לא זכיתי / חיים נחמן ביאליק

לא זכיתי באור מן ההפקר/חייים נחמן ביאליק

לא זָכִיתִי בָאוֹר מִן הַהֶפְקֵר,

אַף לא בָּא לִי בַיְרֻשָה מֵאָבִיו,

כִּי מִסַלְעִי וְצוּרִי נִקַרְתִיו

וַחֲצַבְתִיו מִלְבָבִי.


נִיצוֹץ אֶחָד בְצוּר לִבִי מִסְתַתֵר,

נִיצוֹץ קָטָן - אַךְ כּלוּ שֶלִי הוּא,

לא שְאַלְתִיו מֵאִישׁ, לא גְנַבְתִיו -

כִי מִמֶנִי וּבִי הוּא.


וְתַחַת פַטִישׁ צָרוֹתַי הַגְדוֹלוֹת

כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִי,

זֶה הַנִיצוֹץ עָף, נִתָז אֶל עֵינִי,

וּמֵעֵינִי - לַחֲרוּזִי.


וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵט לִלְבַבְכֶם,

וּבְאוּר אֶשְכֶם הִצַתִיו, יִתְעַלֵם,

וְאָנכִי בְחֶלְבִי וּבְדָמִי

אֶת הַבְעֵרָה אֲשַלֵם.

לא זכיתי באור מן ההפקר--

זהו שיר הבנוי מארבעה בתים אשר מתארים תהליך של כתיבת השיר החל מהרגע הרעיוני וכלה ברגע בו יצא מחזקת המשורר אל קהל הקוראים וגורלו. השיר נפתח בשלילת מקורות אפשריים למציאת שיר או ליצירתו הוא לא "זכה" בו מן ההפקר כלומר השיר לא היה קיים אצל מישהו נשכח ואז הגיע אליו. אף לא ירש אותו - שוב השימוש בפעלים זכה וירש באים להעיד על הקלות המיוחסת להם. בשתי השורות הבאות אנו נגלה כיצד נולד השיר וזו תיהיה תקבולת ניגודית. מסלעי וצורי ניקרתיו-וחצבתי מלבבי כאן כמור ישיש נרדפות בין סלעי וצורי והשוואת שני מקורות קשים (אבנים) אלה ללב המשורר. העבודה משולה לחציבה ולניקור כלומר עבודת כפיים קשה ואינטנסיבית ולא כזכייה קלה. המשורר שאב את השיר מתוכו מהמקום הכי אינטימי, הכי קשה- הלב. הוא מתייחס לשיר בדימויים של אור לאורך כל השיר. בבית השני הוא ניצוץ קטן המסתתר-כלומר להדגיש שוב את הקושי שבמציאתו וגילויו כלפי חוץ שכן יש למצוא את מקום מסתורו. ואל לנו לחשוב כי אם מדובר בניצוץ קטן אולי אין שווה המאמץ את העבודה הקשה הכרוכה בחציבה ובהוצאתו-בידיוק להפך-המשורר גאה בניצוץ הקטן כי "כולו שלי הוא" כל כולו של הניצוץ הקטן הזה הוא שלי (ממש התייחסות כמו לתינוק היוצא מתוך הגוף במאמצים ובכאב וההרגשה כי זה הקטן עוד גדול יהיה והרגשת הגאווה על השייכות להורה שיצר אותו באהבה-מהלב).