הישרדות- "קידוש החיים" וביטוייו.

היהודים הכלואים בגטאות ניהלו מאבק עיקש להשרדות יום יומית. הנסיון להחזיק מעמד ולשרוד היה במידה מסוימת תגובה אנושית טבעית. לדביקות בחיים היה גם מימד מוסרי ודתי שהתמצה במושג "קידוש החיים".

חלק ניכר מהגזירות הגרמניות נועדו להשפיל את היהודי, ולהטביע בו חותם של תת אדם. אמנם לגזירות אלו היתה השפעה על הציבור ועל היחיד, אך לא השפעה גורפת, הממוטטת את כל המערכות. היהודים נאחזו ביצר החיים ובתקווה לעתיד.

ביטויים

א. מספר קטן של מתאבדים.

ב. היהודים ראו בגרמנים אויב גס, שפל, ובילתי אנושי, שאין ביכולתו לפגוע באנושיותו של היהודי, ולכן אין מה להיעלב מהם.

קרבות מכריעים ההצלחה שליוותה את הצבאות של ארצות הציר בשלוש השנים הראשונות של המלחמה החלה לפנות להם עורף במחצית השנייה של שנת 1942. המפנים במלחמה התרחשו במחצית שנת 1942 בחזיתות מרוחקות זו מזו. אל-עלמיין בצפון אפריקה, סטלינגרד בדרום רוסיה, וקרבות אי האלמוגים ומדווי במזרח הרחוק. קרב אי האלמוגים היה מכריע מפני שהציל את אוסטרליה מכיבוש יפני ואילו קרב מידווי הביא לפגיעה קשה בצי היפני ובחיל האוויר שלה, דבר שעזר בסופו של דבר לארה"ב. בצפון אפריקה התרחש קרב אל-עלמיין שבו עצרו הבריטים את ההתקדמות הגרמנית ליד אלכסנדריה שבמצרים. כתוצאה מהקרב החל תהליך הנסיגה הגרמנית מצפון אפריקה. (וארץ ישראל ניצלה מכיבוש) בבריה"מ בנובמבר 1942 התרחש קרב סטלינגרד. הקרב נמשך עד פברואר 1943 ובו נהרגו למעלה מ-300 אלף חיילים גרמניים. גם כאן, כתוצאה מהקרב החלה נסיגה גרמנית משטחי בריה"מ.

לסיכום, לאחר המערכות באל עלמיין, סטלינגרד ומדווי עברו בעלות הברית מהתגוננות להתקפה.

איגרת הבזק של היידריך (ספטמבר 1939) תוכן האיגרת: איגרת הבזק הייתה אמורה להישמר בסוד וניכר בה הבדל בין השלבים לביצוע "המטרה הסופית", "למטרה הסופית" עצמה. היא נכתבה ע"י היידריך לראשי האיינזצגרופן. 'האיגרת מדברת על שלושה נושאים:

1. היודנראט: מועצות זקנים המורכבות ממקסימום 24 חברים, בעלי סמכות בקהילה, והם ראשי הקהילה המבצעים את דברי הגרמנים. תפקידם היה: עריכת מפקדי אוכלוסין, ריכוז היהודים, ניהול הכלכלה, ניהול האקציות. 2. ריכוז: ריכוז יהודים בערים גדולות ליד מסילות ברזל. ריכוז זה מעניק פיקוח ושליטה לגרמנים. 3. ניצול כלכלי: נישול כלכלי של היהודים מרכושים, מתוקף החוקים נגד יהודי גרמניה שחלו גם על יהודי פולין. רכושם של היהודים עבר לרשות גרמניה. האיגרת אומרת שצריך להשאיר מפעלים יהודיים המשרתים את האינטרסים הגרמניים, גם אם הם בבעלות יהודית. תוך שנה מרגע שליחת האיגרת, כל יהודי פולין היו סגורים בתוך גטאות (גנרל גוברנמן).

הנסיבות להוצאת האיגרת: 1. ניצול אווירת המלחמה: מדינות המערב היו שרויות בהלם עקב התפרצותה של גרמניה, ולכן ההנחיות הללו יכלו להתבצע ולהינתן ללא הפרעה. 2. ניצול כלכלי: העניין של האינטרס הכלכלי הגרמני חשוב יותר מהשמדת כל הקשור ליהודים. 3. מימוש האידיאולוגיה הנאצית: "מרחב המחייה", סימון אנשים שונים מהגזע הארי, מפגש עם "היהודי הסטריאוטיפי בפולין".

השלכות ומשמעות האיגרת 1. הקמת גטאות ויודנרטים, שהם הבסיס הרשמי להקמת הגטאות וההנהגה היהודית בתוכם. היודנרטים היו הזרוע המבצעת של הגרמנים. 2. הגטאות הם מקום ריכוז זמני, שמתפרש מתוך האיגרת עקב מיקומם ליד מסילות ברזל, וכן עקב כך שהאיגרת מדברת על הגטאות כחלק מהצעדים עד לפתרון כולל. 3. תכנון מפורט ומדוקדק לגבי הטיפול ביהודים וכן הנחיות ליודנרטים. 4. אזכור המטרה הסופית בטיפול ביהודים, שדבר שצריך להדליק נורה אדומה- כרגע ריכוז יהודים, ובעתיד עליית מדרגה נוספת.

האיגרת היא אסמכתא רשמית להקמת הגטאות ורמזה על האפשרות של הפתרון הסופי, למרות שלא השתמשה מפורשות בביטוי זה, אלא ב"מטרה סופית". כמו כן, האיגרת הוכיחה כי היידריך ואנשי האס. אס. כבר חשבו על פתרון הבעיה היהודית בראשית המלחמה.

הכללים שבאיגרת נועדו לערער את חיי היהודים ע"י:

1. נישול היהודים ממקום מושבם הקבוע וגירושם ליעד לא ידוע. 2. הרס הבסיס הכלכלי של היהודים. 3. ריכוזם ובידודם של היהודים. 4. ניצול כוח העבודה של היהודים באמצעות הקמת מחנות כפייה בפולין.