מושגים בתנ"ך
מושגים תנ"כיים
- <אדום>מסודרים לפי האותיות האלף-בית</אדום>.
א
אירוניה: לעג ולגלוג במובן הפשוט. אירוניה נוצרת כשהקורא יודע משהו שהדמויות בעלילה לא יודעות.
אקספוזיציה: פתיחה, הצגת הדמויות הפועלות, המקום, הזמן ונושא העלילה.
ב
בעלי המסורה, חכמי המסורה: נוסח המסורה, תרגום השבעים – תרגום של התנ"ך ליווני. תיקון סופרים – הסופרים תיקנו את הכתוב כדיי שיהיה מובן כשהטקסט המקראי יוצר פגיעה בה', רק אז הם התערבו בטקס ותיקנו אותו.
ד
דיברה התורה בלשון בני אדם: כלל פרשני של הפרשנים המסורתיים, התורה מנוסחת בשפה שבני אדם יבינו.
דרש: מוסיפים לטקסט דברים שלא קיימים בו, בהתבסס על מדרשים, אגדות, מימרות וכדו'.
ה
הגישה המסורתית: הגישה הזו חושבת שכל התורה מורכבת מ-5 ספרים שניתנו ע"י יהוה למשה בהר סיני. התורה היא ספר קדוש. יהוה הכתיב אותה למשה. נביאים כתובים – מאמינה שמדובר על ספרי קודש אבל בני אדם כתבו אותם ולא יהוה.
הגישה הביקורתית: בני האדם כתבו את התנ"ך. בני אדם שונים, תקופות שונות, יכולים להיות ניגודים וסתירות.
היסטוריה: עובדות, ממצאים, הערכות, פירושים.
היסטוריוגרפיה: כתיבה היסטורית, מתן העובדות ההיסטוריות ללא פרשנות דתית.
היסטוריוסופיה: הסבר המאורעות ההיסטוריים ע"פ השקפתו האמונית-דתית של הסופר המקראי, לדוג': במלכים ב' י"א קובע הסופר המקראי ששקיעת מלכות שלמה היא תוצאה ישירה של חטאיו ושל חטאי נשותיו, אך מבחינה היסטורית אובייקטיבית יש להדגיש דווקא את האופוזיציה שקמה לו מבפנים ומבחוץ.
הסבר אטיולוגי: הסבר מאוחר לתופעה שקיימת או לתופעה בימיו של המחבר.
ו
ז
ח
חוזה בין לא שווים: חוזה בין לא שווים הוא שם כולל לסוג של הסכמים, חוזים ובריתות שנערכו בין שני צדדים, בדרך כלל מלכים, כאשר צד אחד חזק יותר מהצד השני.
בדרך כלל ההסכם נפתח בתיאור תאריו, שטחי שלטונו של המלך החזק, עושרו, זמן שלטונו ועוד.
בהמשך ההסכם יופיעו בדרך כלל החלקים הבאים:
- דרישה של המלך החזק מהמלך החלש לבלעדיות. כלומר המלך החזק אסר על המלך החלש לבוא בהסכמים דומים עם מלכים אחרים.
- פרטי הברית. התחייבויות המלך החלש למלך החזק והתמורות שייקבל אם ימלא את ההתחייבויות שלו למלך החזק בהסכם.
- סנקציות. במידה שמלך החלש לא עומד בהסכם אילו סנקציות יוטלו עליו. הסנקציות נחלקו לשני סוגים עיקריים:
- סנקציות ממשיות. סנקציות כגון פלישה של צבא המלך החזק אל ממלכת המלך החלש, כיבוש והחרבת ממלכת המלך החלש על ידי המלך החזק וכדומה.
- קללות. סוג אחר של סנקציות היה קללות. סנקציות אלו נלקחו ברצינות רבה ונחשבו משמעותיות לא פחות מסנקציות ואיומים ממשיים. בדרך כלל צויין שאם המלך החלש יפר את ההסכם אז יטילו עליו האלים קללות ועונשים כגון מגפות ובצורות.
חוק אפודיקטי: חוק שמנוסח בצורה קצרה ומוחלטת, בדרך כלל בגוף שני (לדוגמה: "לא תרצח").
חוק הייבום: עוסק באישה. אם אישה מתאלמנת מבעלה, ואין לה ילדים ממנו, מצווה על אחי הבעל (שהוא, בעצם, גיס האישה ומכונה "יבם") לשאת את אלמנת אחיו (המכונה "יבמה") לאישה ולהוליד ממנה ילדים. הילד הראשון מאישה זו ייחשב כצאצא בעל האישה שנפטר, וע"י כך יישמר שם הנפטר, שכן יהיה לו ממשיך וזרע. מצווה זו נקראת מצוות הייבום, וניתן למצוא אותה במקרים רבים בתנ"ך (לדוגמה: בסיפור יהודה ותמר [בראשית ל"ח]; במגילת רות וכדו'). אם אחי הנפטר לא רוצה לשאת לאישה את אלמנת אחיו, יש לקיים טקס שנקרא "חליצה", ובו האלמנה יורקת אל תוך נעל האח, שכן בעשותו כן הוא הכרית שם אחיו מן העולם. המעמד נעשה בנוכחות הזקנים, שמשמשים כעדים (כפי שאפשר לראות, בין היתר, במגילת רות).
חוק הגאולה: חוק הגאולה עוסק בנחלה, העברת הנחלה לאדם הקרוב ביותר, מקרים שמתקיים חוק זה: האדם מת, פושט רגלו.
חוקי החיתים:
חוק קאזואיסטי: חוק שמנוסח בצורה שהוא מבוסס על מקרה ובנוי בד"כ כמשפט סיבה ותוצאה.
חזון אחרית הימים: נבואה, "בימים ההם" – אחרי הימים. אחרי הימים האחרונים.
כשיבואו אחרית הימים לא יהיה גמול דורות.
ט
י
כ
כתיב: מה שכתוב.
כתובת "נקבת השילוח":
ל
מ
מדרש שם: נתינת שם לאדם על סמך מאורע הקשור בו.
מידה כנגד מידה:
1. בתחום שבו נעשה החטא, שם יינתן העונש.
2. מה שרצה החוטא להשיג- יקבל בדיוק את ההפך.
מילה מנחה: מילה שחוזרת והופכת למילת מפתח.
מעשה אבות סימן לבנים: פעולותיהם של אברהם, יצחק ויעקב, האבות הרוחניים- יש בהם רמז למה שיקרה לבני ישראל.
מנסרת המכון המזרחי בשיקאגו:
נ
ס
סיבתיות כפולה: מעשה שנעשה בידי שני גיבורים האחד – יהוה, השני – בן אנוש.
ע
פ
פשט: אחת מארבע שיטות פרשנות הטקסט המסורתיות (ביחד עם דרש, רמז וסוד, הנרמזות בנוטריקון פרד"ס), שלפיה לא מוסיפים דברים לטקסט שלא קיימים בו. פרשנות מילולית, הכוונה.
צ
ק
קושי תיאולוגי: דתי, אמוני, קושי בדמות האל כמוגבל. האל מצטייר כלא צודק.
קנוניזציה: התהליך בו התנ"ך נערך, קודש ונחתם. לאחר שתהליך זה נשלם, במאות הראשונות לספירה, התנ"ך כלל את 24 הספרים המוכרים לנו. כתבים אחרים, מסיבות שונות ועיקרן תיאולוגיות, לא נכנסו לתנ"ך והם מוכרים כ"ספרים חיצוניים" (לדוגמה: ספר בן סירא).
קרב קרקר: הוא קרב שהתרחש בשנת 853 לפנה"ס, ליד העיר קרקר שבצפון מערב סוריה ובנהר האורונטס. השתתפו בו שלמנאסר השלישי וברית של שנים עשר מלכים מקומיים (ביניהם אחאב, מלך ישראל דאז), שקיוו להדוף את התרחבות האימפריה האשורית מערבה. ככל הנראה, מלך אשור לא הצליח לנצח את הברית, עניין זה בא לידי ביטוי בכך שלאחר הקרב הוא חזר לארצו ולא המשיך במסע כיבושיו (שהתחדש רק 4 שנים מאוחר יותר). הקרב לא מצוין בתנ"ך.
קרי: מה שצריך לקרוא.
ר
ש
ת
תפיסת גמול אישי: כאשר ה' מעניש או נותן שכר אך ורק עפ"י מעשיו של האדם עצמו ורק לו בלבד.
תפיסת גמול קיבוצי: כאשר ה' מעניש קבוצה שלמה על חטא שנעשה, גמול קולקטיבי.
תפיסת גמול דורות: כאשר ה' מעניש את הבנים על חטא שעשה אביו.