אמנון אני חולה / שלמה אבן גבירול

אמנון אני חולה- שלמה אבן גבירול.

שלמה אִבְּן גַּבִּירוֹל (1021-1058) נודע גם כרשב"ג או הרשב"ג , היה משורר ופילוסוף יהודי בספרד. נולד במלגה שבדרום ספרד, חי תקופה ארוכה בסרגוסה ונפטר בולנסיה בחייו סבל מתחלואים שונים, ובעיקר מעצירות כרונית וממחלת עור. חיבורו הפילוסופי החשוב הוא מקור חיים שהיה ידוע כספר פילוסופיה נוצרי עד המאה ה-19, והשפיע רבות על מלומדים נוצריים. רק במאה ה19 הוכח גי הספר נכתב על ידי אבן גבירול בערבית ותורגם אחרי כיבוש ספרד ע"י הנוצרים. חי בעיקר מתרומות של אנשים עשירים לכבודם כתב שירים ויצירות ספרותיות

מעמדו העיקרי במסורת היהדות אינו בעיונו הפילוסופי אלא בשירתו וביחוד בשירה הדתית שלו שגם נכנסה בחלקה לסידורי התפילה. מהמפורסמים שבשיריו הוא שירו הפילוסופי הגדול "כתר מלכות",

סוג השיר שיר חול-חשק: שירת החשק נקראה גם שירת האהבה אך השם חשק מדויק יותר כי מדובר על הקשר הגופני שבין גבר לאישה. בשירה זו ניכרת השפעה רבה מהשירה הערבית בנוסף לדימויים משיר השירים. שירי החשק מדברים על תשוקה רבה שלא באה על מימושה או בגלל סירובה של הנחשקת או בגלל שהיא רחוקה מדי. הדמות הטיפוסית בשירי החשק היא של הגבר החושק שמופיע מלא געגועים, חיוור, עם נדודי שינה, סובל, בוכה, (ושר איך את מבלבלת אותי.) הנחשקת מתוארת תמיד כאכזרית שמענה ומפתה את הגבר שחושק בה והגבר הוא קורבן האהבה (ראה ערך אבי ביטר.) ההתייחסות היא לצרכיו הפיזיים של הגבר – אין התייחסות לאהבה או לרגשות הקשורים לאהבה. וגם – רק עמדתו של הגבר מוצגת, ללא התייחסות לרגשותיה של הנערה ועולמה.

השיר "אמנון אני חולה" מתבסס על הסיפור המקראי – פרשת אמנון ותמר, המופיע בשמואל ב' פרק יג'.בסיפור התנכ"י אמנון מתאהב בתמר אחותו (המלך דוד היה אב משותף לשניהם). בעצת ידידו הוא מעמיד פני חולה, ומבקש מדוד, שישלח אליו את תמר שתאפה לו לחם, כדי שייטב לו. תמר מגיעה, ואמנון דורש ממנה לשכב עמו. למרות שהיא מסרבת לו ומתחננת בפניו להניח לה הוא אונס אותה. לאחר האונס משתנה יחסו של אמנון אל תמר, והוא שונא אותה ובז לה, הוא מגרש אותה למרות שתמר מתחננת בפניו שלא יגרשה.(מעמדה יהיה שפל עוד יותר) תמר קורעת את שמלת הפסים, המסמלת את מצבה כבתולה, שמה אפר על ראשהוזועקת. אבשלום, אחיה, מיד מגלה את שקרה, אך מבקש ממנה לשכוח מכך, ולא להכריז על כך בראש חוצות.שנתיים אחר-כך ינקום אבשלום את נקמתה של תמר, וירצח את אמנון.

בית א: הדובר מציג את עצמו ואת מצבו. המלה "אני" מתייחסת גם לשם אמנון וגם לתיאור חולה. הסיבה למצבו של הדובר מתברר בהמשך: הוא נפל לרשת, למלכודת הפיתויים של החשוקה, – כלומר היא אשמה במצבו.

        נראה שהדובר איננו אמנון אלא חברו של אמנון , אך ניתן לפרש את השיר גם כך שאמנון הוא הדובר, אם כי פירוש זה פחות מתקבל על הדעת.

בית ב': הפנייה אל הרעים: אלי הביאוה! הדובר מבקש מידידיו להביא לו את תמר, ויש לו בקשה

           אחת.
בית ג'  בקשתו היא לקשט את תמר לקראתו - לעטות עליה כתר ועדיים ולשלוח אותה עם כוס 
          של יין. שילוב היין בשירת החשק היה נפוץ, מאחר על-פי הנהוג היין הוא המשקה 
         המתאים לפגישות חשקניות (אבל גם שיבס הולך טוב..) 

בניגוד לסיפור המקראי שם פונה אמנון אל אביו, דוד, וסיבת בואה של תמר היא מעשה הונאה (איש אינו יודע את הסיבה האמיתית לבואה) כאן הפנייה אל הידידים, (בנושאי חשק פנייה אל החברים מתאימה יותר מפנייה אל האב), כשההכנות ובואה של תמר אל הדובר נעשים באופו גלוי (היא לא באה לדבר איתו על פילוסופיה..) בית ד' בבית זה מתאר הדובר את סבלו הרב, שגורמת לו אש התשוקה. רק תמר יכולה לכבות את האש שבלבו, שכבר שרפה את כל גופו של הדובר. יחד עם זאת הדובר אינו משוכנע, שניתן לכבות את אש התשוקה – המלה אולי מעיד על ספקותיו.

מילים קשות :מכמר- פח , מלכודת ,חמר-יין.

אמצעים אמנותיים: משקל,חרוז מבריח ("מר" – משקף את מצבו של הדובר האומלל והסובל שמר לו.) תפארת הפתיחה, מטאפורה,ארמז מקראי,גלישה.שיבוץ מקראי "רעי מיודעי."