אבי / יהודה עמיחי: זכר אבי עטוף בניר לבן כפרוסות ליום עבודה.

כקוסם, המוציא מכובעו ארנבות ומגדלים, הוציא מתוך גופו הקטן - אהבה.

נהרות ידיו נשפכו לתוך מעשיו הטובים.


השיר הוא שיר מודרני. זהו שיר זיכרון לאב הדובר - המשורר. השיר מעלה את דמות האב - דמות גדולה יותר מבחינה רוחנית ונפשית. לפי מוטיב האהבה.

מבנה השיר:

  • הבית הראשון:

זיכרון יום-יומי- עולם מעשי. לפי נקודת מבט של <כחול>ילד</כחול>. <אדום>דימוי</אדום> - פרוסות ליום העבודה.

  • הבית השני:

האבא הוא כמו קוסם - אדם פשוט אבל יש בו הרבה אהבה. לפי נקודת מבט של <כחול>ילד</כחול>. <אדום>דימוי</אדום> - כקוסם.

  • הבית השלישי:

נהרות- *שדה סמנטי של הטבע, גיאוגרפיה. ידיו- שדה סמנטי של האדם, גוף האדם. אביו הוא נראה ככל יכול- מעשיו הטובים. לפי נקודת מבט של <כחול>מבוגר</כחול>. <אדום>מטאפורה מורכבת</אדום> - נהרות ידיו.

  • שדה סמנטי- סמנטיקה- תורת המשמעויות של מילים.