שנאת ישראל

עם ישראל שכן בקרב האומות והיה לגורם זר. בגרמניה הוא היה אחוז בודד, שבלט מאוד, בצרפת, התחוללה פרשה כנגד קצין יהודי (דרייפוס), באוסטריה-הונגריה קנאות לאומית הופיעה בכל הליכות חייה של המדינה וכתוצאה מכך נוצרה מלחמת בחירות סוערות לפרלמנט, תחרות כלכלית קשה וקריאות לבטל את האמנציפציה. השנאה נקראה "אנטישמיות" תחילה על-ידי וילהלם מאר, וממנה נכנסה ללקסיקון בצורה של כינוי כללי לשנאת ישראל (המונח הומצא בשנת 1879). אותה אנטישמיות של הזמן המודרני הייתה גלגול של שנאה מסורתית, שנדמה שכביכול עמדה להעלם מהעולם, בעיקר לאחר שקיבל עם ישראל הגולה את האמניצפציה בהדרגה - בגרמניה ובאוסטרו-הונגריה ופתאום בצרפת (כתוצאה מהמהפכה הצרפתית). יש המבדילים בין האנטישמיות המודרנית זו שהופיע במרכז אירופה ומערבה לבין האנטישמיות (שאינה מודרנית) ברוסיה. האנטישמיות ברוסיה יוצאת מאותו מונח של "אנטישמיות מודרנית" ומכונה בשם "פוגרומים". האנטישמיות הופיע בצורה מפלגתית ("מפלגת הנוצרית-סוציאלית" של שטר, מפלגת "הרייך השני" של ארנסט הנריצי), בצורת עלילת דם (בפולנא (אוסטרו-הונגריה), בכסאנטן (גרמניה), בטיסא-אסלר (אוטרו-הונגריה) ובקוניץ (גרמניה)).