אדיפוס המלך / סופוקלס

הרקע לכתיבת המחזה

המחזה נכתב בתקופת יוון העתיקה במאה החמישית לפני הספירה. היוונים בתקופה זו,חיפשו אחר הסדר והמשמעות של היקום כולו דרך המחקר והגישה המדעית. בבסיסה של התרבות היוונית עמדו התחרות והמאבק שהתפתחו מהפולחן היווני. התחרות תבעה מבני- האדם לממש את הפוטנציאל שטמון בהם, ולהגיע לשיא התפתחותם הפיזית והרוחנית.

בעקבות זאת, תקופת יוון העתיקה התאפיינה בשיאים בכל התחומים- פילוסופיה, חברה, מדע, ספרות, אומנות (פיסול, ארכיטקטורה), ספורט, פוליטיקה וכדומה.

המחזה נכתב בתקופת שלטונו של פריקלס, שליט אתונה שבימיו אתונה הגיעה לשיאה בכל תחומי החיים. המחזה דן בתכונותיו של השליט- גאווה, שחצנות, חטא הגאווה (=היבריס), על כן יש בו ביקורת פוליטית על השלטון (למרות שבתקופת פריקלס היה משטר דמוקרטי). פריקלס מת במגפה והמחזה "אדיפוס המלך" פותח במגפה ועוסק בשני סוגי שליטים- א. טיראן- שליט שלקח את השלטון בכוח הזרוע ב. בזיליאוס- מלך חוקי מכוח התורשה

הטרגדיה היוונית

- הטרגדיה היוונית מקורה בפולחן לאל דיוניסוס שהיה אל היין, השיכרון, הפריון והצמיחה. זהו אל שמת וקם לתחייה מחדש בכל שנה בתקופת האביב- הפריחה וההתחדשות. מקור השם טרגדיה הוא מטרגוס (=תיש) שהיה בן הלוויה של דיוניסוס והיא התפתחה מתוך קטעי השירה של המקהלה בזמן הפולחן והפכה בהדרגה לדיאלוג בין המקהלה לשחקנים.

- הטרגדיה "אדיפוס המלך" היא חלק מסיפורי "האליאדה והאודיסיאה" שהם חלק אינטגראלי מתוך המיתולוגיה היוונית (=מכלול סיפורים הכוללים הסברים על תופעות טבע, פעולותיהם של גיבורים על- טבעיים, מערכות יחסים בין האלים לבני- האדם וכו'). באותה התקופה, היו שלושה כותבי טרגדיות עיקריים- א. אייסכילוס- פרומיתיאוס הכבול, אגממנון ב. אורפידאס- נשות טרויה, אמידיאה ג. סופוקלס- אדיפוס המלך, אנטיגונה

- הגדרת הטרגדיה: חיקוי פעולה רצינית ושלמה, בעלת שיעור וזמן בלשון מונעמת, שכל אחד ממיניה של הלשון המונעמת משמש באופן נפרד בחלקי היצירה, חיקוי באופן דרמטי ולא באופן סיפורי, אשר דרך חמלה ופחד מבצע את הזיכוך (= קתרזיס) של ריגושים אלו. במושג חיקוי, אין הכוונה לחיקוי פעולה חיצונית בלבד, אלא בעיקר לחיקויים של תהליכים פנימיים ומהותיים בנפש האדם. זהו חיקוי של הפעולה הנעלה, חיקוי שיש בו מן המהפך- מההצלחה אל הכישלון. החיקוי מביא לגילויה של הנפש הפראית והחייתית של האדם.

- הטרגדיה היוונית מאחדת שלוש אחדויות: א. זמן- 24 שעות ב. מקום- מול ארמון המלך והמלכה ג. עלילה- סיבה ותוצאה, דרך השתלשלותם של האירועים 1. סיבוך 2. שיא- מפנה 3. התרה

- מבנה הטרגדיה היוונית: א. פרולוג- אקספוזיציה, רקע לגרעין העלילה ב. פארדוס- כניסת המקהלה ג. אפיזדיון- קטע משחק ד. סטסימון- קטע שירה חזרה שלוש פעמים ה. אקסודוס- יציאת המקהלה ו. אפילוג- סיום

יסודות הטרגדיה- פירוט בדפים א. המעשה המביש ב. הסבל ג. הידיעה- הוודאות ד. האישור מחדש

תכונות הגיבור הטראגי 1. מהירות, זריזות 2. טוהר ושלמות 3. גאווה, שחצנות= היבריס 4. חמימות מוח, התרגזות בקלות, כעס= חרון 5. עוצמה אישית- כריזמה 6. אומץ לב, אצילות 7. חתירה אל הידיעה, האמת 8. מעמד חברתי- כלכלי עליון 9. תפיסת עולם רציונאלית

מוטיבים במחזה א. עיוורון מול ראייה ב. רגל ג. נמל- ספינה (גופה של יוקסטה) ד. מחרשה- אימא אדמה (צומת של שלושה דרכים) ה. מאזניים ו. אומללות

תפקידי המקהלה במחזה א. פירוש דברי השחקנים לצופים ב. תיאור הרקע והנעשה על הבמה ג. פנייה, תחינה ותפילה לאלים ד. העצמה רגשית- פיוטית של הכאב והסבל ה. הבעת דעתו של המחזאי על הדמויות

פירושי מילים 1. קדמוס: מייסדה של העיר תבי (מקום התרחשות העלילה) 2. בלולים: מעורבים 3. אנקות: צעקות, בכי 4. ענפים: הרמז לאל אפולו (אל הרפואה) 5. פלס: האלה אתנה (אלת המגן של העיר אתונה) 6. איסמנוס: נהר בתבי 7. ארס: אל המלחמה וההרס 8. הדס: אל השאול והגהנום 9. שידפון: מחלת עלים 10. בת קול: קול האלוהים 11. פויבוס: כינוי לאל אפולו 12. לוקה: חולה 13. נכר: מקום זר 14. כליון: הרס 15. מינדה: בת הלוויה של דיוניסוס 16. בזוי האלים: כינוי לאל ארס 17. הרי ליקיה: הרים בטורקיה 18. סמלה: אישה, בת העיר תבי ואמו של האל דיוניסוס 19. שומה: צריך 20. חורץ לשון: כועס, רוגז 21. קלון: בושה 22. בער: אינו בקיא, חכם בתחום מסוים 23. פרגול: שוט 24. אדיפוס: לשם של גיבור המחזה ישנם שני פירושים- - יודע הרגל (על שם החידה שהוא פתר) - נפוח הרגל (על כך שבהיותו תינוק, הוריו קשרו לו את הרגליים בכדי שלא יברח) 25. בקיתירון: ההר שאליו הובא אדיפוס בהיותו תינוק 26. קטרוג: כתב אישום 27. קומוס: דיאלוג פיוטי בין אדיפוס המלך לבין המקהלה 28. אגון: מאבק, קונפליקט 29. מימזיס: חיקוי פעולה חיצונית 30. סביאה: שכרון 31. לוקסיאס: כינוי לאל אפולו 32. לבדקוס: אביו של ליוס 33. שדמה: שדה 34. פריפה: אחיזה 35. איסטרוס ופסיס: נהרות ליד העיר תבי

מהלך העלילה פרולוג + אפיזדיון ראשון - המחזה איננו ריאליסטי, הוא אינו מתאר את המציאות כפי שהיא, אלא כפי שראוי לה להיות. הוא מראה את האדם המושלם, האב- טיפוס של הבריאה, הנעלה והמוצלח ביותר. אדיפוס הגיע במסעותיו אל העיר תבי והציל אותה מידיה של הספינקס (=תערובת של אישה ואריה) ששלטה באכזריות על העיר. הספינקס חדה חידה לאדיפוס- מי הולך בבוקר על ארבע, בצהריים על שתיים ובערב על שלוש? אדיפוס ניחש כי זהו האדם. בבוקר הוא תינוק, בצהריים הוא מבוגר ובערב הוא זקן שנעזר בהליכתו במקל. לאחר שפתר את החידה, אדיפוס סילק את הספינקס וזכה להיות מלכה של תבי ובעלה של המלכה- יוקסטה. אדיפוס ענה על החידה דרך חשיבה מדעית, אינטלקטואלית, אך בסוף המחזה, המענה הוא רגשי- חוויתי ואמיתי.

- במהלך המחזה, מתברר שאדיפוס הוא המטמא של העיר וכי המגפה פשטה בעיר בגללו. הדרך היחידה להרחיק את הטומאה היא על ידי הסבל, ההקרבה במוות או בגלות. המגפה שפשטה בעיר פגעה בפריון של האדמה, החיות, בני האדם והיא סמל לחטא גילוי העריות של אדיפוס עם יוקסטה, אימו. אדיפוס מקלל את המטמא של העיר, הוא אינו יודע כי הוא זה שמטמא אותה. עובדה זו יוצרת אירוניה דרמטית (=פער בהבנת המצבים).

- לאחר הרצח של ליוס (אביו של אדיפוס) נותר בחיים אדם אחד בלבד. אותו אדם העיד כי שודדים רבים תקפו את ליוס. בהמשך יתברר כי מי שרצח את ליוס, היה אדיפוס בעצמו. אדיפוס אינו מודע לכך כי הוא רצח את ליוס, הוא סבור שהמניע לרצח של ליוס הוא כסף. אדיפוס רוצה לחקור ולגלות את האמת אודות הרצח של ליוס (המלך הקודם), מפני שהוא סבור שהרוצח נמצא בעיר ומטמא אותה (הוא אינו מודע כי הוא הרוצח בעצמו).

- הדיאלוג בין אדיפוס לטרסיאס (הנביא העיוור) יתפתח לקונפליקט. אדיפוס סבור שטרסיאס וקראון (אחיה של יוקסטה) קשרו נגדו קשר ורוצים לגזול ממנו את השלטון. לעומת זאת, הנביא (למרות היותו עיוור) רואה את האמת ופוחד להגיד אותה לאדיפוס בדבר הזהות האמיתית שלו כבנם של ליוס ויוקסטה.

סטסימון ראשון - המקהלה מגלה ספקות וחוסר אונים, היא אינה יודעת במי לתמוך- באדיפוס המלך או בטרסיאס, הנביא העיוור. מצד אחד, היא מעריכה את כוח נבואתו של טרסיאס ומצד שני, היא אינה יכולה למצוא שום דבר באדיפוס שהציל את העיר תבי מידיה של הספינקס.

- בשיר המקהלה נמצא למצוא רמז מטרים לסופו של אדיפוס, על כך שהוא הקורבן שימלט את רגלו האומללה (מטונימיה) מאותן הנבואות הרעות שיגיעו מדלפוי (עיר של נבואה ביוון העתיקה) על דבר הזהות האמיתית שלו.

אפיזדיון שני - במרכזו עומד העימות בין אדיפוס המלך לקראון (גיסו) על דבר התנהגותו של טרסיאס, ועל דבר חשדותיו של אדיפוס על כך ששניהם רוצים לגזול ממנו את כתר המלכות. לעומת זאת, קראון מדבר בכנות ומכל הלב ונותן לאדיפוס נימוקים הגיוניים, מדוע אין לו צורך לגזול ממנו את השלטון- א. קראון חי כמו מלך (יש לו זכויות יתר משאר תושבי תבי) ב. קראון אינו אדם שתאב שלטון ג. קראון הוא איש בעל מעמד וקשרים בעיר תבי ד. קראון אינו מעוניין בשלטון עם צרות ובעיות ה. קראון מודע לכך שלאדיפוס אין שום הוכחות נגדו בדבר רצונו לגזול את כתר המלכות ו. קראון הוא קרוב משפחה, אדם מסור וטוב - החיפושים של אדיפוס המלך אחר הרוצח של ליוס, עברו לחיפושים אחר אותו האיש שמעוניין לגזול ממנו את כתר המלכות, ישנה סטייה מהרציונל של אדיפוס המלך. אדיפוס המלך חצה את הגבול המוסרי בין תפקידו כמנהיג שאמור לתת דוגמה לאנשי העיר, לבין ההטבות האישיות שלו ורצונותיו הפרטיים. לאחר מכן, מתנהלת שיחה בין אדיפוס ליוקסטה (אשתו) והיא מנסה להרגיע אותו בדברי חיבה, רכות ואהבה. יוקסטה היא דמות מפשרת ושלווה, בעלת מחשבה רציונאלית, ריאליסטית והגיונית. היא אינה מאמינה בנבואות ובאלים אלא בגורל ובמקירות.

- בתחילת המחזה ישנה התמקדות בידיעה ו בחקירה (חיפוש אחר רוצחו של ליוס) ואילו לקראת סוף המחזה, כאשר בטחונו האישי של אדיפוס המלך מתערער, הוא רואה את עצמו כנתון בידי הגורל ו המקריות (חיפוש אחר הזהות העצמית).

סטסימון שני חלק ראשון המקהלה מצהירה על עצמה שהיא רואה את ההתנהגות האנושית על פי החוקים- חוקי טבע ומוסר, היא שואפת להתנהגות על פי חוקי האלוהים משום שחוקים אלו הם נצחיים.

חלק שני ישנו עיסוק בחטא ההיבריס= גאווה ובהתנהגותו של הטיראן. ישנו תיאור של נפילתו של הגיבור הטראגי- א. חטא ההיבריס ב. מפנה גורלי ג. מדרון הגורל= התדרדרות אל התהום ד. סיום טראגי (בדרך כלל מוות)

חלק שלישי עוסק בכך שלחברה שיש בה אלימות וזדון, אין שום תקווה או עתיד. ישנו ניסיון לחפש אחר הדרך המוסרית, הצודקת והנכונה- דרכם של האלים. המקהלה מביעה ביקורת על דבריה של יוקסטה, על כך שהיא אינה מאמינה בנבואות ובאלים. המקהלה חוששת לעתיד גורלה של המלכה.

חלק רביעי המקהלה טוענת שאין טעם בפולחן, אם אין אמונה שלמה ומלאה באלים. היא מתפללת לאל זאוס בתקווה שהוא ידגים את יכולתו כאל וישיב את האמונה ללבם של האנשים.

אפיזדיון שלישי בחלק זה חלה נקודת המפנה הגורלית בחייו של אדיפוס המלך. הוא מגלה את הזהות האמיתית שלו בעזרת השליח (דמות של זר) שמספר לו מי הם הוריו האמיתיים, דבר הגורם לו לתחושת בלבול ומעצים את חטא ההיבריס שלו. הוא אינו מוכן לקבל את האמת וממשיך לדבוק במחשבה הרציונאלית וההגיונית. לעומת זאת, יוקסטה מנסה למנוע את המשך החקירה של אדיפוס כי היא מודעת לאמת הנוראית.

סטסימון שלישי המקהלה נגררת אחר חטא ההיבריס של אדיפוס המלך- היא מהללת ומשבחת אותו למרות הכול. אדיפוס רואה את עצמו כיליד אחת הנימפות או אחד אלי- הטבע, הוא אינו מייחס חשיבות להתנהגותה הפראית של יוקסטה שיודעת את האמת הנוראית וממשיך לחתור אחר האמת. לאחר חלק זה, תבוא ההתדרדרות של אדיפוס אל התהום שבסופה מצפה לו סיום טראגי.

אפיזדיון רביעי - ליוס ויוקסטה קיבלו נבואה מדלפוי שהבן שייוולד להם יהרוג את ליוס ויתחתן עם יוקסטה. ליוס מיהר לקרוא לרועה שיקשור את בנו התינוק ויוביל אותו למות באחד ההרים באזור. ליוס לא רצה להרוג את הילד במו ידיו כי הדבר היה מביא לטומאה בעיר תבי. הרועה פגש בהר, רועה נוסף שאימץ את אדיפוס והביא אותו אל הוריו המאמצים שגידלו אותו עד בגרותו.

- בחלק זה, אדיפוס המלך נפגש עם הרועה שהוביל אותו אל ההר בעוד רגליו קשורות, על פי מצוות ליוס- אביו. הרועה מסרב להגיד לאדיפוס את האמת אודות הגורל האמיתי שלו.

סטסימון רביעי חלק זה עוסק בניגוד בין הסברה של אדיפוס לבין אמת. האושר שאדיפוס חיפש אותו הוא סברה, מראית עין בלבד, שברירי וזמני. המקהלה רואה בגורלו של אדיפוס המלך, גורל של אדם שנידון לסבול ולהתייסר במשך כל חייו. הוא מהווה דוגמה לגורלה של האנושות כולה משום שהוא מבטא את התאוות ואת היצרים העמוקים ביותר שטבועים בנפשו של כל אדם. ישנו ניגוד בין מצבו של אדיפוס המלך בעבר שעמד כמגדל חזק אל מול המוות, לעומת מצבו האומלל של אדיפוס המלך בהווה שמצפה לו סיום טראגי ואכזרי. המקהלה שרה שיר קינה על אדיפוס המלך, והיא מצטערת על כך שהיא פגשה אותו בכלל.

אפיזדיון חמישי - דמויות השליח והרועה הן דמויות של אנשים זרים מבחוץ שגורמות למהפך בעלילה. בחלק זה, יוקסטה מתאבדת בתלייה ואדיפוס המלך מנקר את עיניו עם סיכות בגדיה של יוקסטה. כל הזוועות הנוראיות הללו אינן מוצגות על הבמה, אלא מסופרות על ידי השליח.

- אדיפוס המלך פתר את חידת הספינקס באופן אישי- הוא נהיה עיוור שזקוק למקל (הליכה על שלוש רגליים בערב). מהלך חייו של אדיפוס המלך זהו ביטוי לגורל ואופי כאחד- מצד אחד, גורלו של אדיפוס המלך נקבע מראש, ומצד שני, האופי והמוסר הפנימי שלו הם אלה שמשפיעים על מהלך העניינים.

- על ידי ניקור העיניים, אדיפוס המלך הופך להיות טרסיאס וזוכה בחוכמה נבואית ובאיכויות של נביא קדוש הנישא מעם. ניקור העיניים מסמל גם סירוס- סמל לחטא גילוי העריות של אדיפוס ושל יוקסטה.

אפילוג - אדיפוס מטיל את האשמה על כל מה שארע לו על האל אפולו ועל אופיו. הוא מבין את דבריו של טרסיאס שנאמרו לו בעת המאבק ביניהם- "מה הטעם יש בעיניים, אם בראייה אין שום עונג?" למראה עיניים יש טעם רק כאשר האדם נהנה ממה שהוא רואה.

- המחזה עוסק בהתמודדות של האדם עם היצרים, המאוויים והרצונות החייתים הקיימים בתוכו. אדיפוס מתגלה כאמיץ ועקשן, כאשר הוא מבקש מקראון שייקח אותו מן העיר בכדי שהוא יתמודד עם גורלו בחיק הטבע (= קרבה לאלים). לעומת זאת, קראון מעדיף להשאיר את אדיפוס בתוך בית מבודד בכדי להרחיק את הטומאה שלו מן הארמון= משפחה ומן הטבע= אלים. קראון תפס את מקום השלטון במקום אדיפוס והוא מדבר מנקודת מבט עליונה בנימה של כעס ועוינות.

- אדיפוס מחבק את בנותיו ומבקש מקראון שישמור עליהן בכדי שלא יהיו קבצניות, הוא בוחר להסתלק מן העיר ולעמוד באצילות נפש עם קבלת הגורל האכזר שלו. אדיפוס מוותר על חטא ההיבריס ועל האגוצנטריות שאפיינו אותו בכדי לזכות בהארה פנימית ובכוחה של הנבואה לראות לעומק את נפשו של האדם.