בעל זבוב / וויליאם גולדינג
הקדמה
מחבר הסיפור, גולדינג, האמין באומנות לשם אומנות. על הספר לדעתו להיות מעורב פוליטית וחברתית, ולשקף בכתיבתו את בעיות הזמן, החברה והאדם הבודד, תוך הצעת פתרון אפשרי למצבים אנושיים לעיתים נראים חסרי מוצא.
אפשר לראות בסיפור, סיפור מעבדה. קבוצת נערים בריטיים, תלמידי פנימייה, ניצולי תאונת מטוס, נמצאים באי, נאבקים על שלטון וסדר. הם הופכים את גן העדן שמצאו לגיהינום וחיים כילדי פרא. זהו משל של מבנה האנושות, אפילו נבואה של סוף העולם הדמוקרטי תוך הצגת חולשתו של עולם הדמוקרטי.
הנושא המרכזי שמציג הרומן הוא הרוע כבעל השפעה אכזרית על פנימיותו של האדם. הרוע פוגע בכל כוחות ההגיון והתרבות. הפחד הוא המניע של התגלות כוחות הרשע. הרוע טמון בחבורת הנערים הלכודים כמו שהוא טמון בחברה המודרנית. החברה של הנערים מתדרדרת לאנרכיה ואלימות. בסוף הספר יש בכל זאת תקווה לעתיד באמצעות ההבנה והידיעה שראלף הגיע אליהם, ההבדל בין טוב לרע.
בסיפור יש מוטיבים רבים אשר עוזרים למחבר, גולדינג, להעביר, את המסרים שלו לחברה המודרנית שלנו.
מוטיב הראיה ועיוורון
1) חזרזיר והמשקפיים: זגוגיות משקפיו העבות של חזרזיר מעידות על היותו קצר ראיה. הוא מעיד על עצמו כי הוא מרכיב משקפיים מאז גיל שלוש. "משקפיו" של חזרזיר מייצגות את העולם התרבותי, המסודר על כלליו והישגיו המדעיים. (באמצעות המשקפים מבעירים הנערים אש – עמ' 40). חזרזיר אמנם קצר ראיה, אך הוא "רואה" את המציאות החברתית והפוליטית ממנה נפלטו הנערים: עולם לאחר שהוטלה עליו פצצה אטומית. לכן מטיל חזרזיר ספק כי אכן ינצלו, מכיוון שאיננו יודע אם עדיין קיים עולם מעבר להם. במהלך היצירה מאבד חזרזיר את בטחונו העצמי בכל פעם שמשקפיו ניזוקות או נלקחות: הוא טוען שללא המשקפיים הוא רואה רק כתמים מטושטשים ובקושי יכול לראות את כף ידו שלו (עמ' 40), חוסר היכולת לראות את כף ידו מעיד על חוסר הבהירות בעולמו (הביטוי: "ברור כמו כף היד" מתייחס להתמצאות בעולם). למרות היות חזרזיר עוור למחצה לעולם הפיזי, ואולי דווקא בשל כך – הוא נשאר נאמן לעקרונות העולם המרוסק שפלט את הנערים – בכל פעם, כאשר הוא מטיף מוסר הוא ניזוק. תחילה, כאשר הוא נוזף בחבורה של ג'ק כל כך שהפקירו את האש הם שוברים את משקפיו (עמ' 70) והוא מתלונן "אני לא רואה כלום בלי משקפיים. ועכשיו יש לי רק עין אחת" (עמ' 71). עוורונו למחצה של חזרזיר, הוא עוורונה של התרבות המערבית המוכרת, עוורונו של הסדר, עוורונם של הצדק והחוקים. לאחר שנגנבים משקפיו של חזרזיר (עמ' 171), כאשר האנרכיה משתלטת, יושב חזרזיר נטול משקפיו "נטול מבע מאחורי הקיר הבוהק של קוצר ראיתו", הוא נאחז חסר אונים בשרידים המוכרים של הסדר החברתי – הקונכיה, על מנת לתבוע את המגיע לו. עיוורונו, יותר משהוא פיזי הוא נפשי, שכן הוא משלה עצמו שבעולם כאוטי זה, הצד הוא עדיין צדק (עמ' 174). בעוורונו מעז חזרזיר לקרוא תגר על ג'ק (עמ' 183): "מה יותר טוב – סדר, משטר והצלה, או ציד והפקרות". העונש על קראת התגר הינו נפוץ הקונכיה, הסמל לסדר החברתי, ורצח חזרזיר.
2) האור והאפלה: מיצגים את מצבה של קבוצת הילדים. עם התקיעה בקונכיה היא – מטונימיה לסדר החברתי האבוד, דרכה ניתן לראות אותות חיים – הילדים צצים מכל עבר ("מתגלים על פני החוף). קבוצתו של ג'ק, אשר מאוחר יותר מפר את הסדר החברתי עולה מתוך האובך (חוסר ראיה) לא ניתן לראות אותם בתוך "תעתועי השרב" (עמ' 17).
הם מתנודדים "באור העז" וג'ק אשר מוליך אותם "לוטש עיניו אל מה שנראה כמעט כאפילה גמורה...". הוא מתואר כמי ש"מסנוור מהשמש" (עמ' 18) – האור החשוף של האי הפראי איננו יוצר בהירות ומקל על הראיה, אלא להיפך, מטשטש אותה ומעוור את עיני הנערים, אשר לא רואים עוד את "דרכם" והולכים בעוורון אחרי יצריהם.
לאחר השריפה הראשונה, עם הצתת האש לראשונה, בוהה ג'ק אל אפלולית הסבך. רגע לפני הפיכתו לפרא, עיניו הכחולות והבהירות נראות כיוצאות מחוריהן וכמעט אחוזות טירוף (עמ' 47). הוא נתקף תאווה לבשר, ומחליף את מדי הפנימיה הצבאיים בחזות צבועה של פרא.
3) היער: מיוצג כעולם אפל שלא ניתן לראות בו דבר, עולם יצרי ומאיים. לא במקרה מתפתח רעיון ה"מפלצת"- ריאליזציה של פחדיהם, באפילת היער. הילדים מעידים כי "החיה הופיעה בחושך" (עמ' 35) והם חוזרים ואומרים כי היא תופיע בלילה. הנערים מתוארים כ"אובדים באפילה" בחיפושים אחרי המפלצת הדמיונית של פחדיהם (עמ' 122).
הג'ונגל, עולם יצרים אפל, דברים אינם נראים בו כהויתם (המטפסים נראים כספינות טרופות). מצב החרדה בו נתונים הילדים מיוצג על ידי אפילת היער. שלב זה בו אין הם יכולים "לראות", הופך אותם פגיעים ונתנוים להשפעת העולם ה"אפל" של היצרים החבויים.
"עד מהרה היתה החשכה מלאה צפורניים, מלאה בלהות ואימת הלא נודע. שחר ארוך לאין קץ כבה את הכוכבים, ולבסוף הסתנן האור, עגמומי ואפור, לתוך הסוכה" (עמ' 99).
עיוורונם של הנערים מגיע לשיאו עם ה"רצח הראשון" (עמ' 154)- הם אינם מזהים את סיימון ורואים בו מפלצת. רק לאור היום מקבל המת שם, אך רק ראלף הוא שמבחין בזאת ומכה על חטא- הוא היה עיוור מכדי לעצור אותם.
לסיכום, ניתן לומר כי הראיה והעוורון הינם אמביוולנטים, דו ערכיים, ברומן זה. העוורון מייצג את מצב האדם המאבד בנסיבות מסוימות את כל השגיו התרבותיים והחברתיים והופך להיות "פרא בער ועוור", חוזר להוויה הנחותה והיצרית ביותר שלו. עם זאת, דווקא חזרזיר ב"עוורונו" ממשיך לתפקד כקולם של הצדק והמוסר, ובעצם נוצר מצב בו העוור – רואה, ואילו הרואים – עיוורים.
דווקא האור הבוהק של האי החשוף והלא מתורבת, מטשטש את יכולתם של הילדים לראות בבהירות.
החשיכה- הלילה והיער האפל פוגעים אף הם ביכולת הראיה ומעוותים את שיקול הדעת של האדם, עד לשלב הסופי בו לא ניתן עוד להציל דבר- האש שהאירה את דרכם של המצילים, שרפה את האי כולו על עציו וחזיריו.
הפחד מהלא נודע
הפחד מפני הלא ידוע סובב סביב הפחד מהמפלצת. מצד אחד הנערים אינם מוכנים להכיר בקיומה של מפלצת ומצד שני הם מלאי חרדה. ההכרה שאין מפלצת אמיתית אלא יש רק את כוחו המשחית של הפחד, היא אחת ממשמעויות העמוקות של הספר הזה. הפחד הוא המניע המרכזי להתדרדרות!
לולא הזאטוטים, לא הייתה באה המפלצת המטפיסית לעולם, והאסון שבעצם היווצרותה "יש מאין" במוחותיהם של הילדים, הן הקטנים והן הגדולים יותר, אולי היה נמנע. המפלצת נולדה מהחשכה, מהפחדים שהיא מעוררת, מהפחדים מהלא ידוע והלא מובן. באי קטן ברור שהילדים הגדולים לא יאמינו בקיומה של מפלצת אלא שעל ראייה שפויה זו שמר רק סיימון, היות שהפחד האנושי כידוע, הוא מדבק, ובייחוד בקבוצה גדולה זו של ילדים.
הראשון שהעלה את סוגיית המפלצת היה דווקא אותו ילד בעל סימן הלידה שנהרג בשריפה. על פי דבריו, היה זה מעין נחש, שבבוקר אפשר היה לראותו בדמות הצמחים המטפסים על הדקלים שעל החוף (עמ' 35). ראלף, הלוחם לשווא בפחדים הלא הגיוניים בכוחו של השכל הישר, מעלה בדרך השלילה את נושא "השדים" (עמ' 81), וחזרזיר באופן דומה מעלה את סוגיית "הרוחות". כזכור, הועלה הנושא שוב באסיפה הלילית הראשונה, וכאשר הקיף אותם הלילה, לא היה זה רעיון טוב במיוחד להזכיר את קיומם של רוחות או שדים, ולו גם בדרך השלילה. החמיר ביותר לעשות – ג'ק – ובאופן מכוון, שכן הוא החל לחוש את הכוח והעוצמה שהוא יכול לשאוב לצורכי מנהיגותו מאותו פחד חסר גבולות מה"מפלצת".
באותה אסיפה קם זאטוט גדול יותר לדבר, ושמו פיל. הוא דיבר על המפלצת שראה גם הוא, והפעם התברר, שהוא פשוט הבחין בסיימון היוצא כמנהגו גם בלילה למקום מסתורו הפרטי. פעם ראשונה, שנוצרת זהות בין סיימון למפלצת, זהות שתעלה לו מאוחר יותר בחייו. הילדים בשלב זה אינם מבינים את סיימון לחלוטין, והזאטוט פיל מקבל אמינות, כמו גם כל נושא המפלצת, משום שהמחזה התמוה שראה – יציאתו של נער בחשכה למקום כלשהו, כפי הנראה ב"שיגעון" מוחלט – אכן התרחש במציאות. לאחר פיל מופיע פרסיבל לדבר אף הוא על המפלצת, אלא שהוא פורץ בבכי וסוחף אחריו את כל יתר הזאטוטים. בכי זה מערער לחלוטין את חברת הילדים כולה. אנו רואים, שהשפעתו קשה על פי העובדה, שביל במקרה אחר סוטר לפרסיבל, שמתחיל לבכות, משום שאינו יכול לשאת זאת, וביל אינו נמנע עם הגרועים שבילדים.
הפחד גובר, כאשר סיימון אומר, שאולי החיה קיימת באמת (וחשוב פה המינוח "חיה" ולא "מפלצת" – שכן ביטוי זה קדם לביטוי האחר). סיימון וג'ק ביחד הם שילוב "קטלני", שהזאטוטים אינם יכולים לעמוד בפניו וגם שאר הילדים (הילדים הקטנים הם, כמובן, משל להמון הדומם בחברה האנושית, יש להם זכות הצבעה, אך הם כמעט חסרי יכולת חשיבה והבנה. השולט בהם הוא זה השולט בפחדיהם). ג'ק אומר, שיצוד את המפלצת אם יפגוש בה ובכך נותן תוקף לקיומה, ואילו סיימון מדבר אליה באופן מטאפורי, שאיננו יכול להיות מובן כלל, לא רק לזאטוטים, אלא גם לכל שאר הילדים. כאשר שניים מהילדים הגדולים מדברים על קיומה של המפלצת כאפשרי, נוצרת לגיטימציה לקיומה – ואם המפלצת קיימת, הרי שכל הסדרים בעולמם הקטן, כמו גם המעצורים והעכבות החינוכיים והמוסריים, פשוט מתחילים לקרוס ולהעלם.
קיימת אירוניה מסוימת כאשר סיימון אשר לא האמין ב"מפלצת" ושהיה השפוי מבין הילדים, מדומה ל"מפלצת" ובסופו של דבר הוא נהרג כאשר הוא מנסה להסביר את הווי המפלצת. כאשר הוא מנסה להזהיר אותם מפני המפלצת הפנימית, אין הם מבינים אותו, היות שמפלצת לגביהם הנה משהו פיסי חיצוני בלבד, ולא מטאפורי ספרותי, אך בעצם ממשי אף הוא – יצר הרע. לכן כמו בחיים האמיתיים, הלא מובן מדומה ל"חריג" שבסופו נפשו נהרגת כמו שסיימון המדומה ל"מפלצת" נהרג.
גולדינג מאמין, שצריך להביט ליצר הרע שבנו בעיניים פקוחות, אך מרבית הגיבורים בספריו נפגעים, כאשר הם מנסים לעשות זאת כמו שסיימון גילה את האמת לגבי המפלצת. גולדינג למעשה, מצביע על כך שקשה לעולם ולמין האנושי שבו לקבל את האמת האמיתית והאכזרית על אודות אופיו האמיתי והשדים החבויים בו. גיבוריו של גולדינג, שזוכים ל"הארה" או "התגלות", נפגעים ואינם מצליחים להעביר את המסר שלהם. דגמים מוסריים הינם חלק בלתי נפרד מכתיבתו של גולדינג. גדולתו בכך שבמקום להפוך למטיף דוגמטי, הצליח להבליע מסר חינוכי חשוב ביותר דרך יצירות אוטונומיות העומדות בפני עצמן.
מוטיב האש
ביצירה "בעל זבוב" מופיע מוטיב האש בכמה מקומות, ולו משמעות סמלית.
נושא האש עולה לראשונה כאשר ראלף נבחר להיות מנהיג, ומציע להבעיר אש, שמסמלת כאן לראשונה את המקור להצלה ולישועה, בזכות העשן המיתמר שלה.
במהלך הסיפור, הופכת האש להיות מוקד לסכסוך בין שני המחנות. המחנה הדמוקרטי של ראלף רואה את האש כערך עליון שיש לדאוג לקיומו באופן תמידי על מנת להינצל לצאת מהאי. לעומתו, רואה המחנה של ג'ק את הציד כערך ראשון בסדר העדיפויות. לפיכך, כל מאמציהם סובבים אחר הניסיון לשימור וקיום הערך העליון כפי שכל אחד רואה אותו. אצל חבורתו של ג'ק הדבר זה בא לידי ביטויי בטיפוח הציד והציידים, ואילו אצל חבורתו של ראלף, בא הדבר לידי ביטוי בהקמת המדורה במישור ומתן החשיבות לקיום סדר המשמרות על האש.
לכל אחד מהמחנות היה יתרון משל עצמו, היכולת ליצור אש למול היכולת לצוד ולהשיג בשר. בחברה המושלמת כל צד תורם את חלקו וכך נוצרת הרמוניה. אך במציאות, בחברה "הלקויה" של ימינו, שיתוף הפעולה אינו יוצא לפועל ומתנהלים מאבקי כוח תמידיים. דוגמא לכך ניתן למצוא במאבק על האש.
המאבק מתחיל כאשר ג'ק מבטיח לראלף לראשונה לשמור על האש. מכיוון שהוא אינו רואה את חשיבות האש כמו ראלף, הוא נסחף בציד וזונח את האש, בדיוק בזמן שספינה חולפת על פני האי ואיתה חולף הסיכוי להצלה. ראלף מנסה שוב להסביר את חשיבות האש להצלתם, "עלינו לעלות אש או למות" (עמוד 74). לאחר שראלף מבין שלא ניתן לסמוך על ג'ק שידאג לקיום האש הוא מחליט להקים מדורה פרטית משלהם במישור. הסכסוך תופס תאוצה כאשר המחנה של ג'ק יוצא לגנוב את המשקפיים של חזרזיר, לגנוב את האש. בלעדי המשקפיים, חזרזיר עיוור. בלעדי האש, שלטונו של ג'ק אינו יכול להיות שלטון מוחלט. מאותו רגע שהאש נמצאת בראשותו של ג'ק, הוא מתחיל להוביל במערכה, האש מסמלת את ניצחון הכוחניות על פני התבונה וההגיון.
האש מבדילה את האדם מהחיה, מאז שהאדם הקים מדורות על מנת לבשל ולחמם. כאן משמשת האש כסימן להזעקת עזרה מאנשים אחרים, כסימן לאיתות וכ"אח בינתיים ולאמץ את ליבם עד שיירדמו" (עמוד 164), "שעליה צלו בשר ולאורה התחממו" (עמוד 202).בנוסף, האש משמשת כגורם מאחד. כל הילדים יושבים סביב המדורה ומשוחחים, כל הדיונים והאסיפות החשובות שלהם מתנהלות סביבה, "למראה הלהבות והאש המגמאת דרכה ללא מעצור, פרצו הנערים בתרועות קולניות ונרגשות". ככל שהאש בוערת יותר, הנערים בטוחים במקומם בתוך החברה האנושית - חברת בני האדם התרבותית. על האי, האש שהיתה בראשיתה מקור להצלה , משנה את ייעודה והופכת לאלמנט של הרס היוצא מכלל שליטה ומביא לחורבן גמור כאשר הוא מגיע לידים הלא נכונות של שליט אבסולוטי כגון ג'ק.
האש מסמלת את תחילת התרבות, התבונה והיצירה. לפי המיתולוגיה, פרומתאוס ההרואי, הוא זה שמעניק את האש לבני האדם ונענש קשות בעקבות כך על ידי האלים. ביצירה "בעל זבוב" מקבילו של פרומתאוס, ניצב בדמותו של חזרזיר, שהוא מייצג כביכול את הנורמות של עולם הטכנולוגיה המודרנית והמדע. אך חזרזיר, בדמותו המגוחכת, קצת הרואי וחסרת האונים, תלוי תלות מוחלטת במשקפיו, שהם פרי המצאה טכנולוגית בעצמם. לעומתו, ג'ק הוא זה המציע להדליק את האש באמצעות משקפיו של חזרזיר והוא זה שגונב אותם. כוח החייתיות והסמכותיות האלימה של ג'ק, הם אלו שבסופו של דבר סוללים את הדרך להבערת האש הראשונה ואש זו מביעה כיליון כמעט גמור, שורפת את האי, אך בנוסף לכיליון מביאה גם את ההצלה.
לסיכום, האש מצד אחד מסמלת את המקור לחיים לחום ואור. סמל לחוכמה ולתרבות. אך מצד שני היא גם מקור כיליון ופורענות. האש היא כוח , כל עוד הכוח נמצא בידיו של ראלף, הוא משתמש בו בהגינות לתועלת כולם (כאן האש נקשרת לגאולה והצלה). כשג'ק חומס את המנהיגות, הוא אינו מכיר בתקנות ובמגבלות. הוא משתמש בכוחו בשרירותיות וכדי לספק את תאוותו לשלטון. הוא אינו נרתע מעינויים ומרצח. אלא שבלהט רדיפתו את אויבו , ראלף, הוא מחריב את המקום שגם הוא עצמו חי בו. מתברר כי כוח ללא מגבלות, סופו שיביא לחורבן והרס.
ההכרח בתרבות
תרבות היא אוסף ערכים ונורמות המאפיינים קבוצת אנשים. אלו חוקים חברתיים המעצבים את החיים החברה , מציבים גבולות חברתיים ומוסכמות השומרים על שלמות החברה ומונעים אנרכיה.
הצורך בתרבות נובע מהצורך להעניק מסגרת לחיים, מסגרת שתספק הגנה, בטחון ונוחיות.
בכל חברה יש תרבות, שכן תרבות היא אחד מיסודותיה המרכזיים. השוני התרבותי בין חברה לחברה קשור לאופי התרבות עצמה, אך בעיקר למידת הקונצנזוס בקרב החברים בתרבות מסוימת לגבי כללי התרבות וההכרה בחשיבות כללים אלו.
ללא מנגנוני אכיפה ומוסדות שונים שישמרו את התרבות ויגוננו עליה עלולים המאפיינים המשותפים להיטשטש עד לכדי העלמות מוחלטת.
ילדי הפנימייה שנקלעו לאי היו ילדים תמימים שחונכו על מיטב הנורמות והערכים של החינוך האנגלי – חינוך המייצג תרבות מערבית נאורה, דמוקרטית ושוויונית, אך, העובדה שהילדים היו נתונים לרשות עצמם, ללא כל גורם סמכותי דיו שיפקח על התנהגותם ויכוון אותה גרמה לכך שמהר מאוד נשכחו הנורמות הקודמות ובמקומן כבש היצר החייתי את הנערים והפך אותם לפראי אדם+.
חזרזיר וראלף כמייצגי התרבות המערבית "השפויה" איבדו מהר מאוד מכוחם שכן תרבות דמוקרטית חזקה מצריכה חינוך לדמוקרטיה וחסרונותיה ותודעה דמוקרטית של עשרות שנים. דוגמא לכך היא קריסת הדמוקרטיה בפולין שלאחר מלחמת העולם ה-I.
כוחו של ג'ק עולה מתוך הפחד והבלבול בקרב הילדים. העובדה שלילדים לא ניתנה הזדמנות לבסס חוקים חברתיים חזקים דיים יצרה חברה חלשה. במצב כזה של חוסר ודאות מתפתח הצורך במנהיגות חזקה שתיקח את המושכות לידיים ותנהיג את החברה, מנהיגות שכזו לא מחויבת בנורמות חברתיות חזקות ומסוכנת לשימור התרבות הקודמת. לדוגמא: בגרמניה של שנות ה-30, התפתח צורך שכזה ולאחר עליית היטלר התדרדרה התרבות הגרמנית למעמקים שהאנושות לא ידעה עד אז.
לסיכום, "בהעדר תרבות יתעוררו יצריו האפלים של האדם המשחררים אותו מכל העכבות המוסריות ומן הצורך לדאוג לאחרים פרט זולתו" (י. מגן, סופר, משורר והוגה דעות בישראל ובעמים בזמן החדש).
הצייד
הצייד מוזכר כבר בפרק הראשון של הרומן אך השלב זה הצייד לא היה מאורגן אלא היה זה גור חזירים קטן שנתקע בין המטפסים ועל ג'ק היה לשחוט אותו. כשהוא שלף סכין הוא לא היה יכול לעשות זאת ויצא בתירוצים שונים. בפרק הבא כבר ג'ק מנסה להוכיח לכולם שהוא יכול לעמוד במשימה ומנסה להקים גדוד של ציידים. ראלף לעומת זה חושב שצריך להקים מדורה בראש ההר אשר תאותת לספינות שטות אשר יראו את האש ויבינו שיש אנשים על האי ולכן צריך להציל אותם. ג'ק והציידים הם האחראים על האש. בפרק הרביעי הציידים כבר עורכים צייד וצדים חזיר, אבל שוכחים מהאש אשר כבתה ולכן האנייה פספסה את הילדים.
פה נוצר הקונפליקט אצל ג'ק האם לחזור הביתה או להוכיח את עצמו כשליט שכן הצייד מסמן מעין טקס התבגרות. ג'ק הופך להיות שונה ממה שהיה שכן, ברגע שהוכיח לעצמו שהוא מסוגל לעמוד במשימה קשה ביותר לא היה לו שוב בעיה להרוג יצור חי בדם קר. ג'ק דיבר קודם לכן על ההרגשה של הצייד הפרא שטמון באדם.
הצייד הוא הסיבה לפירוק הדמוקרטיה שכן מעשה הצייד הייתה מרידה במנהיג שנתן פקודה לשמור על האש. לא סתם ג'ק הפך למנהיג אלא הוא היה זה ששחט ראשון חזיר, הוא עבר את מבחן ההתבגרות ואיבד את תמימותו על ידי כך. לפני מעשה הצייד הייתה התדרדרות ובהתנהגותו ה"בריטית" של ג'ק שכן הוא הפך לאט לאט ליותר פראי עד שיכול היה לצוד את החזיר ולהתבגר. הדם של החזיר מתואר כ"נטפים שחורים" רמז לדבר האיום שעשו. עם הזמן הצייד נעשה שגרתי והקרע בין ג'ק לראלף גדל עד שלראלף לא היה יותר קול פוליטי על האי. דבר שבאמת היה משמעותי הוא המנחה למפלצת בצורה של ראש החזיר שצדו.
כאשר ג'ק משתלט על האש הוא משתמש בה למטרותיו כלומר הכנת הבשר וכך הופך אותה למשהו הכל כך שונה ממה שהיא הייתה בתחילה ושינוי זה הוא ממש דומה לאותו שינוי שעבר ג'ק בעצמו.
אחרי פירוד המחנות ג'ק מנסה לשכנע את ראלף לעבור לצד שלו בטענה "יש לנו בשר".
כאשר באו ראלף וחזרזיר לבקש את האש והמשקפיים יצא גק מן היער עם שני ציידים ונבלת חזירה אשר הם צדו.
במותו של חזרזיר מתואר כחזיר, "גפיו של חזרזיר פירכסו מעט כגפי חזיר לאחר קטילתו". זה היה שוב שלב של מעבר וכשראו איך חזרזיר מת הם כבר יכלו לצוד את ראלף ללא שום קושי כי הם עברו את השלב הזה שראו שחזרזיר מת כמו חזיר רגיל.
ולסיכום הסיפור נגמר כאשר ראלף מצליף לברוח מהציידים לאונייה. הצייד היה דומה לשימוש בסם. בהתחלה השימוש בוא לשפ התרגשות אבל מאוחר יותר יש צורך בסם יותר ויותר חזק על מנת להרגיש את החוויה האותה עוצמה. כמו כן הצייד משמש בסיפור כחלק מרכזי מהפולחן של הפראים.
כוחה של קבוצה לעומת כוחו של היחיד
ביצירה "בעל זבוב" מאת וויליאם גולדינג מתבטאים מאפייני הכוח השונים והדרכים שבהן הוא מיושם. בין מאפיינים אלו מופיע ההבדל בין היכולת של פלוני לפעול בגפו ועל פי דעתו לבין היכולת של אלמוני לפעול בתוך קבוצה אשר גיבשה דעה מסוימת לגבי נושא מסוים ותומכת באופן פעולתו של אלמוני זה.
הקבוצה מעניקה לגיטימציה לדרכי התנהגות שונות ולעתים אפילו בלתי-שגרתיות אשר תואמות את מטרותיה. הקבוצה סוחפת את היחיד- האדם זקוק לתמיכה חברתית במעשיו ולהרגשת שייכות לקהילה אשר תהווה עבורו מעגן לדעותיו, אך, למרות זאת, לעתים ינהג בניגוד מוחלט לדעותיו שלו כדי להתקבל על דעת הקבוצה. היחיד, אשר משקיף על הנעשה מן הצד, נתון בדילמה האם להקריב את עצמאותו וזהותו למען הצטרפות לקבוצה, ובכך לשעבד עצמו למרותם של בכירי הקבוצה או שמא לשמור על חירותו המחשבתית בהיותו נפרד ומבודד מן הקבוצה ובכך בעל יכולת ליישם את רעיונותיו ודעותיו הפרטיים אשר לא מושפעים מדעות חיצוניות מנוגדות.
בספר "בעל זבוב" קיימות דוגמאות רבות להבדלי השימושים בכוח ובעוצמה. בקבוצה בהנהגתו של ג'ק, במתכונתה כפי שתוארה בסופו של הספר, קיים המאפיין של היבלעות דעת היחיד בתוך דעת הכלל, אשר במקרה זה, הנה מותווית על ידי ג'ק – המנהיג הרודני של הקבוצה. למשל, דמותם של סם ואריק, התאומים, אשר הצטרפו לקבוצתו של ג'ק לקראת סוף הספר. סם ואריק אשר תמכו בראלף ובשלטונו עד אשר נשארו רק חזרזיר,התאומים וראלף עצמו בקבוצה זו, נסחפו ועברו אל עברו השני של המתרס בגלל פחדם משלטון האימים של ג'ק. הם ידעו כי דרכם של ראלף וחזרזיר, הדרך השפויה, היא הדרך שבה הקבוצה הייתה צריכה לפעול, אך היו מוכנים לוותר על דעתם זו בגלל הלחץ והאיומים שהופעלו עליהם. למרות זאת, סם ואריק לא מוותרים לגמרי על דעותיהם על-ידי כך שהם נותנים לראלף להתחמק ממוות בטוח כאשר הם לא מסגירים אותו במהלך המרדף הגדול שמסיים את הספר.
סם ואריק, כחלק מן הקבוצה בעלת הרודן, לא יכלו להביע את דעותיהם האמיתיות, אלא רק לפעול על-פיהן בחשאי.דוגמה ליחיד אשר משקיף על הקבוצה ולפעמים פועל עמה או בניגוד אליה הנה דמותו של ראלף.
מצד אחד ראלף מבקש תמיכה בדעותיו ותשובה למצוקת הרעב שלו, אך מנגד הוא שומר על אמונתו כי הדרך היחידה להיחלצות היא פעולה הגיונית ולא יצרית – שמירה הדוקה על האש וריסון הפראות, לכן אינו מוכן להצטרף לקבוצתו של ג'ק למרות איומים רבים מצדם של אנשי קבוצה זו.
לסיכום, ניתן לראות בבניית קבוצתו של ג'ק את השפעת הכוח של הקבוצה על יחידים אשר נמצאים בקרבתה. בעמידתם של ראלף וחזרזיר מול שלטון הטרור של ג'ק מובע כוחו של הרצון לשמירה על חופש המחשבה הפרטית.
מוטיב האש והמשקפים
האש
האש במחשבה הקוסמוגנית נחשבת לאחד מיסודות הבריאה. האוויר, האש, העפר והמים, נחשבו ליסודות אלוהיים מקודשים. האש והמים נותנים חיים ונוטלים חיים. האש היא מקור חיות, חום ואור, סמל לחכמה ולתרבות אך היא גם מקור כיליון ופורענות. האש מגרשת את החושך ומאירה את עיני האדם, אך מנגד היא מכלה ללא רחמים.
במיתוס היווני מהווה האש סמל של תרבות. פרומתאוס גנב את האש מן האלים ומסרה לאדם. על כך הוא נענש. הוא נקשר בשלשלאות ברזל לסלע ענק בהרי קווקז, ובכל יום בא נשר וניקר בכבדו אשר עד הערב מחלים – וחוזר חלילה. פרומתאוס הוא מי שלימד את האדם לבנות בתים, להכיר את חילופי עונות השנה, את תורת הכוכבים וחכמת המספרים, את אמנות הכתיבה, הרפואה ועוד. מכאן, נוצר קשר בין: אש וראייה, ראייה והבנה, ראייה והגיון. אך האש היא גם מתנה שאדם קבל והוא עושה בה שימוש רע – משחית, יצרי, הרסני. אולי זאת הסיבה שפרומתאוס נענש על ידי האלים.
האש גם מסמלת את התקווה וכן מבדילה את האדם מהחיה. בסיפור בעל זבוב משמשת האש סימן שיזעיק לעזרה אנשים אחרים - איתות. ככל שהאש בוערת, הנערים בטוחים במקומם בתוך החברה האנושית - חברת בני האדם התרבותית. על האי, האש משנה את ייעודה והופכת לאלמנט של הרס היוצא משליטה ומביא לחורבן גמור.
מוטיב האש והמשקפים:
שני מוטיבים אלה קשורים ביניהם בין היתר מכיוון שהאש מוצתת באמצעות המשקפיים. מוטיב כפול זה הופך לבעל משמעות סמלית: האש מופיעה כהכרח חיוני: היא מחממת, מגרשת פחדים, מעלה עשן המהווה סיכוי יחיד להצלה ועבור ג'ק היא משמשת להנאות רגעיות כגון פולחן ובשר (הוא אינו זקוק לאש לשם הצלה). אך מצד שני האש גם הורסת: היא גורמת לשרפות – למוות.
כאשר ראלף נבחר למנהיג הוא הציע להבעיר אש כדי שעשנה יאותת לעולם על קיומם. סביב כך מתפתח עימות בין מחנהו של ראלף לבין מחנהו של ג'ק סביב השאלה מה עדיף אש או בשר. ראלף ומחנהו רואים באש תנאי הכרחי להצלה "עלינו להעלות אש או למות" (ע"מ 74) ואילו המחנה האחר רואה באש כגורם להרג או לצליית בשר אשר גם כן קשור לצייד והרג. שני המחנות תלויים תלות מוחלטת במשקפיו של חזרזיר, שהם האמצעי היחיד להצית את האש. האש מסמלת את התרבות והאור שהם תנאי לקיום האדם זאת מצד אחד ומהצד השני היא מסמלת את המוות בשל יכולתה לכלות ללא רחמים.
המשקפיים של חזרזיר הם למעשה האש ולכן כשגנבו אותם לא אמרו גנבו את המשקפיים אלא: "הם לקחו את האש שלנו" (ע"מ 161). משקפיים אלו ייצגו לא רק את האש אלא גם את עולם הטכנולוגיה ובלעדיהם לא יכל חזרזיר לראות. כמוכן, האש שמבעירים הילדים מאחדת אותם בחדווה. "למראה הלהבות והאש המגמאת דרכה ללא מעצור, פרצו הנערים בתרועות קולניות ונרגשות."
ג'ק מבטיח לראלף לשמור על האש, אלא שעד מהרה הוא נסחף בציד וזונח את האש. האש כבתה בדיוק בזמן שספינה נראית באופק. ההזדמנות הראשונה להצלה מוחמצת. ראלף מנסה להסביר שנית את חשיבות האש להצלתם ודורש שהאש תובער רק על ההר. למרבה האירוניה, ההר עתיד להיות שדה ההפקר. ראלף וחזרזיר מחליטים להבעיר אש במישור עקב פורקן האלימות של ג'ק על ההר. (המישור הוא כאמור אזור התקנות והשפיות). אש זו הביאה עוררה תקווה חדשה להצלה. לאחר היפרדות שני המחנות, יוצא ג'ק בלילה במסווה של מסכה וצבע על מנת לגנוב את משקפיו של חזרזיר, כלומר את האש. בעזרת האש שלטונו של ג'ק יהיה מוחלט. לאחר הריגת סיימון וחזרזיר עורכים ג'ק וחבורתו מצוד אחר ראלף ומעלים את האי באש. האש היצרית, המכלה היא האש שתביא את ההצלה.
בסוף הספר, האי נשרף כולו. רק אז, מתוך השריפה וההרס צומחת הישועה. זהו סוף אירוני מאד הרואה את ההצלה כאפשרות מקרית , או שאולי הפרוש הוא שרק בעקבות הרס מוחלט יכיר האדם בטוב.
אובדן התמימות
התמימות מאפיינת ילדים, טומנת בחובה הרבה רוך, נעורים, אהבה, אופטימיות. היא מהווה מעין חומה, מפני העולם הקשה והאכזר. מפרידה בין הילדות לבגרות. היא שומרת על הילד, לבל ייחשף למציאות הלא נעימה. התמימות היא מתנת האל, שנלקחת מאתנו עם השנים. ואובדנה איננה ניתנת לשינוי ומשמעותה – תם עידן.
הרומן "בעל זבוב" נכתב ע"י גולדינג בשנת 1954, כאשר שואת אירופה מאחוריו.
הספר מתאר קבוצת ילדים בריטית אשר ניצלה מהתרסקות מטוס והגיעו לאי שומם מבני אדם בכלל וממבוגרים בפרט. קבוצת ילדים זו מתחילה להתארגן כקבוצה מגובשת ומאוחדת שבוחרים מנהיג ומשתמשים בעקרונות הדמוקרטיה. אך כל עקרונות אלה נשברים כאשר היצרים החייתים של חברי הקבוצה, מתחילים להתעורר ומתחילים לחפש אחר אלטרנטיבות של השגת אוכל בציד, שמירה מפני המפלצת ועוד.
העיקרון שמנחה את רצף האירועים בסיפור הוא התדרדרות החברה של הילדים והפיכתם מהאנגלי התרבותי ל"חיה הצבועה". כלומר מן הילד התמים, המחונך והתרבותי של פנימייה בריטית בה מתרגלים היררכיה, עבודת צוות ומשמעת, לילד שיצריו החייתים משתלטים עליו, ילד פראי שמגיע למעשי רצח.
הרומן יכול להיות אוטופי ומושלם משום שיש בו יסודות פנטסטיים. המציאות יכלה להיות טובה ונעימה והילדים היו יכולים להקים חברה חדשה ואיכותית, כשלמעשה האי הוא כמו גן עדן שיש עליו את כל מבוקשם של ילדים – מים, מרחבים, עצים מלאי פירות.
אי זה בעצם משמש את גולדינג לניסוי חברתי על האדם, בכך שהוא מנסה לחקור את יצר האדם. לשם כך הוא נותן תנאים אופטימליים (אך לא אידיאליים). הוא גם משתמש בילדים, שאמורים להיות תמימים ופחות "מושחתים" על ידי החיים בחברה האנושית.
אנו רואים שגם באי שבו אין את השפעת המבוגרים ושיש את כל הצרכים הדרושים על מנת לחיות, היצר הרע של הילדים, התמימים והנאורים כביכול, מתפרץ החוצה, וככל שהם יתרחקו מהציוויליזציה, מהתרבות האירופאית, כך הם יהפכו ליותר מושחתים, וכך היצר הרע שבם יתפרץ עוד יותר ( לדוגמא : רוג'ר - בהתחלה נמנע מלפגוע בהנרי (אחד מהילדים הקטנים) בגלל המעצורים והאיסורים של החברה. ואילו לאחר שג'ק נהיה ל"מנהיג", הוא מגיע למסקנה שהחוקים והאיסורים מהעבר - מהחברה האנגלית , לא קיימים עוד באי השומם הזה , ומרגע זה ואילך לרוג'ר אין יותר מעצורים (ומוסר) , והוא הופך להיות "התליין".
עניין המוות הוא הדרגתי. בתחילה נעלם הילד, פורצת שריפה עקב רשלנות ואין עדות לכך שהוא מת. הדוגמא הטובה ביותר שמהווה את שיא אובדן התמימות ברומן היא רצח סיימון וחזרזיר. רצח סיימון היה הרצח שנעשה בשיכרון חושים. כאשר הילדים חגגו סביב המדורה ושרו את שירי הרג החזיר, נכנס סיימון למעגל והם זיהו אותו בתור המפלצת ודקרו אותו למוות. רצח חזרזיר היה גרוע אף יותר, בכך שהרצח שלו היה מכוון. רוג'ר, יד ימינו של ג'ק, הטיל סלע כבד מן הצוק שמוחץ את חזרזיר ומפצח את מוחו.
הרומן מסתיים בכמעט רצח נוסף של ראלף, ראש הקבוצה השנייה, ולמזלו דבר זה לא קורה. מהתנהגות זו ומהסיבה של אובדן התמימות אצל הילדים נוצרה האירוניה ברומן, שהיא הפיכת האי שהיה לגן עדן, לגיהינום.
המסקנה שהסופר הגיע אליו לאחר ניסוי זה, הוא שבכל אדם קיים יצר רע, אפילו ראלף שנראה בתחילה כילד אחראי והגיוני, התפתה (בכך שהשתתף בריקוד הפולחני והצטרף לזמן קצר ל"שבט"), אך הסוד הוא להתגבר על היצר הרע שבאדם. הבעיה ברומן כן נפתרה, כי ברגע ששוב חדר לעולם הילדים המבוגר - אשר מסמל את התרבות האירופאית , ג'ק ושאר הילדים באי הפכו שוב לילדים התמימים בעיני אותו קצין. הילדים השתתקו ברגע שראו את אותו מבוגר, ואף החלו להתייפח כאשר ראו את ראלף בוכה, אולי משום שהחלו להבין מה נגרם להם, למה הם הפכו, לאנשים חסרי צלם אנוש.
לבוש – עירום – מסכה
אנשים החיים בעולם דמוקרטי, אנשים בעלי ערכי מוסר הם האנשים שמקבלים על עצמם את כללי החברה. לבוש הוא כלל בסיסי בחברה מודרנית, הוא הסממן המובהק הנראה לעין המבדיל בין חברה מודרנית עם עקרונות וערכים לבין חברה פראית ללא ערכי מוסר. בספר בעל זבוב, חבורת ילדים מפנימייה יוקרתית בבריטניה נוחתים נחיתת אונס באי בודד.האי שומם ממבוגרים, המסמלים את הסדר והביטחון, ועל הילדים ללמוד להסתדר בכוחות עצמם.