על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

עץ הזית / נתן אלתרמן

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
גרסה מ־00:00, 12 במרץ 2009 מאת Ronik301 (שיחה | תרומות) (דף חדש: ==עץ הזית== שִׁבְעִים שָׁנָה הַקַּיִץ מָלַךְ. בְּאוֹר נְקָמוֹת סִמְּמוּ בְּקָרָיו. אֶחָד עֵץ הַזַּי...)
(הבדל) ←גרסא ישנה יותר | צפה בגרסא נוכחית (הבדל) | גרסא חדשה יותר→ (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עץ הזית

שִׁבְעִים שָׁנָה

הַקַּיִץ מָלַךְ.

בְּאוֹר נְקָמוֹת סִמְּמוּ בְּקָרָיו.

אֶחָד עֵץ הַזַּיִת,

אָחִי הַנִּדָּח,

לֹא נָסוֹג מִנָּגְהָם בַּקְּרָב.


מַה קְּדוֹשָׁה שְׁבוּעָתוֹ! עֲנָפָיו הַשְּׁחוֹרִים

לֹא עָמְסוּ כּוֹכָבִים וְיָרֵחַ.

רַק עָנְיוֹ, אַדְמָתִי, כְּמוֹ שִׁיר-הַשִּׁירִים,

אֶת לִבּוֹת אֲבָנַיִךְ פּוֹלֵחַ.


וְאוּלַי מֵעֵינֵי אֱלֹהָיו רִבּוֹנוֹ

רַק דִּמְעָה לוֹ נִתֶּנֶת, כְּבֵדָה וְחַמָּה,

בְּרָבְצוֹ עֲרִירִי, כְּרוֹאֵה-חֶשְׁבּוֹנוֹת,

עַל סִפְרֵךְ הַנּוֹשֵׁף חֵמָה.


כַּאֲשֶׁר תִּשְׁאֲלִי אֶת הָרַיִךְ לָמוּת

וְגָעוּ עֲדָרִים אֶל מָטָר וּמִסְפּוֹא,

הוּא נִצָּב בַּחוֹמָה, חֲתָנֵךְ הַגַּלְמוּד,

וְיָדַעְתְּ כִּי נַפְשֵׁךְ בְּכַפּוֹ.


וְעִם עֶרֶב, שׁוֹתֵת מִשְּׁקִיעָה אֲרֻכָּה,

יְגַשֵּׁשׁ עַל פָּנַיִךְ- אַיֵּךְ?…

בְּגִזְעוֹ הַנִּפְתָּל, בְּלַהֶבֶת עוֹרְקָיו,

מְשֻׁמָּר וְכָבוּשׁ בִּכְיֵךְ.


וּמִנֶּגֶד חוֹרֵג הַשָּׁרָב הָאָדֹם

וְנִרְתָּע

וְאֵימָה תֹּאחֲזֵהוּ- -

כִּי הָהָר לֹא יִמּוֹט וְלִבּוֹ לֹא יִדֹּם,

כָּל עוֹד נֶבֶט אֶחָד מְרַטֵּשׁ אֶת חָזֵהוּ.


הנושאים בהם עוסק השיר

  1. מלחמה בין העץ לשרב (הקיץ).
  2. אהבה בין העץ לאדמה.

במרכז הסיפור שלוש "דמויות":

  • האדמה - אהובתו של עץ הזית.
  • עץ הזית - נלחם למען אהובתו ועצמו.
  • הקיץ - השרב הכבד, מלך אכזר.

פירוט הבתים

בית א'

קיץ חזק, שרב נוקם, קשה, שולט כמו מלך. יש בשרב מעין להבה השורפת ומשמידה. מצד שני מוצד עץ בודד, יחיד, גלמוד שנאבק בכח הרבה יותר חזק ממנו (השרב), וכל זאת לבדו. הזית כגיבור של סיפור אהבה, בוחר להאבק.

בית ב'

בית זה מתייחס לאהבה בין העץ לאדמה. עץ הזית נשבע להציל את האדמה מפי החום הכבד והאור הממית. האהבה בין העץ לאדמה כואבת, כאשר העץ "בוקע" את ליבה דל האדמה (שובר את ליבה).

בית ג'

ה' חסר אונים מלהציל את העץ והאדמה, האל מתואר כמו רואה חשבון שרכון לספריו, מלא זעם ותאוות נקם.

בית ד'

כאשר האדמה מבקשת למות, וכאשר הכבשים מבקשות מים ומזון, העץ כמו אביר שבא להציל את האדמה והאדמה יודעת שהיא יכולה לסמוך עליו, שאכן הוא יציל אותה.

בית ה'

בערב חוזר העץ שותת משקיעה אדומה, כאשר שותת במשמעות שותת דם מהקרב הארוך, אך הוא לא מרחם על עצמו, והוא לא כואב על פצעיו, אלא מחפש את פני אהובתו וקורא לה, הוא מנחם אותה כשהיא בוכה. הקשר האמיץ בין העץ לאדמה יוצר כאילו דבר אחד, בגזעו המתפתל באורכיו הוא עוטף את האהובה ומנחם אותה, מעין חיבוק של עץ.

בית ו' (ואחרון)

השרב נרתע ונסוג אחורנית, אימה אוחזת אותו אל מול העץ. חשוב להבין שההר בדרך-כלל הוא סמל לעוצמה, ואילו פה הוא צפוי להתמוטטות והתפוררות, ההרים היו חלשים אך לא נפלו. הנבט מסמל את המשכיות העץ שצומח ומלבלב, אם כך, האהבה ניצחה.

סיכום

עץ הזית מוצג כאביר המנהל מלחמת יחיד קשה ומתמשכת עם כוחות הרשע שכמעט משמידים אותו. את המלחמה מנהל העץ למען עצמו ואהובתו - האדמה, ולבסוף מצליח לגבור על אותם כוחות.

פרשנות לשיר

על-פי פרשנות נוספת לשיר, עת הזית הוא עם ישראל לדורותיו, שנאחז באדמה הצחיחה של ארץ ישראל. למרות השרב, האויבים והכובשים לדורותיהם, עם ישראל הוא עם שנאחז באדמתו למרות הכובשים והאויבים המנסים להשמידו בכל תנאי. הסיבה - העמידות של העץוהקשר לאדמה עד כדי יצירת דבר אחד מאוחד. בגלל היותם אחד, עץ הזית והאדמה - עם ישראל וארץ ישראל, אי אפשר להשמידם כליל. גם ען נעשו נסיונות להשמדת העם, תמיד נשארה שארית הפלטה (נבט). שארית זו תפרח ותלבלב מחדש למרות הכל, מה שמראה את נצחיותו של עם ישראל.