אבימלך

גרסה מ־13:53, 4 ביולי 2006 מאת גיא (שיחה | תרומות)
(הבדל) ←גרסא ישנה יותר | צפה בגרסא נוכחית (הבדל) | גרסא חדשה יותר→ (הבדל)
  • רמה:כיתה ח'.

ספר שופטים - אבימלך


תעודת זהות לשופט:

שם האב: גדעון - ירבעל בן יואש

שם השופט: אבימלך

שבט: מנשה

עם אויב: לא מוזכר



רקע:

לאחר מות גדעון חזרו בני ישראל לעבודת אלילים ושכחו כל מה שעשו בשבילם ה' וגדעון ("...ולא זכרו בני ישראל את ה' המציל אותם מיד כל אויביהם מסביב... ולא עשו חסד עם בית ירבעל גדעון ככל הטובה אשר עשה עם בני ישראל." - ח' 34,35)

זהותו של השופט:

אבימלך בן השופט גדעון / ירבעל לא היה שופט כמו יתר השופטים האחרים הנזכרים בספר שופטים. כל השופטים מתוארים כמושיעים או שופטים והוא מתואר כאדם שניסה ולא הצליח להיות המלך הראשון על בני ישראל. גדעון מת בשיבה טובה והשאיר אחריו 70 בנים מנשים רבות. אבימלך היה בנו מפילגשו הנוכריה שהתגוררה בשכם. אבימלך הרגיש כנראה במעמד נחות בגלל מוצאה של אמו וזה יכול להסביר את התנהגותו ורצונו לשלוט. זמן קצר לאחר שגדעון מת, אבימלך הציע את עצמו לאנשי שכם (מכיוון שאמו באה משם) וביקש מהם להכיר בו כיורש הבלעדי של גדעון ולמלוך עליהם ושכנע אותם בנימוקים שונים. אנשי שכם הסכימו לכך כי "אחינו הוא" ומכיוון שהוא בן גדעון. מכיוון שחשש מהתנגדותם של יתר אחיו, אבימלך שכר אנשים ריקים ופוחזים והוא ואנשיו הלכו ורצחו את כל אחיו פרט ליותם (הצעיר מכולם) שהצליח להימלט מן הרצח כי נחבא מהם.


האויב:

לא מוזכר עם אויב לבני ישראל בתקופת אבימלך.


דרך פעולתו של השופט:

אבימלך פעל בדרכי עורמה, מרמה, תכסיסים, אלימות ושקר. מטרתו העיקרית הייתה למלוך ולשלוט תוך דיכוי כל התנגדות אפשרית ע"י רצח אכזרי וטרור. אבימלך נעזר בקרובי משפחה (אחי אמו) כדי לשכנע את אנשי שכם שהם צריכים להכיר בו כיורש הבלעדי של גדעון וכך הוא הצליח לגרום להם להסכים שהוא ימלוך עליהם: ראשית הוא פנה להגיון ואמר שעדיף להם מושל יחיד מאשר 70 איש "כל בני ירבעל" ושנית הוא פנה לרגש:"...וזכרתם כי עצמכם ובשרכם אני".

אבימלך שכר אנשים ריקים ופוחזים כדי לרצוח את 70 אחיו ולהפוך אותו ליורש היחיד של גדעון, אך יותם (הקטן שבין האחים) נחבא מפניהם. יותם הוכיח את בעלי שכם על העוול שעשו עם גדעון ובניו (משל האטד ט ' 8-16) וקלל אותם שפעולתו של אבימלך תסתיים כך: "...תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם...ותצא אש מבעלי שכם ומבית מלוא ותאכל את אבימלך".

אבימלך שלט 3 שנים אך אין תיאור של המאורעות בתקופת שלטונו. מסופר רק שבעלי שכם בגדו באבימלך כנראה כי הבינו מי הוא ולמה הוא גרם (לפי הכתוב: "וישלח אלוהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם...").

בעלי שכם בהנהגתו של געל בן עבד שהיה כנראה מאצילי שכם, מרדו באבימלך. אבימלך דכא מרד זה במהירות בעזרתו של זבל שר העיר שכם, ע"י מלחמה מן המארב. הקרבות תוכננו היטב: הוא חלק את צבאו לראשים שתקפו מכוונים שונים. אבימלך היה מצביא מתוחכם ואכזר ודמות מופת לחייליו. הוא חסל את המורדים, הרס את העיר שכם וזרע על החרבות מלח כדי שלא יתיישבו בה עוד. בהמשך הוא השמיד את כל בני שכם שנמלטו למגדל שכם ( צריח מקדש בעל ברית) ע"י הצתת המגדל בו נשרפו אלף אנשים. כך התגשמה קללתו של יותם.

אבימלך רצה להמשיך את ההרג באותו אופן גם בתבץ הסמוכה שתושביה נמלטו והסתגרו במגדל המבצר שבה ("מגדל עוז"). אך שם הצליחה אחת הנשים לזרוק עליו אבן ריחיים ולרוצץ את גולגלתו. ברגעיו האחרונים אבימלך רצה לשמור על גאוותו וכבודו כמצביא ובקש מנושא כליו למהר ולהרוג אותו בחרבו כדי שלא יאמרו כי"...אשה הרגתהו"

ייחודיותו של השופט:

ייחודיותו של אבימלך היא שהוא לא נבחר ולא נשלח ע"י ה' בניגוד למינויו של גדעון ושל שאר השופטים שמוזכר שהם נבחרו ע"י ה' ופעלו ברוח ה'. אין בהמלכתו שליחות מטעם ה' אלא היא תוצאה של יצרים אנושיים ובאה לספק רצונות אישיים ולא את טובת העם. לכן במקומות רבים מוזכר שה' לא היה לצדו של אבימלך בניגוד לשופטים אחרים. ייחודיותו היא גם בכך שהוא לא הביא ישועה לבני ישראל מפני אויביהם. הוא היה בעצמו הגורם לסכסוכים, רצח ומלחמות.


תוצאת המערכה:

אין במקרה זה מערכה של בני ישראל ואויביהם אלא של אבימלך ובני שכם והערים השכנות שמרדו בו. התוצאה: אבימלך נהרג ושלטונו האכזר הסתיים. וכל "איש ישראל" חזרו למקומם.


הסברי הפסוקים פרק ח' פסוקים 30-35 ו - פרק ט' פסוקים 1-57

ס' שופטים פרק ח' פסוקים 30-35

30-31: כאן כתוב שלגדעון היו הרבה נשים ושבעים ילדים. פילגשו אשר בשכם ילדה לו בן והוא קרא לו – אבימלך. הפילגש הייתה גרה בבית אביה בשכם, זה היה סוג מיוחד של נישואים שהיה נהוג בימי קדם, האישה ממשיכה לגור בבית אביה והילדים מיוחסים גם על משפחת אמם. ז"א שהפילגש לא גרה עם משפחת גדעון.

32-35: גדעון מת בשיבה טובה וכאשר הוא מת בני ישראל חזרו לעבוד אלילים ולא זכרו את כל מה שעשו בשבילם ה' וגדעון.

ס' שופטים פרק ט' פסוקים 1-57

1-3: אבימלך הלך אל בית אחי אמו שבשכם ואמר לכל בית אבי אמו: אזרחי שכם העשירים, בעלי הקרקעות, בעלי הדעה, מה יותר טוב לכם? האם טוב לכם שימשלו בכם 70 איש שיהיו טרודים תמיד במריבה ותחרות ולא יעשו לטובתכם כלום? או אם ימשול בכם איש אחד, כמובן תבחרו באיש מבית ירבעל. ואז הוא אומר להם: תזכרו אני בשרכם ועצמכם, בן משפחה. אחי אמו של אבימלך דיברו על העניין עם כל בעליי שכם והחליטו בסוף, ליבם נטה לכוון אבימלך, להסכים כי אחיהם הוא.

4-6: אנשי שכם נתנו לאבימלך 70 שקל כסף מכספי הציבור המופקדים במקדש אלילים כמו שהיה נהוג בתקופה, בהם שכר אבימלך אנשים חסרי ייחוס ושאינם חוששים להרוג. הם הלכו אל בית גדעון שבעפרה ורצחו את כל אחיו של אבימלך באכזריות על אבן אחת. כנראה שבני גדעון לא שערו מה מזימתו של אבימלך, כי אביהם התנגד למלוך וכך גם צווה לבניו. רק יותם , הקטן שבאחים הצליח להסתתר ולברוח מהם. ויאספו כל בני שכם וכל בני מילוא, מילוא היא עיר בצורה סמוכה לשכם שמיקומה אינו ידוע כיום, והמליכו את אבימלך למלך ליד עץ מיוחד ששמו היה אלון מצב.

7: אמרו ליותם כנראה על המלכת אחיו והוא עמד בראש הר גרזים הסמוך לשכם (אך מספיק רחוק כדי שלא יתפסו אותו) וצעק את המשל.

8: רצו העצים להמליך עליהם מלך ושאלו מספר עצים אם הם מסכימים לכהן בתפקיד הזה. הם התחילו מהזית שענה להם:

9: נראה לכם שאפסיק לספק שמן אשר בו יכבדו אלוהים (שמן מנחה) ואנשים (שמן למאכל ולמשיחת מלכים וכהנים גדולים) ובמקום זאת למשול בשאר העצים?

10-11: הפעם העצים פנו לתאנה ובקשו שתמלוך עליהם. סרבה התאנה: האם יתכן שאפסיק לתת את יבול פירותי המתוקים ואלך למלוך על שאר העצים?

12-13: עכשיו פנו העצים אל הגפן שתמלוך עליהם. סרבה להם הגפן: האם יתכן שאפסיק לספק ענבים ויינות שמשמחים אנשים ואת ה' ואלך למלוך על העצים.

14-15: בפעם הזאת לאחר שהעצים לא מצאו מלך בין העצים הנכבדים והמועילים הם פנו אל האטד, שהוא שיח קוצני וחסר תועלת, בבקשה שהוא ימלוך עליהם. הוא ענה: אם אתם, האילנות הגדולים באמת רוצים שאני אמלוך עליכם בואו ותנמיכו קומה ותצטופפו מתחת לצל שלי, השפלה, ואם יתברר אחרי המעשה שאתם לא יכולים להיות בצל שלי, אני מסוגל לשרוף אתכם. ועכשיו יותם מסביר את המשל ואת הגיבורים שלו:

16-18: הוא אומר באירוניה: ועכשיו אם עשיתם את המעשה הנכון, ותמליכו את אבימלך ואם מעשה טוב עשיתם עם ירבעל ואם כגמול מעשיו הראויים לו, שנלחם בשבילכם וסיכן את חייו שהציל אתכם מהמדיינים. ואתם הרגתם את בניו של גדעון ותמליכו את בן שפחתו כי על פי תנאי הנישואים של אמו הוא אחיכם.

19-22: יותם ממשיך ואומר, היום הזה חלקכם שמחים באבימלך והוא שמח בכם אבל אם באמת אתם עושים את הנכון לירבעל ולביתו אל תהיו שמחים ואל תקבלו את מרותו, המחלוקת, השנאה, המלחמה. ואז הוא מקלל ואומר שאם אנשי שכם לא עשו את המעשה הנכון תצא אש מאבימלך ותאכל את אנשי שכם וההיפך. ואז יותם ברח לבארה וישב שם והתחבא מפני אבימלך. אבימלך מלך על ישראל 3 שנים.

23-25: ה' שלח רוח רעה של חשדנות ורגשות רעים בין אבימלך ובין אנשי שכם והם בגדו בו. בהתייחסות ל-ישימו לו מארבים, בימי קדם היה נהוג שהמלך גובה מס מכל מי שהיה עובר בשטח ממלכתו וזה היה מבטיח למשלם מעבר בשלום. אנשי שכם שמו מארבים ושדדו על מי שעבר - מה שגרם לאבימלך להראות רע, כאילו אין לו השפעה. ובגלל ששכם היא צומת דרכים חשובה בארץ הרבה אנשים עברו דרכה וזה גזל מקור הכנסה עיקרי לאבימלך.

26-30: געל בן עבד, איש מיוחס ממתנגדי אבימלך, ובני משפחתו עברו בשכם וקללו את אבימלך עד שהיה להם מעין ראש ומנהיג לבני שכם. געל ביקש להסיק את המסקנה המעשית מהקללות על אבימלך ורצה להמריד את אנשי שכם. הוא אמר, מי זה בכלל האבימלך הזה? הזר הפוחז ומי שכם לעומתו? עיר מכובדת. במקום לעבוד את אבימלך עבדו את אנשי חמור אבי שכם: עבדו מישהו מהאצילים ממייסדי שכם. אבימלך הוא לא שכמי אמיתי וזבל (שר העיר המושל בנו) הוא הפקיד שלו ועושה דברו. אז מדוע שנעבוד את אבימלך? בחרו לכם מלך מן המשפחות האצילות של העיר. אם תתנו לי את הסכמתכם ומספיק אנשים אסיר את אבימלך ושלטונו.

31-37: זבל שר העיר שמע את דברי המרד של געל והתעצבן מאוד. הוא שלח שליחים לאבימלך בתרמית (יש המפרשים: תרמה: שם מקום, שיבוש של ארמה המופיע מאוחר יותר בפרק). הם אמרו, הנה באים געל בן עבד ומשפחתו והם מסיתים את תושבי העיר נגדך. ועכשיו, בלילה, קח את העם שאיתך ותארוב בשדה. ובבוקר שהשמש תצא תפשוט על העיר והעם שבעיר יצא כדי להרוג אותך תעשה להם כל מה שאתה יכול ונמצא בהישג ידך. ואבימלך והעם שאיתו ארבו על שכם בלילה בהרים שמקיפים אותה והתחלקו ל-4 גדודים מארבעה כיוונים. געל יצא מוקדם בבוקר אל שער העיר, כפי שהיה נהוג, וראה את אבימלך והעם שאיתו במארב. והוא אמר לזבל: הנה הרבה אנשים יורדים מראשי ההרים וזבל ענה לו בעורמה שהוא רואה את הצל של העננים הזזים כאנשים יורדים (יש המפרשים: צל של ההרים ממול), כדי להרגיע אותו שלא יספיק להכין את צבאו למלחמה.

38-40: אז אמר לו זבל, אתה אמרת, מי זה אבימלך הזה, שזלזלת בו והנה הוא עכשיו נענה לקריאת התגר ועכשיו תורך לצאת אליו ולהלחם בו. ויצא געל בראש אנשי שכם כדי להלחם באבימלך. וכאשר הוא ראה את כל גדודיו של אבימלך מסביבו הוא ואנשי שכם החלו לברוח לכוון שער העיר ולנעול את השערים בפני אבימלך, עד שהגיעו לשער מתו אנשים רבים.

41-45: כאשר אבימלך ראה שלא הצליח לתפוש אחד מהשונאים שלו הוא חזר למקום מגוריו וחיכה לשעת פעולה. באותו זמן זבל גירש את געל בן עבד משום שאנשי שכם הפנו לו עורף וניצחון אדניו של זבל. למחרת גירושו של געל יצאו האנשים לעבוד בשדה, מה שלא עשו זמן רב משום שהיו כלואים בין החומות מפחד מאבימלך, ואבימלך לקח את שלושת הגדודים וארב בשדה וראה שהעם יוצא לעבוד ואחד הגדודים חסם את שער העיר כדי שאנשי שכם לא יתבצרו והגדודים האחרים הרגו כל מי שהיה שם. ואבימלך המשיך להלחם ברחובות העיר והרס את כולה והרג את אנשיה.

46-49: כל האנשים שנותרו ברחו אל צריח בשכם ששימש כמבצר. אבימלך והעם שאיתו עלו על הר צלמון ובעזרת גרזנים, הקרדומות, כרתו עצים ולקחו אותם והניחו אותם על מגדל שכם והציתו אותם, כך הם הרגו 1000 איש ואישה.

50-52: אבימלך והעם שאיתו פנו אל תבץ שמשארים שהיא העיר טובס בדרך בית שאן – שכם, וכבש גם אותה. כל האוכלוסיה ברחו אל המגדל הפנימי של העיר ועלו על גג המגדל כדי לזרוק חצים ואבנים על אבימלך. ואבימלך בא כדי לשרוף את המגדל כמו שעשה בשכם.

53-57: ואשה אחת מהמגדל זרקה שבר של אבן ריחיים, ונפצה את גלגלתו. אבימלך רצה לשמור על כבודו עד מותו ולכן קרא לנושא הכלים שלו שיהרוג אותו כדי שלא יאמרו שנהרג בידי אשה. ונושא הכלים שלף את החרב והרג את אבימלך. כל ישראל ראו כי אבימלך מת והלכו איש לביתו. זאת הייתה התגובה של ה' על רעת אבימלך וכל מה שעשה לאביו והרג את שבעים אחיו. ואת כל הרע שעשו אנשי שכם הגיב ה' בקללת יותם.