אריה(לובה) אליאב
אריה (לובה) אליאב
לובה אליאב, בן להורים יוסף אליעזר ומטילדה ליפשיץ, איתם עבר לגור בתל-אביב בגיל שלוש. התבגר בעיר, בצל של המנדט ומלחמת היישוב בשלטון בריטי, בחרות נועזת בשליחות המדינה- שבדרך ועל סיפון אוניות מעפילים, ותבונה של עשייה, חינוך, בנייה ושותפות בחיים הפוליטיים. בבית זה שהתגורר בו בשישים השנים הראשונות של חייו, נשא לאישה את טניה, חברה שעמדה לצידו לאורך החיים, ונולדו שלושת ילדיו: צביקה, עופרה ואייל.
אל המדינה לובה מחובר בחבל התבור, כל הדברים שעושה, כל דרך חייו, קשורים בדרך אחת או אחרת לתולדות המדינה:
- בנעוריו היה פעיל ב"הגנה"
- התנדב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
- פיקד על ספינות מעפילים
- במלחמת השחרור שירת בחיל הים
- שימש כעוזר ללוי אשכול בנושא התיישבות בנגב
- טיפל בבעיית יהודי ברית המועצות בתקופת "מסך הברזל"
- נבחר לכנסת לראשונה ב-1965, שימש כסגן שר המשכר והתעשייה וסגן שר הקליטה
- ב-1969 מונה למזכיר מפלגת העבודה ממנה פרש 5 שנים לאחר מכן וחזר אליה ב-1984 שוב כחבר כנסת
בנוסף לכל אלה, הקדיש את חייו, לובה אליאב, למשימות חינוכיות ביישובים מרוחקים ולעיירות הפיתוח. בשדרות ובקרית שמונה תפקד כמורה. כמו כן, שימש גם כמורה במסגרת תהיל"ה, חינוך למבוגרים חסרי השכלה. סייע לחיילים משוחררים ועולים חדשים לארץ. בשנת 1987, עמד אליאב בראש צוות הקמה של בית ספר להכרת הנגב, כפר החינוך בניצנה.
לכפר חינוך זה ישנם כמה מטרות:
1. לחיות ולפתח את היישוב הקטן שבגבול ישראל- מצרים.
2. לקרב נוער לנושא הנגב: הסביבה, היסטוריה, נטיעות וכו'.
3. טיפוח של נוער עולה.
היישוב ניצנה
מיקום גיאוגרפי ומבנה פיסי:
ניצנה נמצאת במחוז דרום, בנפת באר שבע, באזור הר הנגב הצפוני. שטח הנגב הוא כ-12,000 קמ"ר, הוא מקיף כמעט מחצית מארץ ישראל המערבית. במפה הנגב נראה כמו משולש מאורך עם בסיסו בצפון וקודקודו הנוגע במפרץ אילת שבדרום. הנגב מחולק לכמה חלקים, ניצנה נמצאת באגן באר שבע ורמת הנגב. האגן נכנס כטריז בין הר הנגב מדרום והרי יהודה מצפון. הוא נוצר כקער גיאולוגי, וכך הים חדר אל רוב האגן והותיר בו סלעי משקע.
אקלים באזור:
הנגב הוא צחיח. ככל שגדל המרחק בינו לבין הים, תנאי האקלים נעשים קיצוניים יותר, כמויות הגשם והלחות מופחתות, וההבדלים בטמפרטורות היום והלילה יותר גדולים. עונת הגשמים בנגב היא בין החודשים נובמבר לאפריל, כמו בכל הארץ. הטמפרטורות באזור לא שונות בהרבה מהטמפרטורות באזור החוף המרכזי, ולפעמים אפילו נוחות יותר. כמויות הגשם שונות משנה לשנה וגם החלוקה של הגשמים בתוך העונה משתנה.
צמחיה:
הרכב הצומח בנגב נקבע על פי פעולתם המשולבת של גורמי הקלים, הקרקע, תכונות הצמחים והשפעתם ההדדית זה על זה, בנוסף גם השפעת האדם ובעלי החיים. בכמה סוגי קרקעות במדבר מצוי מלח, ומלח זה מגביל את התפתחותם של צמחים רבים. באזורים בהם הבדווים חיים נשמד הצומח הטבעי או נתון לרעייה ולכריתה. במרבית שטחו של הנגב אוכלוסיית האדם דלילה והשפעתה מועטת. כמה דוגמאות לצמחים שניתן למצוא באזור ניצנה: לענת המדבר, אשליל שעיר, יפרוק תלת- כנפי, כתלה חריפה ועוד. רוב התושבים בנגב מתפרנסים מחקלאות. באזור הערבה הצפונית בנגב, נוטים לגדל גידולי ירקות ופרחים בבתי גידול ובחממות.
בעלי – חיים:
המדבר הוא לא אחיד בנופיו וגם בבעלי – החיים שבו. לכל חיה יש את המקום מחייה המועדף, אך לעיתים היא גם חורגת מתחומיה. דוגמאות לחיות שאפשר למצוא באזור: חרדון המדבר, הצחיחנית ועפרון גמדי, גרביל החולות, מדברית הפסים ועוד הרבה.
היסטוריה של היישוב:
השם ניצנה לא מוזכר באופן מפורש במקורות, אך הייתה ידועה בשמה הערבי, עוג'א אל-חפיר. בעבר התגלו 40 פפירוסים בחפירות הארכיאולוגיות בניצנה מהמאה החמישית והשישית לפנה"ס, ושם נזכר השם "נצחנה", כמקום שגידלו בו פלפלים. יתכן שמקור השם הוא מהתקופה הטורקית, שאז הורה מפקד הצבא הטורקי למנהל מקוה ישראל לשתול שיחי פלפל והם צמחו יפה. בדרום – מערב לניצנה קיימים שרידי כנסיות ומנזרים עם ריצפות פסיפס ושברים ארכיטקטוניים, יסודות עיר ובארות במישור. היישוב התקיים החל מהתקופה ההלניסטית כיישוב נבטי, ועד לתקופה הערבית הקודמת. לראשונה גילה את האתר חוקר ב-1807 וקרא לו בטעות עבדת. האתר נפגע קשות בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, בגלל פעולות בנייה של הטורקים. בתקופת שלטון הבריטים, שרידי היישוב נפגעו שוב. במלחמת השחרור ניצנה נכבשה על ידי צה"ל. לפי הסכם שביתת – נשק מדינת ישראל – מצרים, נכללה בתחום "אזור מפורז" ובה התקיימו ישיבות ועדת שביתת – נשק.
ניצנה של היום:
כיום בניצנה שוהים מחזורים קבועים, חניכי פנימיות, חברות נוער וכפרי נוער. הם עוסקים בגידולי חקלאות, חידוש ושיקום החווה הנבטית מדרום לניצנה, כדוגמא לשיטות העבודה שהיו נהוגות בתקופה הנבטית. הלימודים מבוססים על פי מחקר ועבודות של מוסדות החינוך שבנגב.