על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
סימנים וניקוד
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
סימנים וניקוד
הניקוד (התנועות)
- הערה: את הניקוד בערבית, כמו בעברית, לא חייבים לכתוב, וניתן לכתוב רק חלק מן הניקוד במילה, אך הוא כלי עזר לקריאה נכונה למתחילים ואף למתקדמים. לעומת-זאת, את רוב הסימנים חייבים לכתוב.
1. התנועות הקצרות
- א. פַתְחָה - دَ - מקבילה לפתח בעברית (A).
- ב. דַמָה - دُ - מקבילה לקובוץ בעברית (U).
- ג. כַּסְרָה - دِ - מקבילה לחיריק בעברית (I).
- ד. סֻכּוּן - دْ - מקביל לשווא נח בעברית.
2. התנועות הארוכות
- א. ا מאריכה את תנועת הפתחה ( دَر = דַר, دَار = דָאר)
- ב. و מאריכה את תנועת הדמה ( دُر = דֻר, دُور = דוּר)
- ג. ي מאריכה את תנועת הכסרה ( دِر = דִר, دِير = דִיר)
- הערה: אֵם הקריאה הבאה בסוף המילה אינה מאריכה את התנועה הקודמת לה. לדוגמה: بَدَوِي
הסימנים
- הערה: סימן השאלה (?) בערבית הפוך מעברית = أينَ ٱلولد؟
1. המזה + כסא ההמזה נא לכתוב
2. دّ - שַׁדָה (شَدَّة) = דגש חזק
- א. סימן השדה נכתב תמיד מעל האות, והוא בא בנוסף לניקוד.
- ב. השדה מכפילה את העיצור (בדומה להכפלת האות באנגלית) בהיגוי בלבד, לדוגמה: عَمَّان קראו עַמְמָאן - Amman'.
- ג. כאשר השדה באה עם כסרה ( ـِ ) הכסרה עולה אל מתחת לשדה, כך: ـِّ. דוגמה: أَلْمُعَلِّم קראו אָלְמֻעָלְלִים.
ניתן לכתוב גם בצורה הרגילה, כלומר השדה למעלה והכסרה מתחת לאות, אך הדרך הנפוצה יותר היא הדרך הראשונה לכתיבת השדה + כסרה.
- הערה: אין בערבית דגש קל.
3. ٱ - וַסְלָה (وَصْلَة) = אלף שותקת
- א. סימן הווסלה נכתב תמיד מעל האליף (ا), ולא נכתב על אות אחרת מלבדה, וכן אין להוסיף ניקוד לאליף כאשר ישנה וסלה מעליו (איפה כן מוסיפים ניקוד?).
- ב. הווסלה באה רק על אליף שבאמצע המשפט, ונמצאת מעל לאליף ב أل הידיעה (תלמד בהמשך).
- הערה: את הווסלה לא חייבים לכתוב.
לדוגמה: ذَهَبَ ٱلْوَلَد קראו דַ'הַבַּלְוַלָד.
4. آ - מַדָה = אלף מוארכת
- א. המדה, כמו הווסלה, נכתבת מעל לאות אליף בלבד ואין להוסיף לה ניקוד.
- ב. המדה נכתבת במקום הצורה أا (כלומר הארכת תנועת הפתחה באות אליף), ונהגית כאליף עם פתחה מוארכת (أا).
לדוגמה: آسْيَا קראו אָאסְיָה.
5. ة - תַּא מַרְבּוּטָה = סימן הנקבה
- א. היגויה כ-ה כאם קריאה (כמו במילה מכבסה ולא במילה נהר - בנהר האות ה"א משמשת כעיצור), זהה להיגוי ا בסוף מילה (וגם מחליפה אותה לפעמים; אירופה [אורובא/אורובה] אפשר לכתוב גם أُورُوبَا וגם
أُورُوبَة).
- ב. ة תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
- ג. ة מציינת שהמילה היא נקבה, אך לא תמיד נכתבת במילים במין נקבה, לדוגמה: مُدِيرَة - מנהלת (קראו מוּדִירָה), أَرْبَعَة - ארבעה (קראו אַרְבַּעָה; ארבעה מתכוון לזכר ולא לנקבה בדומה לעברית: ארבעה בנים וארבע בנות).
- ד. האות שלפני ة תמיד תנוקד בפתחה.
- ה. כאשר ישנה הסמכה יש לקרוא את ة כ-ת, למשל مُدِيرَة مَدْرَسَة קראו מוּדִירָת מַדְרַסָה ולא מוּדִירָה מַדְרַסָה, כמו בעברית, רק שלא נכתבת כ-ת (מנהלת בית-ספר).
- ו. כאשר ה-ة מנוקדת היגויה כ-ת, לדוגמה: دَوْلَةُ קראו דַוְלָתֻ.
- ז. האות ت (המקבילה ל-ת בעברית) מחליפה את ה-ة כאשר המילה מוטֵית, לדוגמה: غُرْفَة (חדר; קראו רוּרְפָה) - غُرْفَتِي (חדרי; קראו רוּרְפָתִי).
6. ى - אליף מקצוּרה = אלף שבורה
- א. היגויה כהיגוי ة ו-ا בסוף מילה (ה"א כאם קריאה).
- ב. ى תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
- ג. תמיד לפני ى ישנה פתחה, לדוגמה: مَتَى [קראו מַתַא/מַתַה].
- ד. לפני כינויי הקניין וכינויי הפעול ى תהיה ל ا, לדוגמה: أَلْقُرَى - הכפרים = قُرَانَا.
- ה. בנטיית הפועל ובנטיית מילות היחס תהיה ى ל ي, לדוגמה: رَأَى - ראה = رَأَيْتُ - ראיתי. إِلَى - אל = إِلَيْكَ - אליך.
תוכן דף זה מקורו בוויקיספר: עמוד ראשי. רשימת התורמים