ההפוגה השניה

(הבדל) ←גרסא ישנה יותר | צפה בגרסא נוכחית (הבדל) | גרסא חדשה יותר→ (הבדל)

ההפוגה השנייה

בתקופת ההפוגה הראשונה הציע הרוזן ברנדוט, שליח האו"ם, תוכנית חלוקה חדשה לפיה:

1. במקום מדינה יהודית עצמאית תהיה ישראל חברה בברית עם ירדן אליה תצורף הגדה המערבית.

2. לאחר עלייה חופשית במשך שנתיים יפקח האו"ם על העלייה

3. רוב שטח הנגב יסופח לירדן

4. ירושלים תסופח לירדן ויהודי העיר יזכו לאוטונומיה

5. נמל התעופה לוד ונמל חיפה יהיו אזורים חופשיים.


  • הליגה הערבית וממשלת ישראל דחו את התוכנית, וברנדוט ניסה להאריך את ההפוגה בחודש נוסף ללא הצלחה.

ב-19 ביולי נכנסה ההפוגה השנייה לתוקף. לא נקבע תאריך לסיום ההפוגה השנייה והיא נמשכה לסירוגין עד תום המלחמה.

הרוזן ברנדוט העלה שני נושאים שנויים במחלוקת:

1.בעיית הפליטים הערבים – ברנדוט תמך בהחזרת הפליטים לבתיהם. ממשלת ישראל התנגדה וסירבה לראות בהחזרתם פתרון לבעייתם.

2.שאלת ירושלים – ממשלת ישראל התנגדה לאי הכללתה של ירושלים בשטחה של מדינת ישראל במיוחד את ירושלים העברית המוחזקת ומנוהלת על-ידי ישראל. כמו כן דרשה ממשלת ישראל לכלול בכל הסדר עתידי את השינויים הטריטוריאליים שהתרחשו בשטח לאחר ניצחונות צה"ל.

הרוזן ברנדוט העביר את הצעותיו לידי האו"ם ב- 16 בספטמבר 1948 , למחרת נרצח בירושלים על-ידי קבוצה שקראה לעצמה "חזית המולדת" שהייתה קבוצה קיצונית של הלח"י. באו"ם הודיעו ארה"ב ובריטניה על תמיכתן בתוכניתו של ברנדוט, בה ראו מעין צוואה פוליטית.

באוקטובר 1948 החל צה"ל בביצוע שורה ש מבצעים (קרבות ההכרעה) שיצרו תנאים חדשים, שהובילו להסכמי שביתת הנשק ולביטולה למעשה של התוכנית.