אסלאם אסייתי ומזרח תיכוני

במערב מזהים איסלאם עם תרבות ערבית באופן הגיוני: הקוראן כתוב בערבית, האמירות של הנביא מוחמד בערבית, גם התרחבות האימפריה האסלאמית באסיה הייתה בהובלה ערבית וכו'. בעקבות העובדות הנ"ל הציויליזציה האתנית המוסלמית התבהרה כאשר נוצר מצב שיותר מ 60 אחוז מהאוכלוסייה המוסלמית לא חיה במזה"ת אלה באסיה. אינדונזיה היא האוכלוסייה המוסלמית הגדולה 230 מיליון שמהם 89 אחוז מוסלמים. האזור הכי גדול שמכיל מוסלמים הוא הודו, 400 מיליון.
ההתפשטות הזו הייתה בהובלה של ה"טורקיקים" (טורקית, טורקימנית, קירגיזית וכו') נפרסה בכול מרכז אסיה והפכה להיות מה שנקרה האימפריה האוטמאנית.

הסוחרים בנוסף לצבא הערבי נכנסו לדרום סין וצפון הודו והפכו את הרצועות חוף שלהם לאזור המשגשג ביותר בעולם במאות ה-14 עד ה-17.דווקא המסחר ולא הצבא הוא זה אשר הפיץ את האיסלאם. אזור זה עד המאה ה-15 התחרה עם הרנסנס האירופי בתחום האומנות והמסחר. תהליך זה הביא לציוליזציה אסלאמית רב אזורית ובאותה פעולה גם אתנית, כאשר האיסלאם האסייתי תופס תפקיד מרכזי.

איסלאם נורמטיבי

בהיבט האסלאמי – האם אסיה שונה? התשובה היא, לא!
ההשוואה בין איסלאם הודי לאינדונזי היא כמו ההשוואה בין כנסיה אנגלית, לשוודית וכו'. המשמעות של האיסלאם אצל רוב המוסלמים היא כניעה לאלוהים וזה מבוסס על גישה אוניברסלית, אלוהים מסופק למוסלמי בקוראן הקדוש. ולכן אין לבלבל בין תרבות, לאומיות, סביבה וקודש. רק האחרון הוא הרלוונטי, כי זה מה שאלוהים חשף לאיסלאם.
בהתאם לכך האי שקט של המוסלמים בקשר לאתניות של האיסלאם דומה לנצרות, במאות הראשונות היה פיצול לפלגים (שיעים וסונים) והיו הבדלים נוספים כגון בבתי הספר, תרבויות מקומיות, התנהגויות וכו'.
כמו כל הדתות בעולם הם הצליחו לאזן בין נוחות מקומית לבין לאומיות. המיוחדות והקושי באיסלאם הוא שאין לא ארגון כמו שיש בכנסיה שיכול לשלוט בשינויים כמו שיש בכנסיה. ביהדות ובאיסלאם יש מלומדים אך אין היררכיה. מה שאיחד את האיסלאם למרות החוסר בארגון היה הריטואל אשר מדגיש את האחדות והמאפיינים הדומים שמחייבים כל מוסלמי. אי וודאות זאת למרות הכול הביא ללחימה שבסופה חזרו המוסלמים לקוראן והומצא החוק האסלאמי (שריעה) דבר אשר איחד את המוסלמים להתעקש שיש רק איסלאם אחד.

תרבות ויישום מצוות

בתרבות ויישום, בניגוד לאידיאל נורמטיבי, בתשובה לשאלה האם יש ערבים ואסייתים אסלאמים? התשובה היא, כן! האיסלאם כמו היהדות הם דתות של חוק אלוהי. האיסלאם הסוני הוא של רוב האסייתים המוסלמים, החוק שלו התפתח במאה ה-8 וה- 9 בועידות ולפי סמכות בתי ספר למשפטים. דבר שייצר מצב בוא מוסלמים אסייתים פיתחו את המסורת של החוק הדתי שלהם, ולהפך הם גם לקחו את הטקסטים של בתי הספר לחוק שפיתחו בעיראק ובסוריה. המעבר לטקסטים, הייתה לו משמעות, היישום של החוק המוסלמי הפך נפוץ יותר ולכן גדל במאות ה- 19 וה- 20.יותר ויותר מוסלמים באו להבין את דתם וכך כאשר למדו נעשו יותר מכווני חוק. בנוסף הושפעו מהמזה"ת בנושא לבוש,גירושים וכו'.
ישנם שני תחומים בהם איסלאם אסייתי ומזרח תיכוני שונים: תרבות פופולרית ופוליטיקה.

תרבות פופולרית

אסייתים מוסלמים, חוץ מההבדלים שלהם מהמזרח תיכונים הם גם מובדלים בניהם בצורה רבה :המסורת הדרומית והדרום מזרחית. האסלאמים הדרום ודרום מזרחיים הם יותר מיסטיים וסגפנים בתרבות שלהם. מרכיביו של הסגפנות הם אורתודוקסים, אמונה ואי סטייה מהכתוב. במהלך המאה ה-14 כאשר תהליך ההמרה הגדול לאיסלאם החל, הדתות הגדולות באסיה היו: בודהיזם והינדוזם. אסיה כמעט וסבלה ממפלה ונשארו רק צאצאים ספורים של ה"באלי" אשר השונות שלהם יצרה מסורת טבעית של דורות – אותה סגפנות מיוחדת אשר שרדה עד היום ונמצאת בתהליך של דעיכה.
קבוצה נוספת שונה היא דרום וד.מ אסיה. שני האזורים ראו את עלייתו של האיסלאם הרפורמי, רובם רצו לבטל את השוני בין התרבויות ולקבל את האיסלאם וכך ברוח היישום להתקרב לערב. הם החלו ללמוד ולהפוך מודלים של לימוד ממצריים וערב הסעודית לתבנית חינוכית.
בקשר לקבלת האישה, ד.מ אסיה שונה מדרום אסיה, הדרום מזרחיים מתירים לאישה לעבוד בחקלאות, בניקוי שירותים, לנוע בחופשיות וכו' הבנות במשפחות כפריות אף קיבלו אחוז שווה בירושה, דבר אשר נוגד את החוק המוסלמי. ניתן לראות שבנות היום שלא כמו פעם משתתפות בחינוך ומגיעות ליותר מאשר בשאר המדינות האסלאמיות. ההבדל המגדרי בין מוסלמים מד.מ אסיה, מצד אחד, ודרום אסיה והמזה"ת מהצד השני משויך לאספקט של תרבות מקומית. במזה"ת שמרו על ציויון שיבתי שביחד עם החלוקה הסקטוריאלית (שיעים וסונים) שיחקה תפקיד מכריע. החברה הדרום אסיאתית כמעט ולא מפולגת ולכן אין כמעט משמעות לקבוצות התת אתניות. בד.מ אסיה הם יותר משפחה ולא מחולקים דבר אשר הקל עליהם לקבל בקלות את רעיון השוויון, האזרחות וזכיות האדם.

פוליטיקה

שלושת האזורים חוו התנסות פוליטית: תנועות רפורמיות אסלאמיות, תנועות אורתודוקסיות וכו'. במהלך 60 השנים הראשונות של המאה ה- 20 השלושה נשתפו בתנועות לאומיות הדורשות עצמאות מהקולוניות, וזאת הייתה כנף לתנועות המוסלמיות הלאומיות בשלושת האזורים. מי שהוביל את המהלך דווקא היו ה"חילוניים" ולאחר מכן חלה התעוררות מוסלמית אשר ערערה את הסקטור החילוני. כתוצאה מהלחץ הממשלות היו צריכות לעשות הרבה ויתורים למוסלמים וזאת הסיבה שהיום יש לאינדונזיה, מלזיה, פקיסטן וכו' ציוויון הרבה יותר מוסלמי מלפני 50 שנה. ההבדלים הפוליטיים בין אסיה והמזה"ת לא קשורים לאיסלאם אלה להסדרים פוליטים אשר נוצרו לאחר קבלת העצמאות בכול מדינה. בהודו המוסלמים מאושרים מהדמוק', בבנגלדש יותר טוב מפקיסטן בתחום הבחירות החופשיות וההגינות. בזמן האחרון קמות תנועות ג'יהדיות צבאיות אסלאמיות אשר דורשות להפוך למדינה אסלאמית. המצב לא ממש שונה בדרום הפיליפינים ובדרום תאילנד שם המוסלמים סבלו מהמשטר, דבר אשר העלה את ההנהגה המוסלמית – גם שם החלו ליצור קשרים עם הג'יהד העולמי, כגון "אל קעידה". החדשות הטובות הם המדינות המדוברות אשר ראו מה קורה באינדונזיה ובמלזיה, הצמיחה הכלכלית והשגשוג וזה הוציא את הרוח מהמפרשים של האיסלאם בפיליפינים ובתאילנד.
למרות הריחוק הגדול מהמזה"ת מלזיה ואינדונזיה מציגות תמונה מבטיחה יותר, של עניין בפוליטיקה ורצון יותר מכל המדינות האסלאמיות. אינדונזיה היא המדינה עם האחוז המוסלמי הגדול בעולם והיא הכי חזקה בדמוק', ב- 98 הם קיבלו על עצמם בחירות הוגנות וחופשיות.

מסקנות

המלומדים והנורמטיבים תמיד היו קרובים יותר להסדר מאשר העם והתרבות האסלאמית הפופוליסטית האופיינית לכל אזור. השבטיות העצבנית והאלימה היא חלק מהפוליטיקה במזה"ת ובאסיה – פחות בדרום אסיה. מסורת היחס לאישה הגיעה לדרום אסיה אך לא לד.מ אסיה. בענייני מגדר דרום אסיה הכי ליברלית בעולם המוסלמי.

עם עליית האיסלאם הרפורמי במאות ה- 19 וה- 20, תרבות אסלאמית נהייתה יותר נורמטיבית במזה"ת ובאסיה, אך מאז שהמוסלמים לא הגיעו להסכמה, מצריך לעשות כדי להיות מוסלמי טוב הם לא יתאחדו שם בקרוב.
הדבר המשמעותי לא היה איסלאם כי אם המדינות הלאומיות. אפילו אחרי תהליך הלמידה האסלאמית מדינות עדיין נשארו עם הבדלים אחת מהשניה (קיבלו עצמאות).

בעתיד נראה התפתחות דמוקרטית אסלאמית בהודו. בנגלדש עדיין חסרת תקווה, אבל הרבה יהי תלוי שם באך היא תצא מהבעיה הכלכלית. בפקיסטן, למרות מערכת הבחירות הטובה שם, המערכת הפוליטית האסלאמית עדיין חלשה. בעיראק ואפגניסטן עדיין לא ידוע, המלחמה עדיין לא קידמה שם כלום.
מלזיה ואינדונזיה – המצב יותר טוב, שתי המדינות החלו לייצר דמוק' אסלאמית פלורליסטית, אם באמצעות הממשל הזה ימשיכו באותו קו, הם יגיעו לקדמת העולם המוסלמי הדמוק'.

בקצרה – האיסלאם הדמוק' מתפתח, ויכול להיות שזאת לא הליבה הערבית שמתפתחת, אבל הדרום מזרח אסייתי כן מתקדם, ואלו יהיו חדשות טובות לכול העולם המוסלמי.