מלכים א' - פרק י"ב

• רמה:כיתות י' - י"ב.

פסוקים 1 -14, 16 - פילוג הממלכה

ההבדל העקרוני בין הפיסקה הזו לבין תיאור העונש בפקר י"א הוא בסיבה הקשורה לעונש. בפרק י"א הענוש מתואר שיקרה מסיבה תיאולוגית ואילו בפרק זה מסיבה חברתית-אנושית.

לשם מה מתכנס כל ישראל למפגש עם רחבעם בשכם? ראה גם שמואל ב' ה' 1 - 3. שתי ההתכנסויות נועדו לכריתת ברית שבה שבטי ישראל מסכימים לשלטון מלך מיהודה. בשמואל ב' שבטי ישראל באים מיוזמתם לחברון, בה דוד מלך, לאחר המלחמה בתומכי שאול כדי לכרות איתו ברית שבה הם מקבלים את מרות המלך היהודאי. מצב זה היה בימי דוד ושלמה. ועכשיו ההתכנסות בשכם נועדה לחידוש הברית עם רחבעם שבה סרים שבטי ישראל למרותו של מלך יהודאי. יש חוקרים הטוענים שחל כרסום מבחינת שבטי ישראל בלגיטימיות של רחבעם כמלך ובשלטון בית דוד בכלל. הראיות לכרסום בלגיטימיות של רחבעם:

1. רחבעם נאלץ לעזור את ירושלים, בירתו, ולהגיע לשכם, בירת חטיבת הצפון, כדי שזיקני ישראל המתאספים שם ימליכו אותו כמלך עליהם. דבר זה מעיד על ניסיונם למרוד במעמדה של ירושלים. רחבעם בהסכמתו לבוא מראה חולשה.
2. בפני רחבעם מוצג תנאי: הקל מעומס והעול שאביך הטיל או שלא נקבל אותך כמלך עלינו.
3. ירובעם המורד ששהה במצרים כל עוד שלמה היה חי חוזר אחרי ששלמה מת ורחבעם עלה לשלטון וחטיבת ישראל קראה לו לשוב. ירובעם פחד משלמה אך הוא אינו פוחד מרחבעם.

שתי ההתכנסויות הן לאותה מטרה אך התכנסות בשכם, כפי שהראיות מראות, יש בה פוטנציאל לפירוד והתפרקות הממלכה. שלטונו של רחבעם, לפי חוקירם מסויימים, אינו יציב. חוקים אחרים טוענים שאפשר לפרש את הטקסט בצורה אחרת לגמרי. הם טוענים שבואו של רחבעם הוא מחווה לישראל לא היכנעות. הם מבקשים ממנו בקשה מינורית, להקל לא לבטל, ולא מציבים לו אולטימטום. אין בדבריהם התנגדות עקרונית לרחבעם אלא התנגדות למיסים ולעול. לפי שתי הסברות המצב הפיך, חטבית ישראל לא נקטה בשום אמצעים פרובוקטיביים עדיין. רחבעם פונה אל מנהיגי חטיבת ישראל ומבקש מהם זמן לחשוב על בקשתם ושיחזרו אליו בעוד שלושה ימים. חטיבת ישראל מצייתת לגמרי לרחבעם ולא עושה שום דבר בשלושה ימים אלו. במהלך שלושת הימים האלו רחבעם מתייעץ עם שני גופים בקשר לבקשה. הגוף הראשון מוגדר על ידי המחבר כיועציו של המלך שלמה. הגוף השני הוא בני גילו של רחבעם, יועצים מהדור החדש.

עצת הזקנים - פסוק 7: העצה קצרה ומעדיה על חוכמתם של אותם זקנים. אם היום רחבעם יעשה וויתורים בראשית שלטונו ויעשה מחווה לעם ויענה לבקשתם תיהיה עבד לעם הזה אז הם יהיו עבדים נאמנים, נתונים לשלטונך לכל אורך תקופת שלטונו.

לפי עצת הילדים אם העם ביקש להקל את העול זהו איום למרד, הם מנסים לבחון את כוחו של רחבעם. הילדים שגדלו בארמון, קלטו גם הם את רוח הדברים. עצת הילדים היא מאוד ארוכה ומסוגננת ביחס לעצת הזקנים. הילדים יעצו לרחבעם לא רק להמשיך במדיניות אביו אלא לחמירה. לא רק לאכוף באמצעים נוקשים כמו אביו את המיסים אלא באמצעים קשים יותר. הילדים אומרים לרחבעם להעביר מסר לעם שהם צריכים לפחד ממנו יותר מאשר מאביו. הם משתמשים במטאפורה "קטני עבה ממתני אבי". המטאפורה נועדה כדי להבהיר לעם שאל להם לפקפק בכוחו של רחבעם ולנסות אותו כי הם פחדו משלמה ואצבעו הקטנה של רחבעם יותר חזקה ממותניו. הלשון של העצה בוטה ומסוגננת נועדהלהרחיק את העם מרחבעם, העם הוא אספסוף. הילדים שגדלו בארמון קלטו את הכוח ואת הנהתנות של חיי הארמון והשלטון. הזקנים מבססים את ראייתם לטווח הרחוק בעוד שהילדים מסתכלים רק על הזמן הקרוב.

רחבעם בחר בעצת הילדים כי מבחינתו הזקנים אינם רלוונטים לחלוטין. הוא פונה להם רק בכלל שכך נהוג הוא פונה להם בצורה מאוד כללית. לעומתם הילדים אשר גדלו איתו מאוד רלוונטים וחושבים כמוהו. עצת הילדים היתה מראש ידועה ומקובלת עליו. הכינויים של היועצים מעידים על עמדת המחבר. "הזקנים" תמיד הייתה חבורה של יועצים מוכרים. "הילדים" - בשום מקום אחר לא מוזכרת קבוצת יועצים כמו זו. הזקנים הם בעלי ניסיון והם קלטו את חוכמת שלמה. הילדים אינם בעלי ניסיון, הם אמנם גם שהו בארמון אך הם רק קלטו את משחקי המילים, המותרות ומרחק הגדול בין העם למלך. רחבעם מוצג כחסר שיקול דעת והרבה פחות חכם מאביו.

פסוק 15

בסוקים 1- 14 מוצגת סיבה אחת לבחירתו של רחבעם בעצת הילדים, סיבה אנושית. "ולא שומע המלך אל העם" - המלך, רחבעם, לא נענה לבקשת העם. |כי הייתה סבה מעם ה'" - "סיבה| באה מהשורש סב"ב ולא בפירושה כיום. כלומר ה' סובב את פני הדברים. "למען הקים את דברו אשר דיבר ה' ביד אחריה השיולוני אל ירובעם בן נבט". הוא סובב את פני הדברים כדי לקיים את דבריו לאחיה. בפסוקים 1 - 14 מוצג נימוק אנושי, ריאלי להחלטתו של רחבעם. בפסוק 15 לעומת זה מוצגת סיבה דתית, תיאולוגית. פסוק 15 נועד להבהיר לקורא שכל הרצונות וכל האינטרסים של בני האדם תואמים במדוייק לתוכניתו של האל ששולט באירועים. בסיפור זה קיימת סיבתיות כפולה.