הכוחות הלוחמים

השלב הראשון

רצה למחרת ההחלטה באו"ם, כשבשלב זה המלחמה הייתה בין כוחות פנימיים. הבריטים, ששלטו בארץ נסיו להרגיע את העימות תוך כדי פינוי כוחותיהם מא"י. בהצבעה באו"ם נמנעו הבריטים, ובעקבות ההחלטה הם קבעו את תאריך הפינוי ל-14/5/1948. הבריטים סרבו לבקשת האו"ם לדחות את מועד הפינוי, כיוון שהם "כעסו" על האו"ם ורצו למנוע פגיעה ברכוש ונפש. תאריך ההכרזה על המדינה נבע מתוך ההחלטה הבריטית. הברטים התפנו דרך 2 נקודות: חיפה ורפיח. כך שלמעשה ישראל פונתה בהדרגה.

מדיניות הפינוי של הבריטים

הבריטים במהלך הפינוי הגיבו על כל פגיעה בכוחותיהם ובצירים עליהם הם נעו. המקומות שאותם כבר פינו התעלמו ממעשי האלימות. שני הצדדים- היהודים והערבים- האשימו את הבריטים בנטייה לצד השני.

היהודים: בצד כוחות ההגנה, האצ"ל והלח"י היו גם מח"ל (מתנדבי חו"ל).
הערבים: בישראל היו מליון ו-300 אלף ערבים = פי 2 מהיהודים. 60% מהם חיו בכפרים. הם סבלו מהעדר הנהגה מרוכזת ובאופן כליי היו מאורגנים פחות טוב. הם לחמו על בסיס מקומי במסגרת של כנופיות.

מוקדי הלחימה

ערים מעורבות: צפת, טבריה, חיפה, י-ם, עכו ויפו. הלחימה בערים הביאה לשיתוק חיי הכלכלה וחיי היומיום. היא התבטאה בטרור וצליפות. בשלב זה ידה של ההגנה הייתה על העליונה ושטחים רבים נכבשו.
אזורים כפריים: באזורים אלו, הלחימה התבטאה בתקיפת ישובים מבודדיםים ופגיעה בשדות.
הדרכים: בדרכים התנהלה הלחימה העיקרית. כפרים ערבים רבים ישבו על דרכים שחיברו בין ישובים יהודיים. (גם פה 1-0 לערבים)

תוכנית ד'

תוכנית אסטרטגית של ההגנה שעיקרה- השתלטות על שטחים נרחבים בא"י. המטרה, כפי שנוסחה בתוכנית הייתה:

השתלטות והגנה על שטח המדינה היהודית.
השתלטות והגנה על גושי התיישבות.

השיטה: שיפור מערכת ההגנה הקבועה.

חסימת דרכי גישה של האויב.
כיבוש כפרים ערביים בקרבת יישובים ודרכים.
התבססות בערים.

תוכנית זו היוותה שינוי בתפיסת הלחימה. הדגש עבר מהגנה להתקפה.