיוון בית הוועד היהודי, הצטרף אליהם אספסוף זועם, שהתקיף בנשק קר את היהודים ששהו בבית לאחר שנלקחו כלי נשקם של היהודים מוקדם יותר על ידי המשטרה. לפי העדויות, גם אנשי המשטרה עצמם ואף חיילים פולנים השתתפו בפוגרום.

בפוגרום נרצחו 42 מתוך 163 היהודים ניצולי השואה ששהו בעיר, וכ-80 נפצעו. כמו כן נהרגו שניים מהתוקפים. פוגרום זה (יחד עם הפוגרום בקרקוב בסוף 1945) היה אחד הגורמים להתפכחות ניצולי השואה מהחלום להשתלב חזרה בפולין, ובעקבותיו טפטוף היציאה מהמדינה הפך לזרם הנקרא בשם "הבריחה". מעריכים את מספר היהודים שעזבו את פולין בין הפוגרום לבין סוף שנת 1946 בכ-150,000 (מתוך כרבע מיליון יהודים ניצולים, וכאלו שחזרו מברית המועצות). רובם עברו למחנות עקורים באוסטריה ובגרמניה עצמה, ומשם עלו רובם לישראל.

המשטר הסובייטי והימין הלאומי בפולין האשימו אלה את אלה בפוגרום. כמה ממשתתפי הפוגרום הועמדו לדין, אך ביניהם לא נכללו השוטרים.

בבית הקברות היהודי בעיר ניצבת אנדרטה לזכרם של נרצחי הפוגרום. ב-4 ביולי 2006, לציון 60 שנה לפוגרום, התנצלה ממשלת פולין באופן רשמי על האירוע, שהוגדר על ידיה כ"מעשה זוועה, בושה גדולה, טרגדיה ליהודים וטרגדיה גם עבור הפולנים" [1]. לזכר הקורבנות הוצב בעיר פסל וניטע עץ אלון.