מגמות האיחוד ומגמות פיצול במזרח התיכון

גרסה מ־22:27, 29 במאי 2007 מאת Ran.Rutenberg (שיחה | תרומות) (אני ממש לא מבין מה לא מובן. - אם יש בעיה במשפט צור איתי קשר)
(הבדל) ←גרסא ישנה יותר | צפה בגרסא נוכחית (הבדל) | גרסא חדשה יותר→ (הבדל)

בשנות ה-50 וה- 60 של המאה ה-20 פעלו בעולם ערבי בו הזמנית, ולפעמים בסתירה זה לזה מגמות של איחוד מצד אחד ופירוד מן הצד השני.

מגמות אחדות בעולם הערבי

הגורמים

הגורם הראשון לאיחוד הוא המאבק בישראל. ישראל, לפי הגישה הערבית, היא נטע זר באזור ויש לנהל כנגדו מלחמה ללא פשרות. ישראל מייצגת את הקולוניאליזם ופוגעת במדינות המוסלמיות. לכן על המדינות להתאחד במאבקן כנגד האוייב המשותף..

הגורם השני הוא עליית מנהיגים שדגלו באיחוד העולם הערבי לשלטון. בולט בפעולותיו לאיחוד היה גמאל עבד א-נאצר, שהתמנה לנשיאות מצרים ב- 1956, ובין פעולותיו ניתן למנות את האיחוד בין סוריה לבין מצרים.

הגורם השלישי הוא עליית מפלגת הבעת' לשלטון שחרטה על דגלה את נושא אחדות העולם הערבי.