הבניינים

• נלקח מוויקיפידיה.

בדקדוק העברי, בניין הוא צורה של הפועל הנבנית מהשורש שלו. בעברית לכל תקופותיה קיימים שבעה בניינים עיקריים ועוד כמה בניינים נדירים. נוהגים לכנות את הבניינים לפי צורת עבר נסתר שלהם. שבעת הבניינים העיקריים הם: קל (פָּעַל), נִפְעַל, הִפְעִיל, הֻפְעַל, פִּעֵל, פֻּעַל, הִתְפַּעֵל.

לחלק מהבניינים יש בניין סביל פנימי, כלומר בניין ששונה מהבניין המקורי רק בתנועות, ויש לו משמעות סבילה ביחס לבניין המקורי. בעברית מתאפיינים הסבילים הפנימיים בתנועת u : בניין הֻפְעַל (להִפְעִיל) ובניין פֻּעַל (לפִּעֵל). על הסביל הפנימי של בניין קל ראה לקראת סוף הערך.

בניין קל

בניין קל הוא הנפוץ והיסודי מבין שבעת הבניינים של העברית. הוא נחשב לקדום מכולם, וסבורים שהבניינים האחרים הם התפתחות שלו. הוא איננו נושא משמעות מיוחדת, אך ראוי לציין שהוא מתאר גם פעולות (אכל, שמר) וגם מצבים (עמד, חי).

בבניין קל אין דגש תבניתי ואין מוספיות של הבניין, ולכן הוא מכונה "קל".

עבר

נטיית פָּעַל פָּקַדְתִּי פָּקַדְתָּ פָּקַדְתְּ פָּקַד פָּקְדָה פָּקַדְנוּ פְּקַדְתֶּם פְּקַדְתֶּן פָּקְדוּ

נטיית פָּעֵל זָקַנְתִּי זָקַנְתָּ זָקַנְתְּ זָקֵן זָקְנָה זָקַנּוּ זְקַנְתֶּם זְקַנְתֶּן זָקְנוּ

נטיית פָּעֹל יָכֹלְתִּי יָכֹלְתָּ יָכֹלְתְּ יָכֹל יָכְלָה יָכֹלְנוּ יְכָלְתֶּם יְכָלְתֶּן יָכְלוּ

בניין קל נוטה לפי שלוש דרכי נטייה שונות, המכונות פָּעַל, פָּעֵל ופָּעֹל. מבחינה היסטורית הן התפתחו כנראה מהצורות qatal, qatil, qatul. רוב השורשים נוטים לפי פָּעַל. מעט שורשים נוטים לפי פָּעֵל, והם בעיקר שורשים המציינים מצב (למשל: וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, בראשית כ"ז, א). בשאר הגופים הצירה הפך לפתח בגלל חוק פיליפי: זָקַנְתִּי. הצירה השתמר בגופים האחרים בעיקר בגזרת ל"א: שָׂנֵאתִי, שְׂנֵאתֶם. השורשים הנוטים לפי פָּעֹל הם נדירים: יָכֹלְתִּי, יָגֹרְתִּי. בגוף שני רבים, בגלל תזוזת הטעם החולם הופך לקמץ קטן: יְכָלְתֶּם.

הערה: צורות הפועל המוצגות כאן מתאימות לגזרת השלמים. לשאר הגזרות יש צורות נטייה מיוחדות לפי המאפיינים המיוחדים של כל גזרה.

עתיד וציווי

נטיית יִקְטֹל אֶפְקֹד תִּפְקֹד תִּפְקְדִי יִפְקֹד תִּפְקֹד נִפְקֹד תִּפְקְדוּ תִּפְקֹדְנָה תִּפְקְדוּ תִּפְקֹדְנָה

נטיית יִקְטַל אֶשְלַח תִּשְלַח תִּשְלְחִי יִשְלַח תִּשְלַח נִשְלַח תִּשְלְחוּ תִּשְלַחְנָה יִשְלְחוּ תִּשְלַחְנָה

ציווי - קְטֹל שְמֹר שִמְרִי שִמְרוּ שְמֹרְנַה   ציווי - קְטַל שְלַח שִלְחִי שִלְחוּ שְלַחְנָה

צורת העתיד קיימת (בגזרת השלמים) בשתי נטיות: יִקְטַל ויִקְטֹל (בתעתיק פונמי yiqtal, yiqtul). חלק מהשורשים נוטים לפי יקטַל (למשל ילבש, ישכב, יטעם) וחלק לפי יקטֹל (למשל ישמור, יפקוד, יקלוט). במקביל גם בציווי קיימות הצורות שְלַח, שְמֹר. יש שורשים נדירים הנוטים בשתי הצורות, למשל יחפַּץ וגם יחפֹּץ. בפעלים העלולים יש שרידים של נטייה שלישית: yaqtil, למשל יִתֵּן.

מקור ובינוני

נטיית המקור היא כמעט תמיד שָמוֹר, לִשְמֹר. הצורה לִשְכַּב היא חריגה. נטיית הבינוני היא יוֹשֵב, יוֹשֶבֶת (או: יוֹשְבָה), יוֹשְבִים, יוֹשְבוֹת. במקביל לנטיות קָטֵל, קָטֹל בנטיית העבר גם בבינוני יש גָּדֵל, גְּדֵלָה, גְּדֵלִים, גְּדֵלוֹת; יָכוֹל, יְכוֹלָה, יְכוׁלִים, יְכוׁלוׁת. בבניין קל קיימת גם צורה סבילה מיוחדת, בינוני פָּעוּל: שָמוּר, שְמוּרָה, שְמוּרִים, שְמוּרוֹת.

בניין נפעל

נטיית עבר נִכְנַסְתִּי נִכְנַסְתָּ נִכְנַסְתְּ נִכְנַס נִכְנְסָה   נִכְנַסְנוּ נִכְנַסְתֶּם נִכְנַסְתֶּן נִכְנְסוּ

נטיית עתיד אֶכָּנֵס תִּכָּנֵס תִּכָּנְסִי יִכָּנֵס תִּכָּנֵס   נִכָּנֵס תִּכָּנְסוּ תִּכָּנַסְנָה יִכָּנְסוּ תִּכָּנַסְנָה

בינוני נִכְנָס נִכְנֶסֶת נִכְנָסִים נִכְנָסוֹת ציווי הִכָּנֵס הִכָּנְסִי הִכָּנְסוּ הִכָּנֵסְנָה מקור הִכָּנֵס לְהִכָּנֵס

בניין נפעל מתאפיין בתחילית נ', המופיעה בנטיית העבר והבינוני והופכת לדגש - בגלל הידמות - בנטיית העתיד (כלומר נשבר בעבר - יִנְשָבֵר בעתיד - הפך ליִשָּבֵר). המשמעויות שלו דומות למשמעויות של בניין התפעל:

• פעולה חוזרת (רפלקסיבית): נשמר מפני..., נקבצו.
• פעולה הדדית: נאבקו, נדברו.
• שינוי מצב: נושן, נשחק.
• עם הזמן קיבל הבניין משמעות סבילה: נכתב, נשבר, נגנב.

מערכת בניין הפעיל

מערכת בניין הפעיל כוללת את הבניינים הִפְעִיל והֻפְעַל. לפעמים קוראים להם "הבניינים הגורמים", כי מייחסים להם משמעות של גרימה. במונחים תחביריים זה מתבטא בהוספת מושא נוסף לפועל: לעומת "לבש את הבגד" (מושא אחד), עומד "הלביש את הילד בבגד" (שני מושאים).

בניין הפעיל

נטיית עבר הִפְקַדְתִּי הִפְקַדְתָּ הִפְקַדְתְּ הִפְקִיד הִפְקִידָה   הִפְקַדְנוּ הִפְקַדְתֶּם הִפְקַדְתֶּן הִפְקִידוּ

נטיית עתיד אַפְקִיד תַּפְקִיד תַּפְקִידִי יַפְקִיד תַּפְקִיד   נַפְקִיד תַּפְקִידוּ תַּפְקֵדְנָה יַפְקִידוּ תַּפְקֵדְנָה

בינוני מַפְקִיד מַפְקִידָה מַפְקִידִים מַפְקִידוֹת ציווי הַפְקֵד הַפְקִידִי הַפְקִידוּ הַפְקֵדְנָה מקור הַפְקֵד לְהַפְקִיד

בניין הפעיל מתאפיין בתחילית ה' ובחיריק מלא בעי"ן הפועל, שהופך בנטיות מסוימות לפתח בגלל חוק פיליפי. משערים שהה' התחילית הייתה מנוקדת בעבר בתנועת a, שנשתמרה למשל בצורות הציווי והמקור. בזמן עתיד ובבינוני נבלעה הה' בשכנותיה (מְהַפְקִיד > מַפְקִיד), ושרידים שלה נשתמרו בכמה פעלים במקרא (דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ, תהילים קט"ז) ובעיקר בשמות פרטיים כמו יהודה, יהוסף ויהושע.

לבניין הפעיל יש לפעמים משמעות של גרימה (העביר, הביא, השתיק) או של שינוי מצב (השמין, הסמיק, הבריא).

בניין הופעל

נטיית עבר הֻפְקַדְתִּי הֻפְקַדְתָּ הֻפְקַדְתְּ הֻפְקַד הֻפְקְדָה הֻפְקַדְנוּ הֻפְקַדְתֶּם הֻפְקַדְתֶּן הֻפְקְדוּ

נטיית עתיד אֻפְקַד תֻּפְקַד תֻּפְקְדִי יֻפְקַד תֻּפְקַד נֻפְקַד תֻּפְקְדוּ תֻּפְקַדְנָה יֻפְקְדוּ תֻּפְקַדְנָה

בינוני מֻפְקָד מֻפְקֶדֶת מֻפְקָדִים מֻפְקָדוֹת

בניין הופעל הוא הסביל הפנימי של בניין הפעיל, כלומר בניין שיש בו את אותם עיצורים כמו בהפעיל, ורק התנועות שונות, וההבדל בתנועות מסמן את הסבילות. מאחר שהוא בניין סביל אין לו ציווי ומקור. בה' התחילית מופיע קובוץ, אבל לפעמים גם קמץ קטן בעיקר בלשון המקרא.

מערכת הבניינים הכבדים

בשם "הבניינים הכבדים" מכנים את שלושת הבניינים פִּעֵל, פֻּעַל, והִתְפַּעֵל, שמתאפיינים בדגש חזק תבניתי בעי"ן הפועל. כתוצאה מכך נהגים בהם ארבעה עיצורים שורשיים (qittel, hitqattel) ולכן הם מתאימים לשיבוץ של שורשים בני ארבעה עיצורים: פרסם, התפרסם.

בניין פיעל

נטיית עבר שִלַּמְתִּי שִלַּמְתָּ שִלַּמְתְּ שִלֵּם שִלְּמָה   שִלַּמְנוּ שִלַּמְתֶּם שִלַּמְתֶּן שִלְּמוּ

נטיית עתיד אֲשַלֵּם תְּשַלֵּם תְּשַלְּמִי יְשַלֵּם תְּשַלֵּם   נְשַלֵּם תְּשַלְּמוּ תְּשַלֵּמְנָה יְשַלְּמוּ תְּשַלֵּמְנָה

בינוני מְשַלֵּם מְשַלֶּמֶת מְשַלְּמִים מְשַלְּמוֹת ציווי שַלֵּם שַלְּמִי שַלְּמוּ שַלֵּמְנָה מקור שַלֵּם לְשַלֵּם

כאמור הבניין מתאפיין בדגש חזק בעי"ן הפועל. התנועה השנייה היא צירה, אבל הרבה פעמים גם פתח: אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ (איכה ב'). בפעלים מסוימים בא במקרא סגול: דִּבֶּר, כִּפֶּר. משערים שבמקור הפרוטו-שמי שתי התנועות היו פתוחות: qattal. לדגש יש נטייה להיעלם כאשר עה"פ מנוקדת בשווא: יְשַלְמוּ. אולם הוא בדרך כלל איננו נעלם באותיות בג"ד כפ"ת: קִבְּלוּ.

המשמעויות של הבניין הן בין השאר:

• פעולה חזקה ואינטנסיבית: שיבר לעומת שבר, חישב לעומת חשב.
• גרימה: שיתק, חיזק, גידל.
• פעולה מתמשכת או חוזרת על עצמה, או מתייחסת להרבה נושאים או מושאים.
• הפעולה ההפוכה לבניינים אחרים באותו שורש: השריש-שירש, סקל-סיקל.
• ולפעמים אין משמעות מיוחדת: דיבר, צילם.

בניין פועל

נטיית עבר שֻלַּמְתִּי שֻלַּמְתָּ שֻלַּמְתְּ שֻלַּם שֻלְּמָה שֻלַּמְנוּ שֻלַּמְתֶּם שֻלַּמְתֶּן שֻלְּמוּ

נטיית עתיד אֲשֻלַּם תְּשֻלַּם תְּשֻלְּמִי יְשֻלַּם תְּשֻלַּם נְשֻלַּם תְּשֻלְּמוּ תְּשֻלַּמְנָה יְשֻלְּמוּ תְּשֻלַּמְנָה

בינוני מְשֻלָּם מְשֻלֶּמֶת מְשֻלָּמִים מְשֻלָּמוֹת

הסביל הפנימי של בניין פיעל, ולפיכך מאפייניו דומים מלבד ההבדל בתנועות. בלשון חז"ל הבניין הזה נעלם ונשארה רק צורת הבינוני שלו, שהיא צורה שמנית מובהקת. כמו הופעל, גם לו אין ציווי ומקור.

בניין התפעל

נטיית עבר הִתְפַּקַּדְתִּי הִתְפַּקַּדְתָּ הִתְפַּקַּדְתְּ הִתְפַּקֵּד הִתְפַּקְּדָה   הִתְפַּקַּדְנוּ הִתְפַּקַּדְתֶּם הִתְפַּקַּדְתֶּן הִתְפַּקְּדוּ

נטיית עתיד אֶתְפַּקֵּד תִּתְפַּקֵּד תִּתְפַּקְּדִי יִתְפַּקֵּד תִּתְפַּקֵּד   נִתְפַּקֵּד תִּתְפַּקְּדוּ תִּתְפַּקֵּדְנָה יִתְפַּקְּדוּ תִּתְפַּקֵּדְנָה

בינוני מִתְפַּקֵּד מִתְפַּקֶּדֶת מִתְפַּקְּדִים מִתְפַּקְּדוֹת ציווי הִתְפַּקֵּד הִתְפַּקְּדִי הִתְפַּקְּדוּ הִתְפַּקֵּדְנָה מקור הִתְפַּקֵּד לְהִתְפַּקֵּד

מתאפיין בתחילית הת- (בעבר, או אית"ן+ת בעתיד, או מת- בבינוני) ובדגש חזק תבניתי בעי"ן הפועל. בלשון חז"ל הוא מופיע בצורה "נתפעל". כאשר פ"א הפועל ד', ז', ט', או צ' מתרחשת הידמות חלקית או מלאה: התדיין > הידיין, הזתמן > הזדמן, הצתלם > הצטלם; ואם היא אחד מהעיצורים ז', ס', ש' או צ' מתרחש סיכול עיצורים: התשמע > השתמע.

המשמעויות של הבניין:

• פעולה חוזרת (רפלקסיבית) - פעולה שהנושא עושה על עצמו: התלבש, התפטר.
• פעולה הדדית - פעולה ששני אנשים עושים זה עם זה: התחתן, התכתב.
• פעולה סבילה: התבטל, התקבל.
• העמדת פנים: התחלה, התפאר, התחפש, היתמם, התחכם.
• שינוי מצב: התייבש, התקמט.

מערכת הבניינים ובניינים נדירים או חריגים

מערכת הבניינים

כפי שתואר, אפשר לסווג את הבניינים לשלוש קבוצות: בניין קל, מערכת בניין הפעיל ומערכת הבניינים הכבדים. מצד שני אפשר לתאר את הבניינים לפי מאפיינים צורניים וסמנטיים: פעיל, סביל (עם תנועת u) וחוזר (עם קידומת הת-). (בניין נפעל אינו משתלב במערכת זו). סידור של הבניינים בטבלה לפי המאפיינים האלה ייראה כך:

	פעיל	סביל	חוזר
קל	פָּעַל	(1)	(2)
הפעיל	הִפְעִיל	הֻפְעַל	(3)
כבדים	פִּעֵל	פֻּעַל	הִתְפַּעֵל

החוסר הבולט ביותר הוא במשבצת (1), בניין שיהווה סביל פנימי לבניין קל. מסתבר שבמקרא בניין כזה היה קיים, כפי שיפורט להלן. יש שרידים מעטים במקרא לבניין עם תחילית הת- במערכת קל (משבצת (2)): הִתְפָּקְדוּ (בלי דגש בעה"פ ובקמץ בפה"פ). במערכת הפעיל קיים בניין עם תחילית הת- (3) בלשון חז"ל: בניין הִתַּפְעַל (במקור הִתְהַפְעַל, תחילית הִת + הצורה המקורית של הפעיל, הַפְעַל). הוא קיים בעיקר בגזרת פ"ו: נִתּוֹסַף, מִתּוֹכַח.

הסביל הפנימי של בניין קל

במקרא אנו מוצאים הרבה פעמים צורת קֻטַּל, כלומר לכאורה צורה בבניין פֻּעַל, אולם מתברר שהצורה הפעילה המתאימה לה היא בבנין קל ולא בבניין פיעל. למשל: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף; וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם; ועוד הרבה מאוד דוגמאות. משערים שלפנינו צורות בבניין הסביל הפנימי של קל. הדגש בעה"פ נוצר כנראה מהיקש לבניין פֻּעַל או בגלל הכפלה תניינית. מניחים גם שכמה צורות עתיד בבניין נפעל כמו יִגָּנֵב, יִטָּרֵף הן במקורן יְגֻנַּב, יְטֹרַף בבניין זה (שהרי אין במקרא צורות נגנב, נטרף בנפעל עבר), אלא שהמדקדקים, שלא הכירו את הבניין, העבירו אותן לבניין נפעל. בלשון חז"ל הבניין הזה כבר נעלם לגמרי, כשם שגם בניין פֻּעַל הולך ונעלם.

הסביל הפנימי של בניין התפעל

בספר במדבר א' מ"ז נמצאת צורת פועל סבילה של בניין התפעל "וְהַלְוִיִּם, לְמַטֵּה אֲבֹתָם--לֹא הָתְפָּקְדוּ, בְּתוֹכָם" צורה זו מופיעה גם בבמדבר ב' ל"ג.

בניין שפעל

בעברית המקראית לא קיים בכלל בניין שפעל. הוא קיים בארמית (יש שלוש צורות שפעל בארמית שבמקרא), ובהשפעתה הוא חדר ללשון חז"ל: שעבד, שחרר, שרבב. בעברית החדשה חזרו להשתמש בבניין שפעל, לפעמים כחלופה לבניין הפעיל (שכנע, שכפל) ולפעמים כתחליף לקידומת הלועזית re- (שעתק, שכתב, שחזר). יש מחלוקת אם אפשר לקרוא לשפעל בניין בעברית הישראלית, או שפשוט מדובר בשורש של ארבעה עיצורים. אם מקבלים את הגדרתו כבניין, אז יש מקום להוסיף עוד בניינים: תִּפעל (תִּחקר, תִּשאל, תִּפקד), פִּעלל (שִקלל, אִשרר, דִּברר), אִפעל (אִחזר) ועוד.

צורות פועל חריגות במקרא

• בניין פוֹעֵל: מצויות במקרא הצורות וְאֶת-הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי; לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן. מניחים שמדובר בשרידים של בניין פוֹעֵל. הבניין הזה נפוץ כתחליף של פִּעֵל בגזרות ע"ו וע"ע: קוֹמֵם, סוֹבַבְתִּי.
• הרכבה של תחילית פועלית על צורה שמנית: צורות נדירות כמו וְכָל-מִקְנְךָ תִּזָּכָר, וְכָל-הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה הן כנראה הרכבה של תחילית מתחום הפועל (תִּ-) על שם עצם (זָכָר).
• הרכבה של שני בניינים: לפעמים יש במקרא צורה שיש לה מאפיינים של שני בניינים שונים, למשל כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם (נִפעל+פֻּעַל), וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת (בינוני נִפעל+הֻפעל). התופעה נמצאת גם בעברית הישראלית, בצורות כמו הִתְפֻּטַּר, הִתְנֻדַּב (התפעל+פעל). המונח הלועזי של התופעה הוא קונטמינציה (=זיהום; חדירה של צורת פועל אחת למערכת נטייה אחרת).

לקריאה נוספת

• יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות