ראה שמש / שלמה אבן גבירול
רְאֵה שֶמֶש לְעֵת עֶרֶב אָדמָה / כְּאִילוּ לָבְשָה תוֹלָע לְמִכְסֶה
תְפַשֵט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין / וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָמָן תְכַסֶה,
וְאֶרֶץ – עֳזְבַה אוֹתָה עֲרוּמָה / בְּצֵל הַלַיְלָה תָּלִין וְתֶחְסֶה,
וְהַשַחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלוּ / בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכוּסֶה.
סיכום
זהו שיר מתהפך: בבית האחרון מתהפכת משמעות השיר- משיר טבע לשיר קינה. בשיר מתוארת השקיעה. השמש בערב נהיית אדומה, כאילו לבשה תולע (בד ארגמן יקר). האור האדום מתפשט לצפון, לימין (דרום) ולים (מערב). "וארץ- עזבה אותה ערומה" זה משפט ייחוד. השמש עזבה אותה ערומה. בצל הלילה הארץ תלין ותחסה. השחק (השמיים) קדר. "מות יקותיאל"- יקותיאל אבן-חסאן היה פטרונו וידידו הטוב של רשב"ג, שהוצא להורג. כעת אין לרשב"ג הגנה מפני אויביו. כאשר מוזכר יקותיאל משתנה משמעות השיר: יקותיאל הוא השמש. שקיעתה הוא מותו. לבשה תולע, כלומר עלו על הגופה תולעים. הצבע האדום המוזכר רומז לדם. תפשט- "לפשוט" זה לקחת מהגופה את הדברים היקרים. ערומה- כמו הגופה. "ארץ – עזבה אותה ערומה" כמו יקותיאל שנשאר ללא הגנה. תלין- הארץ תתלונן על מותו. "צל לילה" מזכיר צל-מוות. לבוש- השיר מתחיל בתולע, ומסתיים בשק.
קישוטים
- חרוז מבריח. מכסה, תכסה, תחסה, מכסה. מסמל סגירה.
- הגזמה. יקותיאל משווה לשמש, וכל הטבע מתאבל על מותו.
- מאמר מוסגר- "עזבה אותה ערומה"